האם צריך להיות סוף למחשוף

הכתבה מנסה בקצרה להסביר את המשמעות המוסרית הייחודית של המחשוף, כדוגמא להשפעה שאנו משפיעים על אחרים, באמצעות פעולה על עצמינו.

מהו הקשר בין מעשינו, לזולת?
 
ראשית נבחין בין שתי קטגוריות:
קטגוריה 1: מעשינו (או מחדלינו) הם פעולה (או חוסר פעולה) על עצמינו, כגון צפייה בסרט בבית קולנוע, עישון, נהיגה, האזנה למוזיקה בבית, המנעות מצחצוח שיניים.
קטגוריה 2: מעשינו הם פעולה על הזולת כגון לחיצת יד, ריקוד, פרסומת, שיחה, מעשי אהבה/מלחמה.

 
נתייחס כעת לקטגוריה הראשונה.
האם למעשינו שבקטגוריה זו יכולה להיות גם השפעה על הזולת ? כמובן, יכולה גם יכולה. למשל האזנה למוזיקה רועשת, במידה שמפריעה לשכנים, נהיגה פרועה וכו'. כלומר, פעולה על עצמינו, אין היא בהכרח רק עניין שלנו.
ניתן לחלק את הקטגוריה עצמה, לדרגות "עוצמה", כך:
האם אנו מודעים להשפעה שיכולה להיות למעשינו, על אחרים ?
ואם אנו מודעים, האם אנו חושבים שזו השפעה זניחה?
ואם איננה זניחה בעינינו, האם אנו חושבים שהיא מועילה ?

הערת ביניים: כמובן שאם לא היינו מודעים להשפעה קיימת או שטעינו לגבי טיבה, הרי שניתן לנסות להעמיד אותנו על טעותינו. אם לא השתכנענו, אזי נוצר קונפליקט שלא נדון בו כאן. אם כן השתכנענו, תשתנה בהתאם גם דרגת ה"עוצמה".
מה הדין למצב שבו אנו מודעים לכך שלפועלינו על עצמינו יש השפעה מהותית ולא טובה על הזולת ? האם עלינו בהכרח לחדול מהפעולה ?
כאן נוצר קונפליקט. מצד אחד, בשם החרות אני תובע את הזכות לפעול על עצמי כראות עיני. מאידך, אינני רוצה/רשאי שאחרים ייפגעו יתר על המידה מהשפעות הלווי של הפעולה. כך, גם לנפגעים ישנה הזכות להתגונן, (אך מאידך אין הם רשאים לפגוע בחרותו של הפועל על עצמו, יתר על המידה). קל וחומר שזכות זו של הנפגעים להתגונן, מתקבלת יותר, כאשר מדובר בפעולה ישירה על הזולת ("הקטגוריה השנייה") שאז זאת הכוונה של הפועל.
והנה הגענו למחשוף. לאיזו קטגוריה נשייך אותו?

האם אנו מודעים להשפעה של המחשוף על הזולת? אני חושב שאנו יכולים לומר כי בדרך כלל אנו אכן מודעים.
האם אנו חושבים שההשפעה זניחה? ובכן אין מדובר בחיים או מוות, אבל אנו מצפים (בעצם מצפות) לתשומת לב.
האם אנו חושבים שההשפעה חיובית? לכך יכולות להיות דעות שונות, אבל ברי שלא פעם, נתפש העניין כהשפעה שלילית. למשל לא יעלה על הדעת שבתפילת "כל נדרי" תופיע מישהי בחוטיני.

וכאן אנו מגיעים למיוחד שבהתנהגות מעין זו. זו פעולה שלנו על עצמינו (אשה רוצה לחוש נשית/מושכת) אבל לא מעט מכך, מכוון להשפעה על הזולת. כלומר נוצרת מעין "קטגוריה שלישית". לא פעולה שלנו על עצמינו, בעניינים הנוגעים לנו (צפייה בסרט) שבאופן אגבי משפיעה על הזולת וגם לא פעולה ישירה על הזולת, אלא שילוב שלהם. ההשפעה על הזולת, כתוצאה מפעולה על עצמי, אינה תופעת לווי סתמית, אלא שזו היא הכוונה (למעשה, במידה מסוימת, ניתן לראות במחשוף פעולה מהקטגוריה השנייה, המוסווית כפעולה מהקטגוריה הראשונה). זה לא מעשה מופרך. המציאות מלמדת אותנו שהמהלך הזה מצליח על פי רוב.

כלומר, במקרים רבים יסיט המחשוף את תשומת ליבנו, ממה שבחרנו לעסוק בו, טרם התערבות המחשוף. הופעת המחשוף משבשת לנו את סדר יומנו.
מכיוון שכך, והרי לנפגעים יש זכות להתגונן, ועוד יותר כך משום הכוונה להשפיע עליהם, הרי שדרישתם לשמוש מתחשב במחשוף, היא לגיטימית.
סוף דבר: ה"מחשוף" הוא הדגמה. המאמר הקצר הזה לא קורא בשום פנים ואופן לשינוי כלשהו באופנת נשים. מה שעשינו הוא נסיון להציג, על רקע כללי של השפעות פעולותינו ומבחנן המוסרי, את ייחודה של "הקטגוריה השלישית".
 
 
תמונה ראשית: Carsten Tolkmit

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל