ה ס ל י ח ה

כי הסליחה היא בת-שיר אהובה, אשר תשוב לעת ערב להאסף בין הדפים, בתוך שורות יגעות, הזמן והאור ועל כנפיה הלבנות זהב פרחים.

השקט היה דק ושביר
תחתיו רחשו כעסים, שאספו כח.
חשוקי-פחז אשר מעגליהם התרחקו,
התערבלו בקונוס הרוחות.
סערה.
מלים ריקות שנאמרו בסחף רגשי
הכבירו על היום החולף
ומנגינת חיים, נישאה
עם הרוח אל האין.

בנוף קסום, מעל פסגות הרים
גבוהים, דאו הנשרים
קריאתם הפרה את השקט.
המלים כצפורים נודדות
עפו לכל רוח.

ענן דאה, נשא צלליו
אל יעד ללא חוף.
האציל תוגת שחקים
אל הלא-נודע.
והאור הנצחי של היחד
ריפרף בעינים נוגות.

שקט כבוש, שקט מוכנע
שקט שותת ומבלבל -
שאינו מסוגל לשאול שאלות
להבין, להבהיר, לסלוח.
מה יהיה בסופו.
האם בקור או בחום
האם בקרח או באש ימוג.

כשמש שהשילה מעליה שכבות אבק
שהתלקחו בדלקות קוסמיות, שאין להן חקר
נותרו השאלות, שהיו לחידות
ללא פתרון.

ואז דלו עיניו בפני
נוגה-אור מימים אחרים
וענבלי-הרוח נשאו מתוך הדומיה
צלילי שיר חדש -
כרטט קרני-אור ראשונים הנמסכים
בטיפות הטל על עלה ירוק.
זוהרים בצבעי בדולח
כנצנוץ הזריחה על מים מפכים.

ושבה הסליחה לדרך הזויה
ליקטה כשלונות, טעויות
ובלב חפץ טמנה אותן
בדפי הזכרוות.

משק כנפיה -
רחיפת חסד.
כעצב שאבד זכרו
כצעדים נמחים בחול.

כי הסליחה היא
בת-שיר אהובה
אשר תשוב לעת ערב
להאסף בין הדפים
בתוך שורות יגעות, הזמן והאור,
ועל כנפיה הלבנות
זהב פרחים.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל