אמי הקומוניסטית

"אל ארגז החול הזה של ילדותי,שב אני, שוב ושוב, ומבעד להמיית געגועיו של ילד, שאפשר שלא בגר בי מעולם, שב אני לאסוף את רסיסי ילדותי, מבעד לתכריכיהם של המתים האהובים עלי" (דן-בניה סרי, אדם שב אל ביתו) דפים לזכרה של אמא (1910-1979) מרים לבל, אמא שלי ושל תמר, נולדה (1910) בקרלסבאד, עיר קטנה וציורית, של מעיינות מ


"אל ארגז החול הזה של ילדותי,שב אני, שוב ושוב,
ומבעד להמיית געגועיו של ילד,
שאפשר שלא בגר בי מעולם,
שב אני לאסוף את רסיסי ילדותי,
מבעד לתכריכיהם של המתים האהובים עלי"

(דן-בניה סרי, אדם שב אל ביתו)

דפים לזכרה של אמא (1910-1979)

מרים לבל, אמא שלי ושל תמר, נולדה (1910) בקרלסבאד, עיר קטנה וציורית, של מעיינות מרפא, בצ'כוסלובקיה, בחבל הסודטים, כבת הבכורה למשפחה יהודית בעלת תרבות חילונית, אך לא מתבוללת. הם היו מראשוני הציונים בעיר. ישנו סיפור כי המאורע שהפך אותם לציונים היו פרעות קישנייב (1903 ) והסיפור על מה שקרה שם מאחד הפליטים. אך יש לזכור כי קארלסבאד עירם היתה מוצפת כל קיץ בראשי הציונות שבאו להתרפא שם, וכי התקיימה בעיר פעילות ציונית תוססת, וכי הוקמה בעיר אגודה ציונית. ההורים שלה היו אנשים משכילים, לא אורתודוכסים, מעריצי שפינוזה. הוריה ודודיה נמנו על חוג יהודים שמצד אחד התעניינו בהגותם של גדולי הציונות, כמו בובר, נורדאו ואחרים, ומצד שני נמנו על חסידי "הנאומרים" והתרבות של תקופתם, האמינו בתמימות בתוקף אידיאלים כלל אנושיים ובכוחה של החוויה התרבותית והאמנותית לתת תוקף לחייהם . האמונה באידיאלים הכלל אנושיים, בכוחה של האמנות והתרבות לתת טעם לחיים, ליוותה אותם כל חייהם.
מקור אחר להשפעה עליה היו האידיאולוגיות הגדולות. הייתה זו התקופה הסוערת שבין שתי מלחמות עולם, זמנן של האידיאולוגיות הגדולות – הקומוניזם, הפשיזם והציונות. אמא נסחפה בגל הענקי הזה של האידיאולוגיות והן קבעו את חייה.
מרים חלתה בגיל 9 והמחלה פגעה לה בלב, בשני השסתומים, עובדה שהשפיעה על כל חייה. יחד עם זאת הייתה ילדה יפה ומוכשרת, שכתבה מחזות, וביימה אותם בעזרת אחיה (שתי אחיות ואח). היה לה גם קול נפלא ותקופה מסויימת היא חשבה להיות זמרת.
בגיל 16 (1926) חלה תפנית מכרעת בחייה. היא הפכה לקומוניסטית, הפסיקה את הלימודים, גורשה מביתה וממשפחתה, והפכה לפעילה קומוניסטית. כל המשפחה הייתה כבר ציונית, והיא ממש נודתה מהמשפחה, פרט לדודה אחת, דודה ג'ני, אחותה הרווקה של אמה של מרים (סבתא פלורה), ששמרה איתה על קשר. בתקופה זו התקיימו קשרים רופפים בין סבתא פלורה למרים, ואחיה של מרים היה נשלח לפעמים עם ארוחה למרים. יחד עם זאת החרם עליה מצד המשפחה היה כמעט טוטאלי, וכף רגלה לא דרכה בבית הוריה במשך שנים. כדי להבין את עמדתו הקיצונית של אביה (סבא מוריץ), צריך לציין כי המפלגה הקומוניסטית הייתה ארגון בלתי ליגאלי בצ'כיה, וההשתייכות אליה הייתה עבירה על החוק.

הפעילות במפלגה הקומוניסטית, נמשכה כ-12 שנים, עד 1938 עם סיפוח חבל הסודטים לגרמניה הנאצית, כאשר לאימי מלאו 28 שנה.
מה הביא למהפך הזה בחייה? איך נערה בגיל 16 הופכת לקומוניסטית? היא נהפכה לקומוניסטית, לפי דבריה, אחרי ביקור במשכנות של פועלי תעשיה, והעוני הנוראי שלהם שזיעזע אותה. לדעתי, וזאת רק השערה, צריך להוסיף לזה את יחסיה הקשים עם האבא שלה, שהיה רגזן נוראי, והיו להם מריבות מאד קשות. צלחות נזרקו עליה בזמן ויכוחים פוליטיים סביב השולחן. מרים היתה דעתנית ווכחנית, ולא קיבלה את ממרים האב הפאטריארכלי. כל האוירה הזו בבית הפכה אותה למרדנית ומהפכנית, לדעתי.
לאחרונה מצאתי הסבר נוסף לנהייתה אחרי הקומוניזם. מעיון בזכרונות של דודה שהיה הדוד האהוב והנערץ עליה, למדתי שגם הוא יצא בהזדמנויות שונות לעזרת העשוקים. בזכרונותיו ממלחמת העולם הראשונה, בה הגיע לדרגת רב-סרן, הוא יצא פעמיים כנגד הפיקוד במאבק למען זכויות החיילים הפשוטים. הוא היה עורך דין בהכשרתו והוא ניצל את כישוריו כדי להגן על החיילים הפשוטים, לממרים שהוזהר שאם ימשיך בדרך זו, הוא יועמד לדין. כלומר, לדעתי, המאבק למען החלשים, היה חלק מהאתוס של משפחתה.
היא אהבה לספר לי על הפגנות שהשתתפה בהן, על מעצרים בבית סוהר לקראת האחד במאי, על טיפוס בשלגים לכפרים נידחים כאשר המשטרה חסמה את הדרכים. היא סיפרה על האהבה שזכתה בה מצד הגויים, שגם אם היו אנטישמים, תמיד אמרו "שיש יהודים ויש מרים לבל. מרים היא 'אגדה'". זאת הייתה התקופה המשמעותית בחייה, תקופה שבה היא נתנה ביטוי לכל הכוחות הגנוזים בה, והייתה נערצת ואהובה על כל סביבותיה.

מסיפוריה עולה כי הייתה אשה מאד אמיצה ומסורה לעניין, והגיעה למקום גבוה בצמרת המפלגה.כאשר היו "משפטי סלאנסקי" , (אלו היו משפטים של צמרת המפלגה הקומוניסטית הצ'כית, ב-1951, שנאשמו ע"י סוכניו של סטאלין בבגידה). היא הכירה אותם אישית, מהתקופה לפני המלחמה, וידעה שלא יכול להיות שהם בוגדים, ואז החל הכירסום באמונתה בקומוניזם.

אמא אף פעם לא הפסיקה לגמרי להאמין בקומוניזם. בשנות השישים, שנים לאחר "ועידת העשרים" שבה חרושצ'וב גילה לעולם את פשעי משטרו של סטלין, היא עדיין ראתה במשטר הקומוניסטי משטר נכון יותר מהמשטר הקפיטליסטי. היא אמרה לי בשיחה שהיתה לנו כשהייתי בן 17 לערך על הקומוניזם, "חשוב שלאדם תהיה אמונה במשהו", (וזה בעיני משפט מאד נכון ועמוק) ולכן "היא לא יכולה להיפרד לגמרי מהאמונה בקומוניזם". אך הייתה לה ביקורת על המשטר בבריה"מ, והיא נהגה להגיד, על משקל "המטרה מקדשת את האמצעים" כי שם האמצעים הרסו את המטרה. על השקפותיה בנושאי ציונות ויהדות ארחיב בהמשך.
ב-1934 היא התחתנה עם קומוניסט גרמני מהסודטים בשם גוסטב (אשר חוסל יותר מאוחר ע"י הנאצים). מנישואים אלו נולדה תמר אחותי היחידה, אבל אמא שלי התגרשה ממנו כעבור 4 שנים. היא הצטערה על-כך בגיל יותר מאוחר, ואמרה לי פעם בבגמריםי שהיא הייתה יכולה להיות מאושרת איתו, אבל האבא שלה קילקל לה ועיוות לה את היחס לגברים.
ב1938 הנאצים המקומיים מהסודטים שלחו לה מכתב איום, גלויה שעליה מצויר עמוד תלייה והיא ובתה תלויות עליו. כאשר היה ברור כי הגרמנים הולכים לספח את חבל הסודטים, בעקבות "הסכם מינכן" המפורסם, המפלגה הציעה לה לעבור למוסקבה, ולהיכנס שם לבית ספר למנהיגות קומוניסטית. הבטיחו לה ששם יקחו את תמר למעונות מיוחדים של ילדי פעילים. דוקא זה הפחיד אותה, היא הרגישה שרוסיה מסוכנת עבורה ועבור תמר. היא קיבלה החלטה מפתיעה, לעלות לא"י. ההחלטה לא הייתה לגמרי מפתיעה כי כמה חודשים לפני כן הגיעה לקרלסבד אמה, שהייתה אשה משכילה וראתה את המצב באירופה, והפצירה בה לעלות לא"י ולחבור למשפחה. יחד עם זאת לא הייתה זו החלטה קלה. בא"י חיכתה לה המשפחה שנידתה אותה, הרבה חברים שהפכו לציונים, וזכרו לה איך היא ניסתה להעביר אותם למפלגה הקומוניסטית ולא הצליחה, בקיצור זו הייתה "שיבת הבן האובד", והודאה, כביכול, שכל דרכה הייתה מוטעית. היא תמיד אמרה לי שהיא עשתה את זה בשביל תמר. בשלב הזה של חייה היא החליטה שהיא קודם כל אם, גם אם זה אומר לעזוב לגמרי את פעילותה הקומוניסטית.
(המשך יבוא)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל