קצין העיר

משפחת קצין נטועה עמוק בהיסטוריה של רעננה "פנינת השרון". מאיר קצין (82) הוא דור שלישי (מתוך שישה עד כה) למשפחה שהייתה שותפה להפרחת השממה ולהפיכת רעננה למה שהיא היום. הסיפור של מאיר קצין, יו"ר העמותה למען האזרח הוותיק ברעננה, הוא סיפור של עיר בהתגבשות.

ההתחלה

באפריל 1922 עולה קבוצה של חלוצים על קרקעת טרשים ששטחה 5000 דונם הסמוכה לכפר סבא. מתיישבים אלו הם נציגים של חברת "אחוזה" האמריקאית שהייתה מורכבת מיהודים ציונים מבעלי המעמד הבינוני והגבוה שהציבו כמטרה לגאול את אדמות ארץ ישראל. שנתיים לאחר מכן ב-1924 מגיעות לארץ מספר משפחות מאירופה וביניהם משפחת דב קצין, יהודי חרדי, מנהל ישיבה שהגיע מליטא עם רעייתו פייגה וחמשת ילדיהם: בנימין, טובה, יצחק לאה ואהרן. "לסבי היה מאז ומתמיד חלום לעלות לא"י. בקהילה הליטאית לא הייתה התנגדות לעלות ארצה כפי שהייתה בקהילה החסידית בפולין. הם מגיעים ארצה לאחר המון תלאות בדרך. בתחילה הם מתיישבים ביפו. שם פגש סבי מכר מאותה עיירה בליטא שסיפר לו על 'קולוניה' חדשה שהוקמה ליד כפר סבא. המקום מצא חן בעיני סבי. הוא ומשפחתו מגיעים לכאן וקונים מניה של "אחוזה ניו יורק" שמאפשרת להם לרכוש שטח אדמה של 50 דונם. הם היו בין 10 המשפחות הראשונות ברעננה". את הדברים מספר לי נכדו של דב קצין, מאיר קצין, בביתו אליו הוזמנתי לצורך הראיון. רעייתו יהודית מקבילה את פני. אליה נחזור מאוחר יותר. הבית נאה, מרווח כאשר על מדפי הספרייה נחים ספרי קודש ובויטרינת הארון ניצבים כלי כסף מסמלי היהדות.
"סבי לא הבין בחקלאות. גם ציוד מתאים לא היה. לאחר שהובאו מומחים כיועצים, הפכה רעננה לפרדס אחד גדול ממנו התפרנסו המשפחות. עם הזמן הוא מקים מדרשה חקלאית בה למדו חצי יום ובחציו השני עבדו התלמידים למחייתם. הוא היה זה שדאג להפוך חדר של אחד המתיישבים לבית כנסת הראשון ברעננה אליו הוכנס ספר תורה שהובא מארה"ב".
חיי החלוצים ברעננה קשים. מחלות תוקפות את המתיישבים. הרפואה בחיתוליה. "באחד החורפים סבי לקה בדלקת ריאות ובסימני מלריה והדבר גרם למותו. השאיר אלמנה צעירה עם חמישה ילדים כשאבי, אהרן, היה בין 15 בלבד".פייגה קצין, סבתו של מאיר, מעבירה את חלקת האדמה בת 50 הדונמים לילדיה ומתפרנסת מחנות מכלת שפתחה. אהרן, הבן הצעיר מסייע לשיקום המשפחה לאחר מות אביו, ובשנות השלושים לחייו הוא נישא למרים ילידת ירושלים.

ילדות ונעורים

"אני הבן הבכור שנולד לאהרן ומרים. אחרי נולדו עוד שני אחים ואחות". קצין נולד בשנת 1934. בגיל ארבע החל קצין לבקר בגן חובה כשהגננת המיתולוגית של רעננה, מלכה לוין, הייתה זו שחינכה אותו כמו עוד רבים מילדי רעננה דאז. את לימודיו בבית הספר "מגד" ששימש כ"בית ספר עממי", הוא עושה עד כיתה ג' ולאחר מכן הוא עובר לבי"ס "יבנה", בית ספר עם מורשת יהודית שהתחנכו בו ילדים מהמגזר הדתי.
"רעננה לא הייתה יישוב דתי. היהודים היו מסורתיים, וזו הייתה ההחלטה של אמא להעביר אותי בית ספר. לדבריה יש ללמוד ולהתחנך כיצד להיות יהודי. אבא לא היה שלם כל כך עם החלטתה אך בלית ברירה קיבל אותה".
את שעות אחר הלימודים היה קצין מעביר בחוץ עם חברים במשחקי חצר כמו תופסת, מחבואים, חמש אבנים, גולות וטיפוס על עץ התות שגדל מאחורי ביתו.
המושבה מתחילה לעצב את עצמה. "החיים של המבוגרים בעת ההיא היו בלתי נסבלים. ממש קשים. לא הייתה פרנסה, תנאי מגורים לא אנושיים, הדרכים לא היו סלולות ומלבד מזון בסיסי לא היו אז בהישג יד מצרכים אחרים. הכל היה צריך לייבא מתל אביב. אנו הילדים חיינו בעולם שלנו, והילדות עבורי הייתה חוויה שאני זוכר אותה לטובה עד היום".
עם סיום בית הספר היסודי, מתחיל קצין ללמוד במדרשת הנוער בפרדס חנה, ולאחר שנתיים עובר למדרשת "תורה ומלאכה" בכפר אברהם ליד פתח תקווה.
"זו הייתה ישיבה מקצועית. חצי יום למדנו חצי יום עבדנו במקצוע. למדתי מסגרות מכאנית". עם סיום לימודיו מתגייס קצין לחיל אוויר ומשרת בבסיס תל נוף בטייסת מטוסי תובלה מסוג דקוטה. כל אותה עת ממשיכה משפחת קצין להתגורר ברעננה. "גם אם היית נותן לאבא שלי מיליון דולר הוא לא היה עוזב את רעננה".

בגרות

זמן מה לאחר שחרורו מהצבא, והוא בן 22, קצין מקבל הצעה שלא היה יכול לסרב לה. "אורט העולמי פנה אלי והציע לי השתלמות בבית ספר הטכני הגבוה שלהם בג'נבה שבשוויץ. התנאי היה שלאחר ההשתלמות אלמד באחד מבתי הספר של הרשת בארץ".
קצין מקבל את ההצעה בלב שלם ובנפש חפצה ומתחיל בהכנות ליציאה לחו"ל. הוא מגיע למשרד הפנים להוציא דרכון. "נשאלתי לתאריך לידתי והשבתי כי נולדתי בכ"ז בשבט. הפקיד ביקש את התאריך הלועזי. עניתי כי איני יודע. גער בי פקיד ואמר: 'אתה מזמן איש גדול ואינך יודע את תאריך לידתך?!' מאד נבוכותי".
קצין אורז את חפציו ומפליג ליעד החדש למשך 4 שנים. "בשנה הראשונה זו הייתה מכינה בה למדנו את השפה הצרפתית, ולאחר מכן השתלמנו במקצועות אותם נצטרך ללמד בעתיד. הרמה הייתה מאד גבוהה ולא היה קל. במשך אותה תקופה הגעתי לביקור אחד בלבד לארץ, לחגיגת הבר מצווה של אחי הצעיר. סיימתי את בית הספר הגבוה בשוויץ עם תעודת טכנאי מוסמך ותעודת הוראה וכן, גם עם מקצוע חדש אלקטרומכניקה" .
ארבעת השנים אותם בילה קצין בג'נבה חרוטים היטב בזיכרונו. "זו הייתה תקופה נהדרת עבורי כבחור צעיר. הזדמנות להכיר עולם ומנטאליות שונה מזו בה חייתי עד כה. התמזגתי בקהילה היהודית ושימשתי בבית הכנסת המקומי, "חברת תהילים", כחזן, כבעל תפילה, תוקע בשופר (בימים הנוראים), בעל קורא, דורש בענייני היום (באידיש). תכל'ס-כעין רב הקהילה. הדבר סייע לי כלכלית מתגמול וועד בית הכנסת ואפשר לי ללמוד סקי בחורף, לרכוש מכונית ישנה ולחרוש את אירופה בחופשות. לפני עזיבתי את ז'נבה נערכה לי ע"י הקהילה מסיבת פרידה מפוארת כשדמעות צער בעיניהם".

הקמת משפחה ועצמאות כלכלית

עם שובו ארצה בקיץ 1959מוצב קצין בתחילת שנת הלימודים כמורה באותו בי"ס בו למד, תורה ומלאכה, בכפר אברהם. "רוצה הגורל ומנהל בית הספר נאלץ לעזוב וממנים אותי לתפקיד. הייתה לי התחבטות קשה. הייתי ללא ניסיון ניהולי. איש לא הכין אותי להתמודדות למשימה החדשה והמינוי מחייב. זה היה אתגר רציני, אך יכולתי לו". קצין הנמצא בגיל שהגיע לפרקו, מתחיל לקבל הצעות שידוך ממכרים ובני משפחה כמקובל במגזר. "עם כל הענווה, הייתי בחור מבוקש. לא רבים בגילי באותה תקופה היו במעמד ניהולי והספיקו להיות בחו"ל כמוני, ידעתי צרפתית על בוריה והייתה לי מכונית רנו קטנה שהבאתי משוויץ בתום השתלמותי שם. גם הייחוס המשפחתי תרם לא מעט". קצין דוחה את ההצעות הרבות אך לא יכול היה לסרב לקרוב משפחה מצד אביו שמבקש ממנו לפגוש נערה אמריקאית שהגיעה במסגרת טיול קבוצתי לארץ והתארחה אצלם. "הוא שכנע אותי שאראה לבחורה את הסביבה כי ברשותי הייתה מכונית. לא יכולתי לסרב לקרוב המשפחה ואכן פגשתי בביתו נערה יפה, תמירה עם שער אסוף פנים מחייכות ושופעת טוב לב. הייתה בעיה. היא דיברה אנגלית, ואני עדיין לא ידעתי אנגלית. אז שוחחנו ביידיש. היה מוזר ונדיר שזוג צעיר לא חרדי, מדבר בשפת המָמֶה-לוּשְׁן". בין קצין ויהודית, הנערה מארה"ב, נוצר קליק. היא נשארת בארץ לשבוע נוסף בזמן שקבוצתה ממשיכה לפריז. בשובה לארה"ב קצין שומר איתה על קשר מכתבים כחצי שנה, שלאחריו הם מחליטים להינשא. קצין ורעייתו הטרייה מתחילים לבנות את ביתם ברעננה וחיים בדוחק. כל אגורה שהם מרוויחים מושקעת ב'בלוקים'. הם מקבלים הצעה מהדוד של יהודית, הגר בארה"ב ושהיה קבלן בנין, להגיע לניו יורק על מנת לשפר את רמת חייהם ואת חסכונותיהם יעבירו לתשלומי בניית הבית. "לניו יורק הגענו עם בננו אביחי שהיה בן חודשים. אני עוזר לדוד של יהודית בנושא הבניה ורוכש ניסיון מעשי בהקמת מבנים. תוך כדי אני גם לומד באוניברסיטה. לאחר שנתיים אנו שבים ארצה ואני מתקבל לעבודה במפעל טקסטיל "אדרת" בהרצלייה, שבעליו היה חבר של אבא שלי ואני משמש שם כמנהל מנגנון". לאחר מספר שנים כשכיר במפעל הטקסטיל, מקבל קצין הצעה מאחיו הצעיר שיצטרף אליו כשותף למפעל של יצור גדרות "מתכת רעננה" באזור התעשייה בעיר. "התפטרתי ממפעל הטקסטיל והקמנו את מפעל הגדרות. עבדנו קשה מאד. אלו היו ימי מלחמת ההתשה והיו המון הזמנות ממשרד הביטחון. יהודית אשתי שבהכשרתה היא פיזיותרפיסטית עבדה בקופת חולים ברעננה, עבדה בבי"ח מאיר ובסוף דרכה המקצועית עברה למכון וינגייט כסגנית מנהל בית הספר לפיזיותרפיה". לאחר כ-20 שנות עבודה במפעל הגדרות "מתכת רעננה" קצין ואחיו סוגרים את המקום לאחר מיצוי הפוטנציאל של סוג הגדרות שהם יצרו. בתקופה מסוימת קצין מיישם את אשר למד אצל דוד אשתו בניו יורק, ועסק כקבלן לבניית קוטג'ים ובניינים .

התנדבויות וגמילות חסדים

כבר מגיל צעיר החל קצין להתנדב לטובת הקהילה. הוא מעורה באין סוף ארגונים ולא תמיד הסובבים אותו מבינים מהיכן יש לו את הזמן לעיסוקיו הרבים. "ירשתי חלק גדול של תכונת ההתנדבות מאבא שלי. הוא היה חבר מועצת הישוב, היה סגן ראש המועצה, הוא הקים את סניף תנועת החרות ברעננה, היה פעיל בעמותות שעזרו לנזקקים ובחסדים נוספים. אלו דברים שספגתי מהבית".
עם שובו מג'נבה הוא נבחר בלחץ המתפללים ליו"ר בית הכנסת הגדול ברעננה. לאחר מכן נבחר כנציג מפלגת חרות למועצה הדתית בה שירת 20 שנה. בבחירות 1983 לרשויות המקומיות עמד קצין בראש רשימה משותפת מטעם תנועת החרות והמפלגה הדתית לאומית כמתמודד לראשות העיר. בבחירות אלו נבחר בנימין וולפוביץ לראש העיר אך קצין קיבל מספיק קולות כדי לשמש חבר מועצה. בהמשך הוא שירת את העיר בעוד שתי קדנציות במועצת העיר ושימש כיו"ר הועדה לתכנון ובניה. בזה עדין לא מסתיימים פעילותיו של קצין. הוא משמש כיו"ר חברת קדישא של העיר. יו"ר בית האבות על שם צימרמן, יו"ר המרכז הקהילתי היכל בנימין והבייבי שלו הוא עמותת האזרח הוותיק ברעננה בה הוא גם משמש כיו"ר.
"הכל בגלל וולפוביץ. כשפרש מניהול העיר הוא החל בהקמת העמותה למען הקשיש ברעננה שלאחר מכן שינתה את שמה ל"עמותה למען האזרח הוותיק".
הוא גרר אותי לעמוד לצידו וייעד לי את תפקיד הגזבר. כשהגיע וולפוביץ לגבורות הוא ממש אילץ אותי להחליפו כיו"ר העמותה. ניסיתי בכל דרך אפשרית לסרב לקבל את התפקיד אך ראש העיר ביילסקי הצטרף למכבש הלחצים וזה למעלה מעשר שנים שאני משמש כיו"ר העמותה".
העמותה ידעה עליות ומורדות. המשימה לאכלס את מרכז היום לא הייתה קלה. קצין עם המון אמונה פעל יומם וליל למען זקני העיר כדי שירוו מעט נחת בשעות בהן הם מגיעים למרכז היום. "העמותה למען הקשיש צמחה והתפתחה עם השנים. הבניין שנבנה בשנות השמונים הגיע מהר מאד לתפוסה מלאה ונרתמנו להכפיל את שטחו. העמותה היא גוף עצמאי שמחזיק את עצמו עם תמיכה מזערית של העירייה ומשרד הרווחה".

גורל אכזר

שיחתי עם קצין במנהרת הזמן של חייו מתנהלת ברוגע ועל מי מנוחות. קצין משיב לכל שאלותיי ברצינות הראויה ובדיבור שוטף וקולח כיאה לאיש ציבור המורגל לעמוד מול אמצעי התקשרת. רק לעיתים רחוקות הוא מעלה חיוך על פניו. צחוק-ממנו והלאה. כשביקשתיו לספר לי על הרגע בו נודע לו על נפילתו של אחיו בני ז"ל ביום הכיפורים התגלה לפתע איש אחר. מבטו הוסט ממני. גופו שקע בתוך הכורסא בה ישב. ידיו החלו לרעוד. פיו התעוות. השפתיים נעו אך קולו לא נשמע. דמעות החלו זולגות מעיניו. זה לא היה 'הנסיך' ממשפחת החלוצים ברעננה שישב מולי לפני רגע. לא ידעתי את נפשי מרב צער לראות את קצין במצבו. האם טעיתי כששאלתיו אודות אירוע שהתרחש לפני 43 שנים?!
אני מגיש לקצין את כוס המים שהייתה מונחת על השולחן. הוא לוגם ממנה ומתעשת.
מסתבר כי אירוע זה הוא אירוע מכונן אצל משפחת קצין המורחבת שמלווה אותה עד עצם היום הזה. "הייתי מגויס כמו רב אזרחי ישראל. תקופה ארוכה לא שמענו מאחי בני שהיה רב סרן בשריון. בחוה"מ סוכות הגיעה הבשורה המרה. ישבנו שבעה ממוצאי שמחת תורה ואבא לא פסק לדבר על ההנצחה לזכרו של בני. החלטנו להקים על שמו את "היכל בנימין" המשמש כבית כנסת ומרכז קהילתי". הדבר לא היה קל. היו קשיים והתנגדויות מצד הרשויות השונות. אהרן קצין אביו של בני עמל ללא לאות ועסק רק בנושא זה. באפריל 1976 אושרו התוכניות על ידי המועצה. יום למחרת האישור נפטר אהרן קצין. "אבא הלך לעולמו בידיעה שהוא סיים את המשימה שהציב לעצמו לזכר בנו האהוב, אחי בני הי"ד".
ב-1982 מתחוללת מלחמת שלום הגליל. עוד אירוע מכונן פוקד את משפחת קצין. אביחי, בנו בכורו של קצין נמצא במבנה עם כח צנחנים בפאתי לבנון כאשר פגז חודר את הקיר, אינו מתפוצץ אך קוטע את רגלו הימנית של אביחי. זה היה נס שאביחי נישאר בחיים. קצין: "סיפורים של משפחות שכולות וכאלה שיקיריהם נפגעו תוך כדי בניית והגנת הארץ אינן יוצאי דופן. כמעט לכל משפחת ותיקים ספורים דומים. אני מאמין כי עם מסירות ונחישות יבוא השלום ונשב לבטח".

השסע בין דתיים וחילונים

שורשיו של קצין מבית סבו היו אמונות חרדיות שהפכו לאחר מכן בבית אביו לדתיות לאומיות. קצין מעורב משחר בגרותו בדו קיום השביר בין דתיים לחילונים. הפגישה שלי עם קצין מתקיימת שבוע לפני ט' באב. שאלת השנאת חינם שבגללה נחרב בית המקדש עולה ואני מבקש את התייחסותו לכך. "מעולם לא היינו עם טולרנטי. תראה איך לא השתחררנו לאחר כמעט 70 שנה מנושא האפליה בין אשכנזים למזרחים. אני דוגל באמרה 'חייה ותן לחיות'. יש לי שכנים שלא שומרים את השבת ואני חי איתם מצוין. אני מבין אותם והם מבינים אותי. אנו חיים בשלום מלא. יש מקומות שזורקים אבנים כי המוטו שלהם 'תחיו כמוני' ולא משנה באם הם צודקים או לא. זה לא צריך לקרות".

פוליטיקה מקומית

כמי שמשרת את העיר שנים רבות כאיש ציבור, היו ויש עדין לקצין מגעים הדוקים עם ראשי העיר של רעננה מתוקף פעילותיו למען הקהילה ותושבי העיר. לבנימין וולפוביץ ז"ל, ראש העיר המיתולוגי של רעננה יש לקצין פינה חמה בליבו. "הוא היה אדם ישר וצנוע ואף על פי שהיינו משני צדי המתרס הפוליטי, מפא"י וחרות, היינו ביחסים מצוינים. יחסים חברתיים. כשהוא נפטר התבקשתי על ידי משפחתו להספידו. ניתן להגדיר אותו כפטריוט של רעננה. זאביק (בילסקי) הוא איש העולם. גם איתו הייתי ביחסים מצוינים. היה לו מזל של טיימינג. בתקופתו התחיל הפיתוח המואץ של רעננה וזה נזקף לזכותו. נחום חופרי הוא איש ישר והגון. אדם שלא פיזר כספים רבים. הייתה לו השקפה של איש צבא. הוא היה פחות פוליטיקאי דבר שהיה בעוכריו וגרם לתבוסתו בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות".

ראש השבט

לזוג קצין, מאיר ויהודית, שלושה בנים, שישה עשר נכדים ונין אחד (דור שישי ברעננה). קצין מעיד על עצמו כי הוא סבא 'בסדר'. "אני עושה כמיטב יכולתי. אף פעם איני אומר לא לבקשת הנכדים. תרשה לי לצטט את אחד הנכדים שאמר לי: 'אתה הסבא הכי חמוד בעולם'. זה הוא אמר - לא אני". יהודית: "אני יכולה לציין כי מאיר סבא לא רגיל. סבא מצוין!".
מרוב פעילותיו הציבוריות אין לקצין זמן איכות עבורו ועבור רעייתו. על דבר אחד מקפיד קצין מדי בוקר וזו הפעילות הגופנית במכון הכושר במרכז התרבות הספורט והפנאי. "מזה שלוש שנים שאני מנסה לסיים את הספר שהתחלתי לכתוב אודות תולדות משפחתי השזורות בתולדות רעננה, ועדין לא התפניתי לכך. יש מספר מתקנים שברצוני להרכיב בביתנו עבור הנכדים ואיני מוצא את הזמן".
יהודית: "אני מאד מפרגנת למאיר על אין סוף תפקידיו הציבוריים אך במפורש לא מעודדת אותו לכך. הוא נמצא המון מחוץ לבית והדבר פוגם בשגרת החיים שלנו. הייתי שמחה לו היה מפחית מעיסוקיו הרבים".

יקיר העיר

רעננה לא שוכחת את דור המייסדים של העיר שבזכותם הפכה רעננה לאחת הערים המבוקשות בארץ. בשנות השמונים של המאה הקודמת השכילה מועצת העיר לקרוא רחוב על שם אהרן קצין (דור שני ברעננה) מי שהיה הבן של דב קצין (דור ראשון ברעננה), מבין ראשוני המושבה וממקימיה. אהרן קצין (האבא של מאיר קצין) היה פעיל בארגוני ההגנה והביטחון. שימש חבר המועצה המקומית וסגן ראש המועצה אצל ראשי המועצות לדורותיהם עד ליום פטירתו. בשנת 2002, החליטה מועצת העיר להעניק למאיר קציר (דור שלישי), את אות יקיר העיר על תרומתו רבת השנים לפיתוחה ושגשוגה של העיר במכלול תפקידיו הרבים שנעשו ונעשים כולם בהתנדבות מלאה עד עצם היום הזה.
בדברי תודתו בשם מקבלי האות, אמר קצין: "זכות מיוחדת נפלה בחלקי כמדומני, שאני היחידי והראשון מבין כל היקירים שנולדו ברעננה. רעננה היא עיר סובלנית, עיר שתושביה מתחשבים בד"כ אלה באלה ללא קיצוניות ללא מאבקים ומשברים. עם ישראל הנחיל לאנושות יסודות מוסריים ועקרונות תרבותיים לניהול חיי חברה תקינים. הבסיס לעקרונות אלה הנו עשרת הדברות, ואהבת לרעך כמוך, כל ישראל ערבים זה לזה. נחזק ערכים אלה, וננסה להשרישם בליבות כולנו, ובמיוחד בילדינו, ואז נוכל לומר בבטחה שחלום הראשונים התגשם במלואו".


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל