האשה במשנתו של ר' שמחה משפירא

האישה במשנתו של ר' שמחה משפיר ננסה בדברינו להלן לחשוף את מקומה של האישה במשנתו של ר' שמחה בר' שמואל משפירא (זמנו המשוער 1225-1140). הוא נמנה עם הגדולים שבחכמי גרמניה במחצית השנייה של המאה הי"ב, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב חיי החברה והרוח של היהודים באותה עת, לא רק בקהילתו, שפירא ((Speyer, אלא גם בקהילות אחרות.

האישה במשנתו של ר' שמחה משפיר

ננסה בדברינו להלן לחשוף את מקומה של האישה במשנתו של ר' שמחה בר' שמואל משפירא (זמנו המשוער 1225-1140). הוא נמנה עם הגדולים שבחכמי גרמניה במחצית השנייה של המאה הי"ב, והיתה לו השפעה גדולה על עיצוב חיי החברה והרוח של היהודים באותה עת, לא רק בקהילתו, שפירא ((Speyer, אלא גם בקהילות אחרות.
בחרנו לדון ביחסו של חכם זה כלפי הנשים היהודיות, לא רק בשל מעמדו הבכיר והשפעתו על חוגים רבים, אלא גם בשל עמדתו הייחודית בשאלת מעמדן. ספק אם היה חכם נוסף בגרמניה שהירבה כמותו להפוך בזכותן, להגן עליהן בפני בעלים אלימים ולשמור על זכויותיהן ועל כבודן. הוא נמנה עם אותם חכמים בימי-הביניים - ואינם רבים - שהשקיעו כוחות נפש מרובים לדאוג לכל אלה. אמנם, אנו בונים כאן בניין כולל על סמך מספר מצומצם באופן יחסי של שאלות ותשובות, אך הן עוסקות בנושאים כבדי משקל, ומכאן שיש בהן כדי ללמד על מקומה של האישה במשנתו. כמו כן יש במקרים הללו שהובאו לפניו לא רק כדי ללמד על מאבקו של ר' שמחה למען הנשים, אלא גם על ניסיונות לפגוע בזכויותיהן ובכבודן.
אלימות כלפי נשים
ר' שמחה נשאל על עונשו של בעל שנהג באלימות כלפי אשתו. מתשובתו ניכר הזעזוע שעבר עליו לשמע המקרה ונכונותו להעניש את הבעל בעונשים כבדים שלא מצאנו כדוגמתם אצל חכם יהודי שחי ופעל לפניו במרכז כלשהו:

קבל לפנינו ר' ירמיה על חתנו שהיה מכה את בתו תדיר ומבזה אותה בפריעת ראשה שלא כדת יהודים, דלחיים נתנה ולא לצער. ואפי' קונה אמה עבריה כקונה אדון לעצמו, כ"ש (=כל שכן) אשתו... ועונשו גדול ממכה חבירו, כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה... תקנסהו קנס חמור בין בגופו בין בממונו על כל מה שעבר. אמנם צריך כפרה גדולה, ותכבידו עליו להבא לפי הנראה בעיניכם שיכול לעמוד... ואם לא יעמוד הבעל בקיום השלום שיוסיף להכותה ולבזותה, אנו מסכימים אחריכם להיות מנודה בבית דין העליון ובבית דין התחתון, ויעשוהו (=ויכריחוהו) על ידי גוים לתת גט: עשה מה שישראל אומר לך. כי כן הסכמתי עם חביריי שיהא גט מעושה בגוים כזה כדין... אבל להכותה ולבזותה שענייה זו אסורה בידו... לפי ראות עינינו כתבנו. ובפר"ח (=ובפירוש רבנו חננאל) לא כתב כן. שמחה בר שמואל.

שלוש קביעות בתשובתו של ר' שמחה ראויות לתשומת לב מיוחדת:

העונשים הקשים שהוא הציע להטיל על הבעל האלים: קנס כספי גדול והטלת נידוי. הקנס הכספי כלפי בעל אלים מצוי כבר בתוספתא, והוא נהג גם בתקופת הגאונים ולאחריה.8 לעומת זאת, הנידוי הוצע כאן בפעם הראשונה כעונש על הכאת האישה. מדובר בעונש החמור ביותר שהיה מקובל בחברה היהודית בימי-הביניים.
ר' שמחה איננו מסתפק בעונשים הקשים הללו. הוא מדגיש שהכאת האישה גוררת אחריה גם נידוי "בבית הדין העליון", דהיינו עונש סקראלי ממרומים. הנידוי נחשב לעונש חמור במיוחד בימי-הביניים, בחברה היהודית והנוכרית כאחד. הבעל האלים עתיד להיענש גם לאחר מותו בבית דין של מעלה.
ר' שמחה התיר לבית הדין היהודי לשכור איש נוכרי שיכה את הבעל האלים במקל או בשוט, עד שהוא יסכים לתת גט לאשתו המוכה, או לבקש מהשלטונות הנוכריים שיאלצו אותו בכוח לעשות כן. גט הניתן בעל כורחו של הבעל - ובמיוחד באמצעי כה קיצוני (הלקאה עד מוות אם יסרב) - מוגדר בהלכה כ"גט מעושה" שיש ספק בכשרותו. הגט צריך להינתן מרצונו החופשי של הבעל ובהסכמתו. לכל היותר מקובל היה להתיר שידולים ולחצים פסיכולוגיים ולעתים גם לחץ פיסי מתון, אך לא הותר לנקוט באמצעי כה קיצוני: הלקאה עד כדי מוות, כדי לאלצו לתת את הגט. ואכן, פסק זה של ר' שמחה נתקל בהתנגדות חריפה של כמה פוסקים מאוחרים, ובמיוחד מצידו של ר' דוד אבן זמרה (רדב"ז), גדול חכמי ישראל במצרים במאה הט"ז. הוא יצא בחריפות נגד הכרעתו של ר' שמחה, ופסק שגט שיינתן בכפייה בידי גויים איננו כשר. לדעתו אישה שקיבלה את גטה בדרך זו ושבה ונישאה בשנית בניה הם ספק ממזרים: "כיון שהגט מעושה, לא נמצאו בניה ממזרים? ...וקרוב בעיני להיות הולד ממזר".
(המשך יבוא)


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל