המוח מחפש משמעות

עובדה זאת הופכת לאפשרית את התיאוריה, שכל הקיום הגשמי שלנו הוא בעצם אשליה של גריה מוחית ואנו למעשה חיים בעולם וירטואלי. הפילוסוף הנודע דקארט, הבין זאת כשקבע שעצם החשיבה שלנו היא הוכחה לכך שאנו קיימים.

המוח קולט מידע גולמי מהסביבה ומעבד הכול לאותות חשמליים. הוא מצליח לפענח מאותות גולמיים, שהוא קולט, את המשמעות שלהם. למשל בניסיון שעשו על אדם חרש, התברר שדרך השבבים האלקטרוניים של שבלול השמיעה, הוא קלט אותות שהוא נותן להם משמעות וברגע שהוא מתרגל למכשיר, הוא מצליח לפענח את המשמעות האמתית של האותות.
מרגע היוולדו, התינוק מתרגל את הדבר הזה, בניסיונו להבין את הסביבה שלו. כל החושים שלו, המעבירים לו מידע רב ומבלבל, מספקים למוח אתגר, שבסופו של דבר מצליח להבין את הסביבה שבה הוא חי.
התודעה איננה החומר שממנו עשוי המוח, אלא הפעולה שעושה אותו חומר.
כך מתחולל במוח טייפון עצום של פעילות חשמלית.
האם אפשר להעתיק את הפעילות של המוח למשהו דמויי מחשב?
מנסים להעתיק את הפעילות הזאת של המוח לתוך מחשב, תוך כדי העתקת מיליונים רבים של פרטים. לא ברור עדיין אם התוצאה תהיה אכן דומה לזאת של פעולת המוח, או שיהיה חסר עדיין איזה אלמנט.
התקווה שהדבר אכן יקרה, נותנת לנו, למשל, פעולת קו הנמלים. בקן נמלים כל נמלה מבצעת פעולה סתמית, שביחד מייצרות את פעילות הקו, שהיא מובנית מטרה. קן הנמלים הופך לבית חרושת משוכלל, שבו מתבצעת פעולה לתועלת כל הנמלים.
כיצד נכנסת התודעה לפעולה?
במצב שינה הפעילות המוחית היא מקומית ומצומצמת. אבל במצב ערני, כל גריה של המוח מתפשטת לכל המוח ולא נשארת באזור המגורה. כלומר התודעה פה עובדת.
אני חושב משמע אני קיים.
עובדה זאת הופכת לאפשרית את התיאוריה, שכל הקיום הגשמי שלנו הוא בעצם אשליה של גריה מוחית ואנו למעשה חיים בעולם וירטואלי. הפילוסוף הנודע דקארט, הבין זאת כשקבע שעצם החשיבה שלנו היא הוכחה לכך שאנו קיימים. כלומר הקיום שלנו תלוי בחשיבה שלנו. אנו קובעים את הקיום שלנו באמצעות החשיבה. אין עולם ממשי שקובע מה אנחנו נחשוב, אלא אנחנו קובעים את המציאות לפי התפיסה המוחית שלנו.


הרגשות הן העיקר.

לא המחשבות החיוביות הן העיקר – אלא האפשור – לאפשר לעצמנו להרגיש כל מה שאנו מרגישים, בכך נביא את עצמנו האמתי לידי ביטוי.
מה שחשוב באמת זה הרגשות שלנו ולא המחשבות. אי אפשר להילחם במחשבות, כי הן לא משהו שאנו יצרנו, אלא הן באות מעצמן ומעצמן ילכו אם נדע כיצד להתייחס אליהן. החכמה היא לא לשלוט במחשבות, אלא לאפשר לעצמנו להרגיש את כל מה שאנו מרגישים – ובסופו של דבר לאפשר לעצמנו להיות נדיבים כלפי עצמנו ולא לדכא את מה שבא. לפעמים בתת המודע שלנו אנו דוחים את המחשבות הרעות, כמשהו שאסור לנו לעשות. זה רק חוסם את העצמי האמתי שלנו ולא מאפשר לנו להיפתח לעולם.


אפשר לנצח גם את הסרטן.

בספרה "מתה להיות אני", מספרת לנו המחברת, שהבריאה ממחלת סרטן סופנית, על אמונתה בקשר למחלת הסרטן. היא הגיעה למסקנה שמכיוון שהפחד הוא היוצר את המחלה, ברגע שמשתחררים מהפחד, מהפחד מהסרטן למשל, אפשר להשתחרר גם מהסרטן עצמו.
הפחד מהסרטן הוא הסיבה לכך שהסרטן כל כך נפוץ אצלנו. במזרח קוראים לסרט המחלה של אנשי המערב.
בעצם הסרטן היא ביטוי של החברה שלנו. אנחנו מאמינים שהזקנה הוא דבר רע, שיש לגנות ולהתעלם ממנו. ככה אנחנו גורמים לאנשים זקנים להביא על עצמם את הסרטן, שכן הם מפסיקים להעריך ולאהוב את עצמם.
גם המלחמה בסרטן איננה אפשרית. מפני שאנו נלחמים בתסמינים ולא בבעיה עצמה. אנחנו צריכים להבין שהסרטן היא רק תסמין לבעיה שלנו, שנמצאת בתוך תפיסת העולם שלנו.
ברגע שנחשוב את עצמנו כבריאים ולא ננסה להילחם בסרטן, אלא נביט על הצד החיובי שבנו, נפסיק לחשוב את עצמנו לחולים, ונעשה שלום בתוכנו – נזכה לעשות שלום גם עם המחלה שלנו.
בסופו של דבר הגיעה למסקנה שלא אורח החיים הלא בריא שלנו הוא הגורם לסרטן, אלא תפיסת העולם שלנו. כל מה שגורם לנו שמחה, כל מה שמגביר את אנרגיית החיים שלנו – רק מוסיף לנו בריאות. אורח חיים בריא אך מדכא, לא מביא בריאות.
ברגע שגיבורת הספר השתחררה מכבלי האמונות שלה, שכללו פחדים וחששות אינסופיים, ברגע שהרשתה לעצמה לפרוץ אל עולם האפשרויות האינסופיות, היא הצליחה להתגבר על מחלת הסרטן. כוח החיים העצום שרכשה, ברגע שהשתחררה מכל פחדיה, הביאו לריפויו של הסרטן. הפתגם אומר: "אין דרך אל האושר, האושר הוא הדרך". וככה זה בדיוק קרה. לא הייתה דרך סלולה אל הריפוי מסרטן, אלא באמונה עצמה של המחברת בכך שהיא בריאה ולא קרבן של הנסיבות, אלא מי שמסוגלת לשלוט בהן!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל