מאירה וייס: קריאה מגדרית של "הגוף הנבחר"

למרות הצהרתם של הציונים הסוציאליסטים והחלוצים בדבר חשיבותו של שוויון בין המינים, בפועל מילא המגדר תפקיד חשוב בשימורו של אי-השוויון בחברה הישראלית. אפליה מגדרית הפכה לנושא מרכזי שחוקרים ישראלים מהדור החדש עוסקים בו.[viii] חוקרים אלה התמקדו בהשפעת היהדות והצבא על סטטוס האשה בחברה הישראלית.

בצה"ל, למשל, מסקנת המחקרים היא כי למרות חובת הגיוס השווה לבנים ובנות, צה"ל היה ונשאר עולם חברתי גברי, המשמש כמקפצה לקריירה גברית בכלכלה ובפוליטיקה, לגברים אך לא לנשים.


פענוחו של “הגוף הנבחר” מצריך גם קריאה מגדרית. למרות שהאידיאולוגיה המוצהרת של אבות היישוב, בניו ואף בנותיו דיברה על “הגוף הנבחר” ("החלוץ", "הצבר") כחסר מגדר (או כלא מתייחס למגדר), למעשה “הגוף הנבחר” היה גברי, לבן, אשכנזי ויהודי. לדבריו של גלוזמן (1997), אלה הן תכונותיו של "מכבי השב לתחייה" בארץ ישראל המתחדשת, והן עוברות כחוט השני ביצירות הקאנוניות של הציונות והתרבות הישראלית.[ix] גבריותו של העברי החדש הפכה למוטיב מרכזי בציונות ומשם חילחלה אל לב התרבות הישראלית. ספרו של הרצל, אלטנוילנד, יכול להיקרא לא רק כאוטופיה פוליטית על יישובה של ציון אלא גם כהצעה לריפוי החולי הפסיכו-חברתי של יהדות הגולה, הסובלת מנשיות יתר (גלוזמן 1995; Boyarin 1997).


ע"פ מאירה וייס במובן זה אלטנוילנד הוא מבשרו של הספר "מה מעיק על פורטנוי". אין זה צירוף מקרים שהגיבור של אלטנוילנד, היהודי הגרמני ד"ר פרידריך לוונברג, סובל מ"המחלה היהודית" של נשיות יתר וכתוצאה מכך גם ממלנכוליה. ד"ר לוונברג עוזב את וינה המנוונת, בירת הדקדנס האירופאי, ומובא בידי סיפורו של הרצל לפלשתינה הפראית והמדברית, שבה הוא מגלה מחדש את גבריותו. רק שם, בפלשתינה, מתארס ד"ר עפ וונברג לנערה עבריה, מרים, אשר משחררת אותו מעכבותיו ההומו-ארוטיות.

פלשתינה מוצגת בספרו של הרצל כאתר הכרחי לשיקום היהודי הגלותי ולהחזרת גבריותו האבודה. הטרנספורמציה ההטרוסקסואלית המוצלחת של העם היהודי יכולה להתרחש רק על אדמת פלשתינה. עם ללא מדינה, במשוואה הציונית, הוא עם ללא אופי, עם אימפוטנטי, חסר גבריות. ביומנו (מצוטט אצל גלוזמן 1997:149), מתאר הרצל את מחשבותיו בקשר לחינוך הרצוי לגבר העברי החדש: "במשך עשרים שנה, עד אשר ירגישו בדבר, עלי לחנך את הנערים לאנשי צבא…. אך גם את האחרים אני מחנך להיות גברים חופשיים ואמיצים, ובעת צרה הם מתגייסים כמתנדבים. חינוך על-ידי שירי מולדת וחשמונאים, דת, מחזות, גיבורי תיאטרון, כבוד וכו'."


החינוך לגבריות על-פי הרצל עוצב במתכונת האירופאית הלאומנית, המשמרת את תפקידי המינים – הגבר כלוחם ומפרנס והאשה כשומרת הבית. גם הוגים ציונים אחרים כוננו את "פתרון השאלה היהודית" על חינוכו מחדש של הגבר במתכונת הלאומנית האירופאית. במקרים רבים ניתן לראות תבנית ברורה בה מוצג העברי החדש על ידי הנגדתו ליהודי הישן. יעקב כהן (1911:10) תיאר בתחילת המאה את "העברי החדש" בצורה הבאה: "נפלא בהליכתו הגאה על אדמת אבותיו, עם שמי האל זכים וצלולים מעל ראשו. גאה ומטיל אימה הוא צועד קדימה, כמו העברי הקדום". בתיאור זה של העברי החדש הנשים חסרות, כיוון שהציונות נהגתה בידי גברים ועבור גברים, כמכשיר לעיצוב מחדש של הגבריות.[x] אפליית האשה נשמרה בפועל תוך כדי כינון הציונות על הצהרות של שוויון מגדרי.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל