אהבת הזולת – התנאי לקיומה של חברה בטוחה ושוויונית

רוב חוקי חמורבי הם חוקים אזרחיים, אבל הם חוקי עוולה ושיעבוד של העניים לטובת השכבה השלטת. החוקים עוסקים בעברות אזרחיות רגילות: גנבה, שוד, אונס, ורצח. אבל המחוקק קובע עונשים שונים לכל אחת מהשכבות של החברה הכשדית. העונשים על גנבה, רצח, שוד, אונס אם בוצעו על-ידי הפועלים, חקלאים ועניים, העונשים היו מוות. אם הנאשם היה משכבת האצילים העונשים היו קנסות.

אהבת הזולת – התנאי לקיומה של חברה בטוחה ושוויונית
מאת יגאל בור
יש האומרים כי "העולם כולו עומד על האהבה והשנאה".
מי היה הראשון שאמר את זה? אני לא יודע,
אבל נסיון של שבעים-ושבע שנות חיים מעידות לי כי זאת רק אמת חלקית.
האמת היא שאבן-היסוד של "הישרדות החיים" בכל המינים המפותחים של בעלי-חיים היא האהבה.
זה בנוי בשלושה דרגות:
• אהבת אם לילדיה,
• אהבת גבר ואשה,
• אהבת הזולת.

וְהַהַפוּךְ של האהבה: שנאה!
לדעתי, בחיי המשפחה והחברה השנאה אינה גורם חשוב. השנאה קיימת אבל בחיי האדם היא אינה דומיננטית כמו האהבה.
השנאה היא גורם אדיר ביחסים בין-שבטיים, בין-דתיים, ובין-גזעיים.
ראו נא את מספר קורבנות-האדם שהאסלאם הקיצוני גבה בשנאה שבין הסונים, השיעיים והעלאוים. ראו את מיליוני הפליטים המוסלמיים שמציפים את אירופה בגלל השנאה הזאת.
ראו נא את אלפיים-שנות-השנאה הנוצרית כלפי היהודים... שנאה שהביאה למחנות הסגר והשמדה המונית.
ועכשיו, יש שאלה: "מה יותר חזק, השנאה או האהבה?"

התשובה נמצאת במבחן התוצאה:
הראשית מצויה בשאלה: "האם בהעדר אהבה בתוך המשפחה, בחברה, בעם, ובעולם, חברה אנושית הייתה שורדת?"
שנית: האם השנאה הנאצית, השנאה הנוצרית והשנאה המוסלמית מאיימים על הישרדות האנושות?
• אני נוטה להאמין שבלי אהבה בין בני-האדם הגזע האנושי היה נעלם.
• לעומת זאת אני מאמין שהשנאה אינה מהווה איום קיומי על האנושות.

אהבת בני האדם היא צורך קיומי של הפרט, המשפחה, השבט, העם והאנושות.
קוראים יקרים, אני מאמין כי ספר התורה שלנו הוא "ספר התפעול והאחזקה של האנושות".
אני סבור שכל אדם, בין שהוא דתי או "חילוני-מובהק", צריך להכיר את ספר-התורה כדי להתרשם מהצד האזרחי של מצוות הדת היהודית!
"תורת-משה" היא הדת היחידה בעולם אשר בה "חוקה-אזרחית" היא חלק מחוקי הדת.
• בתחילת המאה-העשרים מצאו במסופוטמיה מצבה עתיקה ועליה חקוקים החוקים שקבע ופרסם "חמורבי", המלך הכשדי לפני כשלושת-אלפים וחמש מאות שנים.
מדענים נוצרים חגגו: "הנה ההוכחה שספר התורה היהודי אינו המקור החוקי הראשון והוא העתק של חוקי חמורבי".
זה לקח קצת זמן עד שהכתובת פוענחה ותורגמה לשפות אירופה ואז התברר שאכן, חוקי חמורבי באמת קדמו לחוקי התורה... אבל אין שום דמיון בין שני החקיקות.
נכון, רוב חוקי חמורבי הם חוקים אזרחיים, אבל הם חוקי עוולה ושיעבוד של העניים לטובת השכבה השלטת. החוקים עוסקים בעברות אזרחיות רגילות: גנבה, שוד, אונס, ורצח. אבל המחוקק קובע עונשים שונים לכל אחת מהשכבות של החברה הכשדית. העונשים על גנבה, רצח, שוד, אונס אם בוצעו על-ידי הפועלים, חקלאים ועניים, העונשים היו מוות. אם הנאשם היה משכבת האצילים העונשים היו קנסות קלים לפיצוי הנפגעים.
עיון מעמיק בתורה מלמד אותנו שהחוקה העברית היא "המגנה-קרטה" של כל שכבות העם היהודי, כולל גֶרִים הַגָּרִים בתוכו, ובטווח החיים הארוך, זאת "המגנה-קרטה" של האנושות.

חוקי התורה נחלקים לכמה קבוצות:
1. חוקי הדת, החוקים שקובעים את התנהגות הפרט והרבים בקשר עם בורא-העולם.
2. חוק העלאת קורבנות.
3. חוקים הקשורים לדרך החיים והעבודה בארץ-כנען, לאחר שהעם יכנס אליו.
4. חוקים אזרחיים.
לדוגמה: 1. חיוב לכסות בורות שנחפרו במקום שבהם עוברים אנשים.
2. חיוב לעשות מעקה לגג בית שניתן לעלות לגגו.
3. חיוב סיוע לאנשים שעובדים על בהמות-משא והבהמה קרסה תחת משאה.
4. חוקי תשלום שכר עבודה בסוף יום העבודה.
5. עונשים על גנבה, אונס ורצח.
ועוד עשרות חוקים מסוג זה.
בתוך מסכת החוקים האלה אנו מוצאים בתורה ארבעה צווים בתחום "האהבה"

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהֹוה ויקרא פרק יט פסוק יח

כאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶך ויקרא פרט יט פסוק לד'
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶך דברים פרק ו' פסוק ה'

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים דברים פרק יא' פסוק א'
כותב-התורה היה חסכן בשימוש במילה: אהבה.
המילה וְאָהַבְתָּ מופיעה בתורה רק ארבעה פעמים.
בפעם הראשונה: "ואהבת לרעך כמוך".
החלק הקטן הזה בפסוק יח' פרק יט' בספר ויקרא מעורר הרבה שאלות:
• מדוע הציווי מופיע בהקשר ליחסים-אישיים בתוך הציבור היהודי?
• מיהו "רֵעַ / חָבֵר"?
• מה הפירוש למילת-היחס "כמוך".

לא אעסוק בדיון המעמיק, אבל אסכם אותו:
פרשנות א': אל תעשה לחברך את אשר שנוא עליך.
פרשנות ב': "כל-ישראל הם חברים". המנע לחלוטין מיצר הנקמה לגבי ישראל.
בנוסף, עליך לשכוח את העוול שיהודי גרם לך.
וסיכומו של נושא: עליך לאהוב את האדם בכל אחד מבני העם היהודי.
בפעם השנייה: הַמְּחוֹקֵק מַרְחִיב אֶת חֹק "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" לְאַהֲבַת הַגֵּר.
הַגְדָּרַת הַמִּלָּה גֵּר מצויה בפרשנות לתורה. המילה גֵּר באה מהמילה גָּר.
כוונת המחוקק מוסברת "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".
המשמעות: מכיוון שהאומה היהודית הייתה בגלות בארץ מצרים, ומעמדם הרשמי היה 'זרים שבאו לגור', על האומה היהודית לקבל את הזרים שבאים לגור ביחד איתם.
והדבר כל-כך חשוב שהמחוקק מזכיר למאמין שהחוק נובע על-פי צו "הסמכות העליונה" "אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶך".

בפעם השלישית:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ
הציווי הישיר, הברור, והמוסבר בגוף הציווי.
נשאלת שאלה קשה ביותר:
הַאִם הָאָדָם-הַמָּצוּי יָכוֹל לַכֹף עַצְמוֹ לְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁהוּא לֹא רוֹאֶה וְלֹא שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ? וְלֹא סְתָם אָהֲבָה: לָאַהֲבָה שעוצמתה בַּלֵּב וּבַנֶּפֶשׁ וּבְכָל הַמַּהוּת הָאִישִׁית שֶׁלָּךְ (וּבְכָל מְאוֹדֶךָ).
בפעם הרביעית: וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים
פסוק זה מחולק לשני חלקים:
א. הוראת אהבת האל.
ב. המצופה מהמאמין בעבודת האל: שמירת החוק, המשפט והמצוות בחיי יום-יום.
בארבעה מצוות אנו מוצאים את האהבה השלמה לגבי החברה-האנושית, והאזרחות המושלמת של החברה הזאת.
והיא כל השלמות:
1. לְעַם-הַמַּאֲמִין נִתְנָה חֻקָּה אֶזְרָחִית.
2. עַל הָעָם-הַמַּאֲמִין מֻטֶּלֶת הַמִּצְוָה לְקַיֵּם אֶת הַחֹק הָאֶזְרָחִי שֶׁבְּתוֹרָה.
3. עַל הָעָם הַמַּאֲמִין לֶאֱהֹב אֶת הַחֻקָּה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ הַבּוֹרֵא.
4. עַל הָאָדָם הַמַּאֲמִין לֶאֱהֹב אֶת הָאֵל עַצְמוֹ בִּזְכוּת הַחֻקָּה שֶׁהֶעֱנִיק לַמַּאֲמִין.
5. עַל הָאָדָם הַמַּאֲמִין לֶאֱהֹב אֶת כָּל בְּנֵי הָעָם שֶׁהֵם עַמּוֹ שֶׁל הַמַּאֲמִין.
6. עַל הָאָדָם הַמַּאֲמִין לֶאֱהֹב אֶת הַגֵּר הָגָר בְּתוֹךְ הַחֶבְרָה הַמַּאֲמִינָה.
וצריך בן-העם-הנבחר לפתוח את הראש והלב כדי לראות כך את המציאות ההגיונית של חקיקה נבונה, אחראית וארוכת-טווח.

מדוע התורה מצווה על אהבת האל ואהבת הזולת?
ציוויי האהבה הם שרשרת-רצופה במעגל:
מבוא: ארבעת ציוויי האהבה קשורים קשר ישיר ל"עשרת-הדיברות".
"עשרת-הדברות" הן תמצית החוקה האזרחית שכלולה בחוקים הרשמיים בכל העולם האזרחי של תקופתנו, כתפיסה מוסרית מקובלת.
(פרט לחלק הקושר את עבודת האל אל החוק האזרחי).
אבל מכוח הדברים שטמונים בעשרת-הדיברות, השילוב של קשר בין בורא-העולם ובין החוקה האזרחית, היא שהופכת את החוקה-האזרחית לחוקה שיש לה בסיס חזק-ביותר.
בספר התורה, "בורא העולם מכריז:
"בציוויים האזרחיים שלי טמונה היכולת של החברה האנושית להיות חברה בעלת משטר-פנימי צודק".
הקשר בין עשרת המצוות לבין ארבעת האהבות.
הקשר בין עשרת-הדיברות לארבעת האהבות הוא מעגלי. לא ניתן להבחין מה הקודם למה.
אפשרות א':
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ . כאן עולות כמה שאלות:
1. מה זה לְרֵעֲךָ ?
2. מה זה כָּמוֹךָ ?
פרשני התורה מעדיפים את הפירוש הבא:
"רֵעֲךָ" - הֵם כָּל בְּנִי הָעָם הַיְּהוּדִי וְהַגֶּרִים הַחַיִּים בְּתוֹךְ הָעָם הַיְּהוּדִי.
"כָּמוֹךָ" – עָלֶיךָ לְפַרְגֵּן לְכָל יְהוּדִי וְגֶר אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם!!!
• "לפַרְגֵּן" משמעו: לשמוח בלב שלם למה שיש לאדם-האחר.
• למעשה, המושג "לפַרְגֵּן" משמעו הפוך למושג לקנא.
• המושג "לפַרְגֵּן" מופיע במילון אוקספורד ובמילונים עבריים. הסיבה: הם אינם קיימים בשפות המקוריות.
אפשרות ב':
קשר האהבה מתחיל במצוות אהבת האל:
וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ
הקורא בתורה את הפסוק הזה, מְצֻוֶּה לאהוב את בורא העולם בעומק והיקף רחבים ככל האפשר.
המצווה הזאת, כשהיא עומדת לעצמה, היא קשה מאד.
זה קשה. המאמין אינו רואה ושומע את האל, צלמו לא מוצג בשום אתר פולחני, וצריך לצוות על הלב, לאהוב משהו שלמעשה אנחנו לא יודעים עליו הרבה.
ובכל אופן המצווה קיימת ואנחנו נדרשים לקיימה.
מדוע?
לִפְנֵי הַמַּאֲמִין מוּנָח סֵפֶר הַתּוֹרָה. הוּא קוֹרֵא בּוֹא אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הָאֶזְרָחִיּוֹת, וּלְצִדָּן אֶת הַמִּצְווֹת הַדָּתִיוֹת שֶׁבְּעֶצֶם רֻבָּן מֻטָּל עַל הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּים.
אם המאמין נֵחוֹן בַּמֹּחַ חוֹשֵׁב, בּוֹדֵק וּמְסַכֵּם, הוּא מִתְפַּעֵל מִשֶּׁפַע הַחֲשִׁיבָה שֶׁל הָאֵל עַל נוֹחוֹּת הַחַיִּים הקהילתיים שֶׁל הָאָדָם.
כאשר המאמין קורא בתורה את הוראות זִיהוּיָים של מספר מחלות ועל הדרך לטפל בהם, הוא מאבד את הפחד מאֵל זועם שאין לחזות את יחסו הקשה אֶל המאמין, והוא רואה אֵל שמבין בבניין-בית, בעבודות החקלאות והיגיינה סביבתית, פתאום ציווי אהבת האֵל נעשה מובן לוֹ.
כאשר האדם יודע את מצוות התורה ואת ערכן לחיי חברה טובים, הוא מתרחק מעשיית דברים שנוגדים את המצוות.
כאשר הוא מתרגל לנהוג כחבר בקהילה-מקומית, הוא מתחיל לאהוב את ההשתייכות לקהילה שבה יש במצוות האל-הבורא פרוט מה הם הדרישות החברתיות מצד חברי הקהילה, כדי שהקהילה תהייה מתאימה לשמירת איכות החיים שלה.
סיכום:
אהבת-הזולת היא חלק מאהבתנו להיות שייכים לקהילתנו המקומית, לעמנו, לשפתנו ולמולדתנו.
אהבת הזולת המסתמכת על אמונה שהעולם מונהג על-ידי כוח-עליון שברא את היקום ומשגיח על קיומו, היא אמונה שקל לחיות איתה.
כאשר האדם אוהב את קהילתו ועמו, הוא מוכן להקריב מכול היכולות שלו כדי להגן על הקהילה והעם.
ולסיום-הסיומת:
הנושא עלה על דעתי לאחר שהפכתי לנכה-הליכה. מאז, ממיטת הנכים במוסד-משקם ועד היום, נתקלתי במאות אנשים טובים. בכל שלבי השיקום שנמשכים כבר חמש שנים, יהודים וערבים, נשים וגברים, חילוניים ודתיים, צעירים וזקנים, עשירים ועניים.
לא יאומן היחס החם של בני-האדם לאנשים חלשים או פגועים.
כאשר אני יוצא-להליכת-שיקום עם עובדת הביטוח-הלאומי, נהגים ונהגות עוצרים את נסיעתם ומחכים עד שנגיע לקצה המדרכה והם ממתינים בשקט עד שאני מסיים לחצות את הכביש. כאשר מקל ההליכה שבידני נשמט, מיד ימצא מישהו שיזדרז להרים לי אותו.
כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹמֵד לְיַד הַקֻּפָּה בְּסוּפֶּר-מרקט תָּמִיד יִמְצָא מִישֶׁהוּ (זָכָר אוֹ נְקֵבָה) שֶׁיִּשְׁאַל אִם אֲנִי צָרִיךְ עֶזְרָה.
כאשר אני הולך עם המקל ביד שמאל וביד ימין סל, תמיד יש מישהו שישאל אם אני צריך עזרה.
כך גם על הכביש. למעלה מתשעים אחוז של הנהגים בישראל נוסעים בפקקי התנועה בסבלנות, אין כמעט צפירות-שווא. בשיירה מחוץ לעיר, מעט אנשים עוקפים את השיירה על שולי הכביש. רוב האזרחים נוהגים כבוד זה בזה.
כאשר מישהו רעב נמצא בינינו, תמיד יש מישהו שייתן לו כסף לאכול לשובע.
על כל אלה, אני מבסס את עמדתי שאפשר להביא אהבה לא רק בין אנשים אלא גם בין עמים.
על זאת אכתוב את האיגרת הבאה.
תודה לכל הנשים והגברים, הילדים והמבוגרים שמהרו להציע לי עזרא כאשר חשבו שאני זקוק לכך.
נכון, גם בעם ישראל יש אנשים שהם לא מרגישים אהבה בליבם אֲבָל הֵם מִסְכִּנֵי הָעָם, ולא רעת העם.
רוב-רובו של עם ישראל חי-וקיים והוא טוב לב.
יְהִי רָצוֹן האֱלוֹקַים שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ יראה לנו ויזכה אותנו לעולם-ועד בחוויית האהבה לזולת, אמן.
המחבר: יגאל בור. צור-יגאל. ‏ח' תמוז תשע"ו.

קוראים יקרים, אם המאמר דיבר אל ליבכם ואתם רוצים לקחת חלק בהרפתקה של התחברות לחברה של אנשים שרוצים לראות עצמם בתוך חברה שהאדיאל שלה היא אהבת הזולת, אתם מתבקשים להיכנס לאתר "אדם לאדם: בן-אדם" ולהיות בקבוצה שתארגן עמותה שהאידאל שלה היא "אהבת הזולת".
תודה





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל