פרשת "ויצא" והגזענות

פרשת כי תצא גזענות מול פתיחות ביהדות – פרשת "כי תצא" איתן קליש בפרשה זו נכתב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד דור עולם. על-דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן-בעור מפתור ארם נהריים לקללך" (דברים,כ"ג,4-5).


פרשת כי תצא
גזענות מול פתיחות ביהדות – פרשת "כי תצא" איתן קליש

בפרשה זו נכתב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד דור עולם. על-דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן-בעור מפתור ארם נהריים לקללך" (דברים,כ"ג,4-5).
על פניו נראה כי יש בחוק זה גזענות בוטה, פסילת בני עמים שלמים, בצורה גורפת, מלהצטרף לעם היהודי, על סמך איזה אירועים שקרו לפני דורות רבים.
חז"ל, שהיו הפרשנים הראשונים של התנ"ך, הסבירו שכאן מדובר על איסור להתחתן עם מואבי או עמוני שהתגיירו, גם לאחר עשרה דורות. גרים אלו יכולים, לפי חז"ל, להתחתן בינם לבין עצמם, עם ממזרים, ושאר בעלי מומים שנאסר עליהם לבוא בכלל ישראל, וכך נוצר מעמד של יהודים סוג ב'. דעתם של חז"ל לא הייתה נוחה מהחוק הזה, כפי שנראה בהמשך.
הגישה הגזענית הזו הייתה נתונה בויכוח בימי שיבת ציון (538 – 432 לפנה"ס), וגם בתקופת חז"ל.
עזרא ונחמיה שפעלו במאה החמישית, אימצו את החוקים האלו, ופעלו לפיהם. נחמיה מצטט את הפסוק הזה ככתבו וכלשונו, בבואו לגרש את הנשים "הנוכריות" שבני ישראל התחתנו איתן, כאשר חזרו והתיישבו ביהודה, לאחר גלות בבל. מנהיגי השבים מבבל "עמלו" קשות לשמור על טוהר הגזע של שבי בבל, ודחו את כל הניסיונות של התושבים האותנטיים (בני ישראל שלא הלכו לגלות, שומרונים, עמונים ועוד) של הארץ, להשתלב בבניית בית המקדש ובישות היהודית ההולכת ונבנית. אין צורך להכביר מילים עד כמה היה גירוש הנשים הנכריות ממשפחותיהם, מעשה לא אנושי וטראומטי. אבל היהדות אימצה אותו כמעשה נורמטיבי, ועזרא ונחמיה היו למנהיגים חשובים במסורת היהודית.
אך היו גם זרמים אחרים ביהדות, בעלי גישות הומניסטיות ואוניברסליות.
בימיה הראשונים של שיבת ציון פעל נביא שאנו קוראים לו ישעיהו השני, אשר הבטיח לכל הנוכרים שנלוו לשבי ציון (ממש מזכיר את העלייה הרוסית...) כי חלקם בעם ישראל ובקשר עם אלוהים, לא ייגרע בגלל מוצאם, אם ישמרו כהלכה את מצוות ה': "ואל יאמר בן-הנכר הנלוה אל ה', לאמר: הבדל הבדילני ה' מעל עמו... ובני הנכר הנלווים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה', להיות לו לעבדים, כל שומר שבת מחללו, ומחזיקים בבריתי. והביאותים אל הר קודשיי ושמחתי בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים (ישעיהו, נ"ו, 3-7).
הספר המפורסם ביותר במתקפתו על הגישה המתבדלת, של שלילת נישואי תערובת, הוא מגילת רות. רות המואביה מתוארת כצדקת מושלמת, ונישואיה לבועז הם לברכה לעם ישראל, כי היא הייתה לסבתו של דוד המלך. במגילה עצמה לא ניכרת כל הסתייגות מנישואי מואבים עם ישראלים.
חז"ל שנדרשו להסביר את הסתירה שבין החוק של "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" לבין עובדת היותו של דוד המלך צאצא של מואביה, טענו שבפסוק נאמר מואבי ולא מואביה, לכן מואבי אסור לבוא בקהל ה' אך לא מואביה. קצת דחוק, אך כאלו הם חז"ל לפעמים....
אנו רואים שחז"ל, לפעמים, לא השלימו עם הגישה הבדלנית-גזענית של התורה, כאשר שאלה כזו עלתה בימיהם. וכך מסופר במדרש: יום אחד התייצב לפני ראשי הסנהדרין גר עמוני ושאל אותם מה דיני? נשיא הסנהדרין, רבן גמליאל, ענה לו שאין ברירה ואת הדין הזה צריך לקיים (אסור לך להתחתן עם ישראלים). אך מולו מתייצב ר' יהושע ואומר את הדין הזה לא צריך לקיים, כי מלך אשור כבר "בלבל" את כל העמים. ר' יהושע נסמך על עובדה היסטורית ידועה, שאכן האשורים וגם הבבלים נהגו להגלות חלקים מהעמים שכבשו ולהביא תחתיהם עמים אחרים. בויכוח שמתפתח בין שני מנהיגי הדור האלו, גוברת ידו של ר' יהושע.
לסיכום, אפשר לראות שבימי קדם, היו בחברה היהודית סטטוסים שונים. היו יהודים שבגלל מוצאם לא יכלו להתחתן עם יהודים טהורים, והם עמדו מול חומה בצורה בנושא זה, כפי שזה מובא במשנה: " עשרה יוחסין עלו מבבל כהני לויי ישראלי חללי גירי וחרורי ממזרי נתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראלי מותרים לבא זה בזה לויי ישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה גירי וחרורי ממזרי ונתיני שתוקי ואסופי כולם מותרין לבא זה בזה" (משנה מסכת קידושין פרק ד משנה א)




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל