חוק הזנות - או כיצד להפוך את היצר המיני למגונה

מי שעוקב אחרי התנהלותן של ארגוני הנשים, כבר הבין שהן הולכות לקיצוניות, אחרי שהשיגו את מטרתן והיום הנשים זוכות לשוויון ומאבקיהן נחלו הצלחה עצומה. מטרת הנשים היא להפוך את הקערה על פיה – ולהשתלט על הגברים. כלומר להפוך את עצם הגבריות למשהו פוגעני, משהו שלא משלים את הנשיות – אלא מאיים עליו. כל גילוי של מיניות גברית הוא בעיניהן ראוי לגינוי וענישה.

אחרי שהחברה שלנו למדה לכבד את כל סוגי האנשים שיש בתוכה: נכים, בעלי נטיות מיניות שונות ומשונות, זקנים ועוד, אפשר היה לצפות, שגם הנשים שעוסקות בזנות, יזכו לקצת כבוד.
אבל, אחרי שחוקקנו חוקים כל כך נאורים, שמונעים פגיעה בכבוד האדם, מסתבר שכבודה של אישה שעוסקת בזנות, עדיין חשוף לכל מי שרוצה לקלל ולקשר אותה לכל הרע והמגונה שאפשר להעלות על הדעת!
עמוק בתוך התודעה החברתית שלנו אנחנו חושבים שזכותנו לקבוע עבור האישה את התנהגותה, שהיא חלק מהכבוד שלנו עצמנו.
המדהים הוא שדווקא ארגוני הנשים, שמנסות לנכס לעצמן הוגנות והגנה על הנשים, יוצאים עכשיו בהצעת חוק הזנות – שבעצם יחסום את האפשרות של אישה שרוצה בכך, למכור שירותי מין. כבר לפני יותר משלושים שנה, אני זוכר, היה משפט דיבה שאשה שעסקה בזכות תבעה בו מישהו שקרא לה "זונה!". השופט מצא את האיש שקילל אותה אשם, וקבע שכבודה של אישה שעוסקת בזנות, במקומו מונח ככבוד כל אדם. אפשר לכל היותר לומר על הזנות שהיא דומה לצריכת סמים קלים, שהיום יש דרישה להפוך אותם לחוקיים. כלומר יש הצדקה לאיסור, אבל לא צריך להיגרר לקיצוניות! היום במקום לטפל במקללים ומפגעים, רוצים להאשים את כלל הגברים בתופעה לא נעימה זאת.
המין הוא כוח דומיננטי בחיים וכל אחד ואחת זכאית לתת לו ביטוי לפי רצונו, כל עוד הוא לא פוגע באחר. חוק הזנות אינו בא אלא להפוך את הביטוי המיני של האישה ללגיטימי ואת זה של הגבר לפלילי.

מי שעוקב אחרי התנהלותן של ארגוני הנשים, כבר הבין מזמן שהן הולכות לקיצוניות, אחרי שהשיגו את מטרתן והיום הנשים זוכות לשוויון ומאבקיהן נחלו הצלחה עצומה. היום מטרת הנשים היא להפוך את הקערה על פיה – ולהשתלט על הגברים. כלומר להפוך את עצם הגבריות למשהו פוגעני, משהו שלא משלים את הנשיות – אלא מאיים עליו. כל גילוי של מיניות גברית הוא בעיניהן ראוי לגינוי וענישה.
היחידים שייהנו מהחוק הזה הם הסרסורים שיוכלו להחזיר את השליטה שלהם על נשים שעוסקות בזנות, שיצטרכו את השירותים המפוקפקים שלהם, כדי להמשיך בעיסוקן.
חברת הכנסת זהבה גלאון ממרץ תנסה במושב הקרוב להעביר את חוק הזנות שלה, שכבר נכשל פעמיים בעבר. פעם כשהיא בעצמה הועפה מהכנסת אחרי שהעלתה את הצעת החוק ופעם שנייה כאשר אורית זו-ארץ שנטלה את היוזמה להעביר בתורה את החוק, גם כן הועפה מהכנסת.
מאחורי הצעת החוק, שמקווה לזכות בתמיכת חברי הכנסת, באיצטלה של גישה פוריטנית מתחסדת, עומדת מגמה שהולכת ומתחזקת ומאיימת על כלל ציבור הגברים.
אני לא חושב שמי שמשתמש בשירותי ליווי הוא אדם מוסרי, שיש להגן עליו. יש מספיק סעיפים בחוק שבעזרתם אפשר להילחם בתופעות המכוערות של הזנות.
כמו למשל שידול לזנות, מעשה מגונה בפומבי, כפייה ואונס מיניים, סרסרות לזנות, פרנסה על חשבון זנות, ועוד ועוד. אבל חוק הזנות, כפי שהוא הובא כבר כמה פעמים לאישור הכנסת, הוא חוק דרקוני, שהופך את כלל הגברים לעבריינים. זהו ניסיון נואל של השדולה הנשית לדכא ולהשפיל את הגבר. הן עושות זאת, תוך ניצול הצביעות של נבחרי הציבור שרוצים להיראות כצדיקים גמורים בעיני הבוחרים. זאת, כרגיל בלי שיצטרכו להשקיע כספים או מאמצים כנים להילחם בתופעות המכוערות של הזנות.


ארגוני הנשים נאבקות ללא הרף כדי להעביר את החוק הזה שנקרא חוק הזנות. ביסודו החוק אומר שאם תתקרבו לבית בושת תהיו חשופים למאסר ואישום פלילי. חוקי המוסר בכל מדינה אהובים במיוחד על המשטרה. לא פעם כשהפשע משתולל ברחובות, המשטרה בוחרת לעסוק דווקא בענייני מוסר... כמובן שבידי השפלות שבנשים, החוק יהפוך לזהב של ממש. הן יוכלו לסחוט גברים בלי שום הגבלה...
כך קרה גם שבשם המוסר של פעם, הגאון הגדול, אלן טיורינג, מי שאחראי לפיצוח קוד אניגמה במלחמת העולם השנייה, הבריטי שמיליונים חבים לו את חייכם – נאלץ להתאבד בגלל שהואשם בהומוסקסואליות!
בספר "ההיסטוריה של המחר" מובאת העובדה שהמדהימה שההיסטוריה לא מתנהלת על פי חוקי ההיגיון, שמנסים להדביק לה היסטוריונים שמסתכלים אחורה. בזמן אמת אין שום הסבר לדרך שבה בוחרים ההמונים לנהוג. הספר ממשיל התנהגות זאת לווירוס. לא לחינם גם אומרים: פורנוגרפיה זה עניין של גאוגרפיה. כל ארץ ממציאה לעצמה את חוקי המוסר שלה, שאין ביניהם לאמת המוסרית הפנימית שום קשר. אחרי התקופה הויקטוריאנית הנוקשה מוסרית, באה תקופת השחרור המיני של ההיפים...


אמנם הערך של הנשיות עלה בתקופה המודרנית, כשהתכונות של הגבר הפסיקו להיות דומיננטיות. אם פעם כוח פיזי היה ערך עליון, הרי ההתפתחות הטכנולוגית ביטלה את הצורך בו. אבל להפוך את המנטליות הגברית, ההפוכה לזאת של האישה, לשלילית ולהעמיד את הנשיות כערך עליון ובלעדי – זאת טעות חמורה – כנגד הטבע!
הפמניזם, שהגיע להישגים נאים ורובם טובים וצודקים, לא עוצר באדום. הוא שואף להפוך את הגברים לוורודים, תוך התעלמות מההבדלים המהותיים הקיימים בין המינים. היום הגברים כבר פוחדים לבטא את העצמי האמתי שלהם. והרי גבר הוא גבר.
ההבדלים בין גברים לנשים הם גורם עיקרי לשערוריות ההטרדות המיניות. תגובתה הקיצונית והחריפה של אישה כלפי גבר שמנסה להתחיל אתה, פוגעת בו בצורה חריפה. פה אין שום שוויון בין המינים. האישה היא תמיד הקרבן והגבר תמיד האיש הרע בסיפור. כל עניין שחרור האישה, נעלם. במקום לנסות להגיע לפשרה, במקרים בהם מדובר באי הבנה ולא באלימות מינית, הנשים בוחרות היום להיעזר בחוק ובמשטרה, הנוטה בצורה קיצונית לצדן. הנשים אוחזות במקל בשני קצותיו. גם מסכנות וגם שוות. גם מתלוננות על אלימות מצד הגבר וגם יוצאות זכאי כשמתברר ששיקרו...


האישה והגבר הם בעצם ניגודים. גם אם באישה יש צדדים חיוביים של רכות וחוסר תוקפנות, עדיין זה לא הופך את הגבר למשהו פלילי. הגבר פשוט בנוי אחרת ומהווה מן ניגוד לאישה. אבל במקום לנסות להבין את הגברים, ממציאים נגדם חוקים.
ההבדלים בין הגברים לנשים מובאים בספר הנפלא "גברים ממאדים ונשים מנגה" של ד"ר ג'יון גריי, מומחה בינלאומי לזוגיות.
ציטוטים מהספר:
"גבר מוכן להשתפר כשמתייחסים אליו כפתרון לבעיה ולא כבעיה עצמה".


"כאשר אישה מציעה עזרה מבלי שהתבקשה, אין לה מושג כמה ביקורתית ורעה היא נשמעת באזניו של הגבר". כלומר האישה, שהפסיכולוגיה שלה בענייני מין שונה לגמרי מזאת של הגבר, מתייחסת לצרכיו המיניים של הגבר בבוטות ובתוקפנות. כך באות היום הנשים ומבקשות להחיל את חוק הזנות, ולפגוע בכלל הגברים הזקוקים ליחסי מין כצורך פיזיולוגי. הן קושרות בין צורך זה לבין אלימות פיזית ורצון לפגוע בהן.
היום, כשגברים רבים נשארים רווקים ואפילו בבית הוריהם, הם זקוקים לאישה ואינם יודעים כיצד להשיג אותה. אבל עדיין הצורך הביולוגי הזה קיים, מעבר לכל עניין רגשי והוא חשוב לבריאותו של הגבר.
להאשים גבר לפי החוק הזה מגוחך. הרי אם האישה הייתה מוכנה ליחסי מין, בלי לקחת כסף, הגבר לא היה עבריין. כלומר הגבר תלוי באישה והיא השולטת בעניין הזה. ואכן המגמה להפוך את הגבר לאשם תמיד היא לא חדשה. לכל אורך הדרך, הנשים הציגו עצמן מצד אחד כחלשות וכקרבן, ומצד שני לא בחלו בשום אמצעי, כולל עדות שקר, כדי להילחם להשגת עליונות על הגבר. כוונתי למלחמות שמנהלים בני זוג שרוצים להתגרש. גברים רבים, מצאו עצמם מואשמים באלימות מינית, רק בגלל שהאישה קיבלה עצה של עורך דין... לא פעם האישה חזקה יותר, מבחינה נפשית, מהגבר שהיא נשואה לו והיא מצליחה להתעלל בו נפשית, להתגרות בו פיזית וגם להאשים אותו באלימות. במקרה שאישה נתפסת כמרמה ומשקרת בעדותה, היא פטורה מכל עונש. המחוקק יצא מגדרו כדי לבוא לקראת האישה. במקום לטפל ביד חזקה בגבר האלים, החוק הרחיב את סמכויות המשטרה לטפל בסכסוך בין בני זוג, בלי צורך לבדוק ולרדת לשורש האמת.... לא פעם הגבר יוצא מכה, למרות שהוא מוכה.


כל גבר חשוף לסכנה זאת שמעצם היותו גבר יתקפו אותו. ברגע שתהיה אישה מעורבת בעניין, אם בנישואין ואם בחיים הרגילים, הגבר תמיד יפסיד מול האישה ותמיד יישא באשמה ובעונש על פשעיה היא.
לא חדש שמי שדופק על השולחן זוכה במדינה הזאת. אבל זה חדש שכל הגברים פוחדים היום לדבר ברגע שאישה מעורבת בעניין. אזי עצם היותו גבר פוסל אותו לעדות....
הציבור הדתי, התומך בהחרמת הזנות, הוא בעצמו צרכן גדול ולא פעם עיקרי של הזנות. די להתבונן בהמוני הרבנים המואשמים בהטרדות מיניות שונות, כדי להבין שיש פה כפילות והעמדת פנים.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל