קוליפורמים

מה מותר לאכול ? מה אסור ? אני כבר רעב לאוכל של פעם כזה שמלא באוכל כזה שעוד לא עשו עליו מחקר בריא ? לא בריא


לקום בבוקר היא משימה קשה! יש בה את כל הרגעים המבאסים שאתה מבקש לדלג עליהם, המוח עובר ממצב ׳לא אכפת לי׳ למצב ׳הכל עלי׳ , כדי לשכנע את עצמי לקום אני מגשש בתוך השמיכות אחר השלט וברגע שאני מאתר אותו והמסך נפתח העיניים שלי מקבלות את הפוקוס הראשוני שזה קורה בדרך כלל בזכות החפירות בוקר של תוכניות הבוקר שזה חוקרים ש״מעמיקים ״ על דברים מתוקים שלא מעניינים אף אחד .

אבל הבוקר זה לא היה ככה, הבוקר הבנתי שכמו שלביבי יש את איראן לתוכנית התחקיר המשועממת של מטיב ערוצי הטלוויזיה שכבר מזמן נגמר להם המלחמות , השלום , הפיגועים והבחירות באמריקה הם חוזרים לדבר שמפחיד את הישראלים כמעט כמו מלחמה בלבנון ........קוליפורמים .




הידעת, מסבירה השדרנית, בכפתור המעלית יש מליון חיידקיים צואתיים ?? הידעת, בגימבורי של הילדים אתה מעמיד את הילדים שלך בסכנת חיים !!!!! לאן הגענו? חשבתי לעצמי, תשאירו לי משהו בלי חיידקים, הידעת, ממשיכה הקריינית להפחיד אותי, מהחיזבאללה של עולם האוכל ״האסלות ברוב הקניינים שנבדקו נקיים אבל הברזים, הידיות של הדלתות ולחצן הדחת המים מלאים בחידיקים אפילו השולחנות במרכזי האוכל שנבדקו מלאים חידקים צואתיים מסוכנים״ .

למה ???אני שואל את עצמי למה ???יום לפני זה כתבה על הסוכר , ואיפה הוא מתחבא (חמקמק הסוכר )ויומיים לפניו התחקיר על הרוצח השקט (מלח) נכון זה נשמע שם של סרט פעולה אבל לא ! זה תחקיר על המלח שמגיע ישר מים המלח לאבי העורקים שלי, שלכם, שלנו לפניו קדם תחקיר על הסלטים של רשת מזון מפורסמת שכמות המזהמים והחיידקים בכל חומוס עולה על כמות הגרגרי החומוס שיש בתוכו .

אז איך נחייה? הכל מסוכן ! הנקניקיות מסרטנות, הקונפרלקס מלא בסוכר, והחומוס מלא בקוליפורמים. השמן בפלאפל מזוהם ואני לא יכול לעלות במעלית כי אין מי שילחץ על הכפור ואיך אני יעסיק את הילדים בגימבורי אם הם לא יכולים לשחק באף משחק ? גם לא במתקן הכדורים החביב עלי במיוחד כי הוא לא ממש נקי !!!!!

אולי נעטוף את הילדים בגומי או נילון נצמד בידים ברגליים ובפנים ואז נשחרר אותם לשחק בגימבורי המקומי? (נראה לי מוזר לעטוף אותם בקנדום בגיל הזה ) אז איך נשמור על עצמנו מחיידקים ?

אחרי שהשתחררתי מהמיטה מבוהל מהבשורות החדשות התיישבתי מול כוס האספרסו שממולי, אבל אז נזכרתי בכפית סוכר שמסתתרת בתוכו ואת התוצאה שמובטחת לי בסוף הכוס - סכרת נעורים (אני מזמן לא בנעורים) אבל התמונות של אנשים מוזרקים כרותי איברים שראיתי בתוכנית שכנע אותי להתרחק מה הכוס הריחנית .

על הקונפרלקס וויתרתי כבר לפני חודש לא שממש כאב לי אבל בכל זאת זה מרגיז שלא סיפרו לי עד שערוץ 10 יצא למלחמה על האוכל שלנו וגילה שבקערת קורנפלקס יש יותר סוכר מאשר בעוגת חתונה וכמו בחתונה גם בקונפלרקס התוצאה בסוף קשה .

מיהרתי לרכב ויצאתי לפגישה בחיפה ,הנסיעה לקחה כ30 דקות בכניסה לחניון נעצרתי מול העמוד הקטן, זה שממנו יוצא פתק החניה, הוצאתי את הגוף (תמיד הוא רחוק )מחלון הרכב הושטתי את היד ואז נזכרתי הכפתור הירוק מלא בידיים שנגעו בו! איך לעזאזל אני מוציא כרטיס חניה , בלי לנגוע בכפתור הירוק המהבהב ???

חיפשתי מגבונים ברכב אבל אין לי (מגבונים ברכב זה תמיד מעלה שאלות ) חולצה ישנה? אין ! בדים? אין! כפפות גומי? (מה אני מנתח? )אין! רגע אבל כפפות אגרוף יש לי בתיק האימונים, הסתובבתי הלבשתי כפפות האיגרוף ובמכה זריזה לחצתי את הכפור המרגיז והמזוהם הנייר יצא אבל הכפתור המזוהם נשבר רכבים מאחורה החלו לצפצף , החלטתי לברוח פנימה כאילו לא אני שברתי חמקתי בקלות אל תוך החניון .

בכניסה לקניון בזמן שהשומר עושה עלי חיפוש גופני אני שומע את מכשיר הקשר שלו ״לכל השומרים אדם שבר הרגע את הכפתור ירוק בכניסה לחניון תמונות שלו ישלחו לטלפונים שלכם בעוד דקות ״.

מיהרתי פנימה לפני שהתמונות שלי יגיעו אליהם, נכנסתי למעלית במהירות, אני אברח לקומה עליונה, אקנה כובע ואעלם מפה, נעמדתי במעלית ואף אחד לא נכנס ללחוץ על הכפור גם אני לא מתכוון ללחוץ (חידקים ) אחרי מספר דקות שדלתות המעלית נפחו ונסגרו יצאתי והחלטתי לעלות במדרגות הפנמיות של הקניון, ריח השתן עלה מכל פינה, העובש וריחות הצחנה לא נתנו מרגוע. אני כבר לא יודע מה יותר גרוע החידקים בכפתור המעלית או ריח השתן החזק במדרגות .

חבוש בכובע חדש מזיע בכל אברי גופי אחרי שרצתי במדרגות המסריחות של הקניון .

התיישבתי במסעדת חומוס בקומה העליונה של הקניון חבוש בכובע חדש בזמן שהשומרים בקניון מחפשים אותי , החומוס הגיע לשולחן עם הפיתות החמות ואני מתפלל בכל ליבי שאני אשרוד את החומוס ולא אמות מקוליפורמים, הרי חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל (גם שילשולים ) הפחד שלי שמוחמד, זה שעושה את החומוס במסעדה שאני אוכל בה, לא קיבל יחס הולם במחסום בידוק והגיע עצבני כי אז רוב הסיכויים שאת החומוס הזה לא עשו באהבה .

אחרי שהצלחתי לחמוק לרכב חזרה ועשיתי קצת חושבים, הגעתי למסקנה ברורה אני חי! תנו לי לחיות, לא אכפת לי מה גילו במעבדה בירושלים אני לא מתכון לחיות ולחשוב על כל גרגיר מאיפה הוא בא כי יכול להיות שבסוף נמות מרעב כי לא נאכל כלום ......אנחנו גדלנו על ברזים בבית הספר, בברזיה! ולא על מים מינרלים וכולם יצאו בריאים וחזקים (אני מקווה ) . אמא שלי לימדה אותנו שעדיף למות שבע מלמות רעב או במקרה שלנו למות מפחד ......איזה חומוס הפס


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל