להיות בשמחה תמיד
כָּאן חֲבֵרִי לָקַח פֶּסֶק זְמַן
וְאָמַר :" חַכֵּה וּשְׁמַע אֶת הַלֹּא יְאֻמַּן !
בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב, הִשְׁתַּתַּפְתִּי גַּם בְּשִׂמְחַת חֲתֻנָּה
וְכַמּוּבָן שֶׁהֵבֵאתִי אִתִּי מַתָּנָה,
עֶרְכָּהּ לְפָחוֹת, כְּמוֹ מְחִיר זוּגִי לִסְעוּדָה
וְהִגַּעְתִּי כְּהֶרְגֵּלִי, לָבוּשׁ בִּקְפִידָה.
הַמָּבוֹא לָאוּלָם, מַסְבִּיר פָּנִים וְנָעִים
וְהַפְּרָחִים נִפְלָאִים וְנָאִים,
הַמִּזְנוֹן טוֹבֵל בְּשֶׁפַע
וְהָאוֹרְחִים עִרְבְּבוּ צֶבַע עִם טֶבַע.
בְּקַבָּלַת הַפָּנִים שֶׁלִּפְנֵי הַחֻפָּה
טָעַמְתִּי מְעַט וְלָגַמְתִּי טִפָּה,
פָּגַשְׁתִּי בְּמִשְׁפָּחָה וּבְמַכָּרִים
וְחָלַף הַזְּמַן בְּשִׂיחָה וּבְסִפּוּרִים.
הַתַּבְשִׁילִים נָתְנוּ רֵיחָם
הַחוּמוּס הַקַּר וְהַמָּרָק הַחַם,
הַצַּלָּם נִרְאֶה נִמְרָץ
וּמִפֹּה לְשָׁם, אָץ וְרָץ.
יֵשׁ מֵהָאוֹרְחִים הַשְּׁקוּעִים בָּאֲכִילָה
וְיֵשׁ הַשְּׁקוּעִים בְּשִׂיחָה בְּטֵלָה,
יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֻכְשָׁרִים וּמְעֻלִּים
שֶׁבְּאַחַת... מְשׂוֹחֲחִים וְאוֹכְלִים.
וְיֵשׁ שֶׁאִשָּׁה לְבַדָּהּ תְּחַכֶּה
כִּי אִישָׁהּ נָתַן אֶת פִּיו בַּמַּשְׁקֶה,
וְרָאִיתִי אַחֶרֶת בַּעֲלַת מִדּוֹת
שֶׁכַּנִּרְאֶה יוֹדַעַת אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת
כִּי עִם זוֹ וְעִם זוֹ הִיא מִסְתּוֹדֶדֶת
וּלְכָל אַחַת, דְּבַר מָה הִיא מַגֶּדֶת.
וְעוֹמֵד יְהוּדִי בְּפִנָּה מְעַט חֲשׁוּכָה
וְלוֹעֵס בִּמְהִירוּת וּלְשׁוֹנוֹ בְּטוּחָה,
נִרְאֶה, כִּי מִתְמוֹדֵד הוּא עִם הַמּוֹעֵד
לְסַיֵּם צַלַּחְתּוֹ, לִפְנֵי שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֵד,
כִּי בַּהַזְמָנָה הָיְתָה מִקְרָאָה
שֶׁהַחֻפָּה תִּתְקַיֵּם לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה.
הָאוֹרְחִים כֻּלָּם הֲדוּרִים בִּלְבוּשָׁם
וַעֲטָרוֹת מְעַנְיְנוֹת לַנָּשִׁים עַל רֹאשָׁן,
מַרְאֶה מְלַבֵּב וּמַקְסִים
פֵּאוֹת נָכְרִיּוֹת, כּוֹבָעִים וּשְׁבִיסִים.
יֵשׁ שֶׁשְּׂעָרָן עֲדַיִן גָּלוּי
כִּי טֶרֶם שֻׁדַּךְ לָהֶן הָעִלּוּי,
וְהֵן מְכֻנָּסוֹת סְבִיב כִּסֵּא הַכַּלָּה
בְּעוֹד הִיא מְרֻכֶּזֶת כֻּלָּהּ בַּתְּפִלָּה.
לְפֶתַע נִשְׁמָעִים קוֹלוֹת וּרְעָשִׁים
וּלְכִוּוּן הַקּוֹלוֹת מֻפְנִים הָרָאשִׁים,
הֶחָתָן וּפָמַלְיָתוֹ לִקְרַאת הַכַּלָּה צוֹעֲדִים
וְהַחֲבֵרִים מִסְּבִיבוֹ שָׁרִים וְרוֹקְדִים.
הֶחָתָן, חִוֵּר וְנִרְגָּשׁ
אֶל כַּלָּתוֹ בִּדְחִילוּ נִגַּשׁ,
וְהַחוֹתֶנֶת מְסַנֶּנֶת: שֶׁיִּהְיֶה לְבִנְיַן עֲדֵי עַד
וְשֶׁתָּמִיד גַּם מִמֶּנִּי, כָּךְ הוּא יִרְעַד !
מִיָּד עִם תֹּם הַחֻפָּה
כְּמוֹ עִם כַּרְטִיס קוֹלְנוֹעַ שֶׁנִּרְכַּשׁ בַּקֻּפָּה,
וּכְמוֹ כָּל מֻזְמָן וּמֻזְמָן
אֲנִי צוֹעֵד עִם זוּגָתִי לִמְקוֹמֵנוּ הַמְּסֻמָּן.
מְקוֹמֵנוּ הַמְּסֻמָּן הוּא שֻׁלְחָן מִסְפָּר שֵׁשׁ
וּבְדַרְכֵּנוּ, אֲנִי אוֹמֵר לְזוּגָתִי שֶׁאֲנִי מְאֹד חוֹשֵׁשׁ,
שֶׁהוֹשִׁיבוּ אוֹתָנוּ, אוֹתָךְ וְאוֹתִי
לְיַד אִמֵּךְ, כְּלוֹמַר... לְיַד חֲמוֹתִי.
מִיָּד הִתְרִיסָה זוּגָתִי כְּנֶגְדִּי:
אַל תִּדְאַג, הִיא תֵּשֵׁב לְיָדִי !
וּבִכְלָל, מָה יֵשׁ לְךָ נֶגְדָּהּ ?
הִיא אִישָׁהּ חוֹלָה וּבוֹדֵדָה,
וְעָדִיף לוּ הָיִיתָ מְפַרְגֵּן
כִּי לְהִשָּׁאֵר בּוֹדֵדָה זֶה אֶצְלֵנוּ בַּגֶּן,
וּכְדַאי שֶׁתֵּדַע שֶׁזֶּה תּוֹרַשְׁתִּי
וּבְעוֹד שָׁנָה שְׁנָתַיִם...יִרְאוּ כָּךְ אוֹתִי.
וְהַתִּזְמֹרֶת רָעֲשָׁה וְגָעֲשָׁה
לֹא שָׁמַע אִישׁ דְּבַר אִשָּׁה,
גַּם לֹא שָׁמְעָה אוֹתִי נָכוֹן הַמֶּלְצָרִית
וְלֹא קִבַּלְתִּי מְבֻקָּשִׁי מִתּוֹךְ הַתַּפְרִיט.
רַעַשׁ, צָהֳלָה וְשִׂמְחָה
קוֹלוֹת רָמִים לְלֹא שִׂיחָה,
חֲמוֹתִי מִלְמְלָה אֵלַי וּמִלְמְלָה
וַאֲנִי...לֹא שָׁמַעְתִּי שׁוּם מִלָּה.
לְכָל מִשְׁפָּט שֶׁאָמְרָה עָנִיתִי בְּ-כֵּן
וּכְלָל לֹא יָדַעְתִּי, שֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּן,
חֲמוֹתִי נִרְאֲתָה שְׂמֵחָה וּמְרוּצָה
וַאֲנִי נִכְנַסְתִּי, לְסִמְטָה בְּלִי מוֹצָא".
אֲנִי מַאֲזִין לַחֲבֵרִי וְשׁוֹמֵעַ
וְהוּא מַמְשִׁיךְ לְסַפֵּר וְדוֹמֵעַ
וְכָךְ הוּא אוֹמֵר: "מִסְתַּבֵּר שֶׁהִסְכַּמְתִּי
כִּי זוּגָתִי אוֹמֶרֶת לִי: אַתָּה פַנְטַסְטִי !
הִסְכַּמְתָּ שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי, תַּעֲבֹר לַגּוּר אִתָּנוּ
וְהִיא מָזְגָה כּוֹסִיּוֹת לְחַיִּים וְשָׁתִינוּ כֻּלָּנוּ.
נִסִּיתִי לִמְנֹעַ אֶת הַצָּהֳלָה
וְהִסְבַּרְתִּי, שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי אֶת הַשְּׁאֵלָה,
אֲבָל אַף אֶחָד כְּבָר לֹא הִקְשִׁיב
וְלֹא נִסָּה לִי לְהָשִׁיב.
הָרַעַשׁ הִגִּיעַ וַדַּאי לַשָּׁמַיִם
וְלִי נִסְתְּמוּ כָּלִיל הָאָזְנַיִם,
וַחֲמוֹתִי הַמַּמְזֶרְתָּא
אֶת תָּכְנִיתָהּ עַל זֶה בָּנְתָה.
אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁחֲמוֹתִי עַכְשָׁו תַּבְרִיא
וְהִיא תִּשְׁמַע בְּהַלְוָיָתִי מִישֶׁהוּ מַקְרִיא:
הוּא הָיָה אָדָם נִפְלָא וְאֵיכוּתִי
הוּא אָמַר לַחֲמוֹתוֹ: בּוֹאִי אֶל בֵּיתִי !
אֲבָל בַּזֶּה הָעִנְיָן עוֹד לֹא נִגְמַר
הַסּוֹף, הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר מַר,
חֲמוֹתִי הִבְטִיחָה, שֶׁלְּיַד קִבְרִי יִהְיֶה קִבְּרָה
וְהִיא עוֹשָׂה לִי זֹאת, כְּאוֹת תּוֹדָה וְהוֹקָרָה,
הִיא הִבְטִיחָה שֶׁיְּשָׁרְתֵנִי טוּב לִבָּהּ
גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא".
וּמְסַיֵּם אֶת הַסִּפּוּר חֲבֵרִי :
"סִפַּרְתִּי לְךָ זֹאת בִּגְלַל מֶסֶר עִקָּרִי:
אִם יֵשׁ תִּזְמֹרֶת רוֹעֶשֶׁת בְּשִׂמְחָה
וַתֵּר בִּכְלָל עַל הַשִּׂיחָה,
אַל תָּשִׁיב בְּשׁוּם מִלָּה
לֹא בְּחִיּוּב, לֹא בִּשְׁלִילָה
אִם לֹא בְּרוּרָה הַשְּׁאֵלָה".
עֵצָה טוֹבָה לְכָל תִּזְמֹרֶת :
ווֹלְיוּם עִם תִּסְפֹּרֶת
לַשִּׂמְחָה...הִנָּהּ תִּגְבֹּרֶת !