שוויון המינים בספר בראשית

בעיית שוויון המינים בסיפורי הבריאה יש הטוענים כי סיפורי הבריאה וגן העדן (בראשית א –ג) נועדו להצדיק את הסטטוס הנמוך של האשה בחברה הפאטריארכלית.האשה מואשמת בחדירת כל הרוע לעולם. האשה גרמה לגירוש מגן-העדן, לאובדן הקירבה לאל, לכל הסבל של חיי האדם. מעמדה הנחות נקבע ע"י חטאה. אין ספק שהטכסט הזה נועד לתת צידוק אידיאולוגי לעליונות הגבר בחברה של העולם

בעיית שוויון המינים בסיפורי הבריאה
יש הטוענים כי סיפורי הבריאה וגן העדן (בראשית א –ג) נועדו להצדיק את הסטטוס הנמוך של האשה בחברה הפאטריארכלית.האשה מואשמת בחדירת כל הרוע לעולם. האשה גרמה לגירוש מגן-העדן, לאובדן הקירבה לאל, לכל הסבל של חיי האדם. מעמדה הנחות נקבע ע"י חטאה. אין ספק שהטכסט הזה נועד לתת צידוק אידיאולוגי לעליונות הגבר בחברה של העולם העתיק, וגם בימי הביניים.
אבל לדעתי דמות האשה הרבה יותר מורכבת גם בפרקים אלו. אם נשוב אל הטקסט המקראי עצמו ע"י "קריאה חתרנית", אולי נגלה מסרים פמיניסטיים בשלושת הפרקים הראשונים של "בראשית".
בפרק א' של בראשית יש לנו סיפור שונה מאשר בפרק ב' על האשה. היא נבראת יחד עם הגבר, היא נקראת "אדם", והייעוד שלה לא שונה משל הגבר: לשלוט בעולם.
הבעיה שלנו היא עם הסיפור השני על אדם ואשתו, המתחיל בפרק ב'. נכון אין להתעלם מהמסרים השוביניסטים הגלומים בתיאור שהגבר היה כאן הראשון, שרק הוא נקרא אדם, ורק עליו הוטלה המשימה להחזיק את הגן, ורק הוא נצטווה לא לאכול מהעץ. כמובן שתיאור בריאת האשה כשהגבר הוא ה"יולד" אותה הוא שיא של עיוות שוביניסטי.
אבל אל לנו להתייאש. ניזכר במשנתו של ז'אק דרידה, אבי הזרם הנקרא דקונסטרוקציה, אשר דגל בחתירה תחת מבנים של משמעות הטמונים בתוך הטקסט עצמו. אפשר שנגלה כי בתוך הטקסט ישנם רמזים המחזקים את מעמדה ותדמיתה של האשה, ומרמזים על תלותו של הגבר באשה.
נתחיל עם הפסוק היפה האומר: "לא טוב היות האדם לבדו". אלוהים, (שהוא תמיד נושא את השקפת המחבר המקראי)אומר בכבודו ובעצמו שאדם זקוק לאשה, ושום יצור אחר לא יכול היות תחליף. שימו לב, לאדם הזה יש הכל לכאורה, אוכל מים, עולם חיות שלם שהוא שולט עליו, גן, ואפילו קשר עם אלוהים – ולמרות זאת באה הקביעה הנחרצת:" לא טוב היות האדם לבדו", והכוונה שהאדם, הגבר, זקוק לבת זוג.
חז"ל דרשו הרבה דרשות על הפסוק הזה, שהמסר העולה מהם הוא, שאדם (הכוונה אצלהם לגבר) חייב להקים משפחה: "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה..." ויש עוד מדרשים רבים כאלה . אנו שיש לנו ניסיון חיים, יודעים שהפסוק הזה מאד נכון.
נתקדם הלאה בסיפור. ודאי הבחנתם כמה האדם שמח באשה שהופיעה בפניו: "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה, אשה כי מאיש לקחה זאת". ישנו ויכוח בין חוקרי מקרא פמניסטים ואחרים, כשהראשונים אומרים שה"אשה" במקרא היא ה"אחר", כלומר נטולת מהויות אנושיות חיוביות. הפסוק שלפנינו סותר את הקביעה הזו. הוא קובע אחדות מהותית בין הגבר והאשה גם ברובד הלשוני הפשוט. נמשיך הלאה: "על-כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".אפשר לפרש "בשר אחד כפשוטו או באופן מטאפורי. אבל ברור שהפסוק הזה אומר כי הגבר חייב נאמנות במקום הראשון לאשתו למשפחתו החדשה ולא להוריו, והוא הולך אחריה ולא היא אחריו. זאת אמירה נורמטיבית מרחיקת לכת, המעמידה את האשה בסטטוס גבוה.
בהמשך הסיפור האשה מופיעה כדמות המפותחת בין השניים:
האשה לא משלימה עם החיים הסטטיים שה' הועיד לה ולבעלה. היא רוצה להתנסות. היא מוכנה למרוד לשם כך.
לפרי גן העדן יש איכויות של דעת טוב ורע ובכלל של דעת. האשה מנחשת זאת: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעניים, ונחמד העץ להשכיל...". היא מנהלת דיאלוג פנימי עם התשוקות שלה (כך מפרשים רוב הפרשנים את דמות הנחש), ויוצאת עם החלטה, לפרוץ את האיסור. ובאמת בעקבות מעשה זה נפתחים אופקים חדשים בפניהם: נפקחו עיניהם (להבדיל בין טוב לרע), הם הולידו ילדים, החלו לעבוד ולפתח תרבות.
בעלה, "אדם" מופיע לאורך הסיפור כילד קטן, חסר דעה, חסר עמוד שידרה, המציית פעם לה' ופעם לאשתו. הוא פועל בלי לחשוב, וגם מתחמק מאחריות.
גם בפתחו של הפרק הבא (פרק ד), אנו קוראים משפט יפה: " והאדם ידע את חוה אשתו, ותהר ותלד את קין, ותאמר קניתי (בראתי) איש את אלוהים." שימו לב, כל המוטיב הקודם שהאשה נולדה מגופו של הגבר "תוקן" כאן. האשה היא שותפתו של ה' במעשה הנפלא הזה של עשיית אדם חדש, ולא הגבר .
לסיכום, אנחנו רואים שהטקסט הכניס הרבה אלמנטים פמניסטים, בסיפור שמטרתו המוצהרת היא להכפיש את הנשים. אבל הקריאה הפמניסטית הזו מותרת לנו. היא אינה מעשה מרמה.
נכון, אין להתכחש לכך, שהסיפור נגמר במסר מאד שוביניסטי: " הרבה ארבה עצבונך והרנך, בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך, והוא ימשל בך". גם כאן רצוי לפרק את הטכסט למרכיביו.קאסוטו סבר שאין כאן עונשים אלא אמצעים ל"תיקון" המצב החדש שנוצר. בשביל אשה ההריון והלידה הם שמחה ואושר בד"כ. והיא נחוצה לשם קיום המין האנושי. "הקללה" הזו אינה עונש על "החטא" שלה. גם התשוקה אל הגבר שלה, אינה נראית לי כעונש. גם לגבר ניתנה ברכה דומה כאמור לעיל. הרי אם האשה היתה נאלצת להיענות לבעלה, ללא תשוקה, מצבה היה יותר גרוע.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל