פרשת ואתחנן ב'

פרשת "ואתחנן" – על אמונה וכפירה ביהדות הפעם אני רוצה לעסוק בפסוק אחד ידוע מן הפרשה שלנו, ובשתי דמויות של חכמים, מאמין גדול וכופר גדול: רבי עקיבא ואלישע בן אבויה. הדברים מתקשרים גם למועד שעברנו לאחרונה - "תשעה באב" - שמציין את חורבן בית ראשון, בית שני, וכשלון מרד בר-כוכבא, מאורעות שהיו שווי ערך ל"שואה" בימינו והעמידו יהודים רבים בפני משבר אמונה.


פרשת "ואתחנן" – על אמונה וכפירה ביהדות
הפעם אני רוצה לעסוק בפסוק אחד ידוע מן הפרשה שלנו, ובשתי דמויות של חכמים, מאמין גדול וכופר גדול: רבי עקיבא ואלישע בן אבויה. הדברים מתקשרים גם למועד שעברנו לאחרונה - "תשעה באב" - שמציין את חורבן בית ראשון, בית שני, וכשלון מרד בר-כוכבא, מאורעות שהיו שווי ערך ל"שואה" בימינו והעמידו יהודים רבים בפני משבר אמונה.
הפסוק שאני רוצה להביא מתוך פרשת השבוע הוא: ""שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואהבת את ה' בכל נפשך ובכל מאדך" (דברים,ו',4), פסוק שיהודים אמרו לפני מותם כביטוי להזדהות דתית ולאומית. גם רבי עקיבא, שהיה ממנהיגי מרד בר-כוכבא, אשר ראה בבר-כוכבא את המשיח, ראה בכשלון המרד עם מאות אלפי הרוגים, אומר את הפסוק הזה תוך שהוא מוצא להורג בתהליך אכזרי מאין כמוהו כפי שמתואר בספר האגדה:
"בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מתכוון לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה. אמרו לו תלמידיו: רבנו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "ואהבת את ה' בכל נפשך ובכל מאדך" – ואפילו הוא נוטל את נשמתך; אמרתי, מתי יבוא לידי ואקימנו? ועכשיו שבא לידי – לא אקיימנו? היה מאריך "באחד" עד שיצאה נשמתו" (תלמוד בבלי, ברכות, ס"א,ע"א).
רבי עקיבא, למרות כל הכשלון של המרד, אשר בו האמין כתחילת הגאולה, הסבל, אכזריות הרומים, וגורלו האישי מפגין אמונה מלאה בה', ועל כך תמהים תלמידיו. הוא מצהיר כי אמונתו ואהבתו לאלוהים הן בלתי מותנות כלל בנסיבות החיצוניות, ובכך הוא מתעלה למדרגתם של המאמינים הגדולים כדוגמת אברהם ואיוב.
אך זאת לדעת כי לא כל החכמים בדורו של רבי עקיבא סברו כי יש למות על קידוש השם: כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו (ר' יוסי): חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, החריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו – ועדיין היא קיימת! ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר מונח לך בחיקך!
אמר לו: מן השמיים ירחמו! אמר לו (ר' יוסי): אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו! תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר התורה באש" (בבלי, עבודה זרה, יח, ע"א).
ספרות חז"ל לא העלימה מהזכרון הלאומי גם דמויות של מאמינים שהפכו לכופרים גמורים, גם אם לפני-כן נחשבו לרבנים גדולים. המקרה הבולט ביותר הוא מקרהו של אלישע בן-אבויה, שהיה מורם ורבם של רבנים גדולים – כמו ר' מאיר – ולאחר שחווה מאורעות שהוכיחו לו שאין השגחה ואין "שכר ועונש", כפר באלוהים. המעניין הוא שלמרות שישנה הלכה מפורשת להרוג אפיקורסים ("אבל המוסרים והמינים והאפיקורסים מישראל, מצווה לאבדם..."), חכמינו ז"ל גילו כלפיו סובלנות רבה, למרות שקראו לו "אחר". ושוב נפנה לספר האגדה:
"ומה ראה "אחר" שיצא לתרבות רעה? אמרו, פעם אחת היה יושב ושונה בבקעת גינוסר, וראה אדם אחד שעלה לראש דקל בשבת (עברה חמורה), ונטל האם (הציפור) והבנים (דבר שאסור עפ"י התורה – חובה לשחרר את האם במצב כזה), וירד בשלום. ובמוצאי שבת ראה אדם אחד שעלה לראש הדקל ונטל את הבנים ושלח את האם. וירד והכישו נחש ומת. אמר: ' נאמר "שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים" (דברים,כ"ב,7), היכן טובו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה?'... ויש אומרים ראה לשונו של חוצפית המתורגמן נגררת בפי חזיר (בימי מרד בר-כוכבא), אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר" המדרש השני מלמד אותנו שהוא עזב את היהדות כתוצאה מזוועות דיכוי מרד בר-כוכבא.
לפנינו שני סוגים של חכמים. רבי עקיבא לא יזוז מאמונתו, ולא חשוב מה שיקרה. לגבי הקושיה שהעלה בן-אבויה, ר' עקיבא אמר שהשכר ישולם בעולם הבא. לעומתו בן-אבויה שופט רק את מה שעיניו רואות, וכאשר זה אינו מתאים להנחות התורה,הוא פוסל את התורה, ועובר לתורה אחרת (הפילוסופיה היוונית, לפי אחד המדרשים).
למרות התהום הכבירה שנפערת בינו לבין חכמים כמו ר' עקיבא ור' מאיר, הם אינם מחרימים אותו, מקיימים שיח ושיג עימו, מחכים שיחזור בתשובה, קוברים אותו בקבר ישראל,ואפילו תומכים במשפחתו לאחר מותו.
גם אצלנו ישנם חכמים משני הסוגים, וחשוב שהם ינהגו בסובלנות ובכבוד הדדי זה עם זה, ושיינתן מקום מכובד לשני סוגי המחשבה האלו.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל