מעמד האשה בספר דברים

מעמד האשה בספר דברים ספר דברים מצטיין ביחסו השיוויוני אל האשה לעומת ספרי התורה האחרים. לדוגמה, בספר שמות האיש שנמכר לעבדות משתחרר כעבור שש שנים. לא כן השפחה. היא נמכרה להיות לאשה לאדון או לבנו (שמות, כ"א). לעומת זה, בספר דברים אנו רואים שגם השפחה משתחררת אחרי 6 שנים (ט"ו, י"ב). מעמדה של האשה משופר יותר גם בעשרת הדברות. אנו מוצאים הגנה על שמה ה

מעמד האשה בספר דברים

ספר דברים מצטיין ביחסו השיוויוני אל האשה לעומת ספרי התורה האחרים.
לדוגמה, בספר שמות האיש שנמכר לעבדות משתחרר כעבור שש שנים. לא כן השפחה. היא נמכרה להיות לאשה לאדון או לבנו (שמות, כ"א).
לעומת זה, בספר דברים אנו רואים שגם השפחה משתחררת אחרי 6 שנים (ט"ו, י"ב). מעמדה של האשה משופר יותר גם בעשרת הדברות. אנו מוצאים הגנה על שמה הטוב של האשה (כ"ב, י"ג –י"ט); התחשבות באשה הצעירה והחדשה, שעל בעלה נאסר לצאת מלחמה (כ"ד, ה).
גם בפיסקה הבאה מוגנות זכויותיה של האשה (במקרה זה זכויות האשה הראשונה (הזקנה?) והשנואה) : טו כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. טז וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת-בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר-יִהְיֶה, לוֹ--לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת-בֶּן-הָאֲהוּבָה, עַל-פְּנֵי בֶן-הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר. יז כִּי אֶת-הַבְּכֹר בֶּן-הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא, לוֹ: כִּי-הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה. {ס}
גם בברית הנכרתת מחדש בין ה' לעם, מודגש בפרוש שגם נשים נכחו. במעמד הר סיני לא נזכרות נשים כלל. ראו על כך בפרשת ניצבים.
ישנו חוק בעייתי בפרשת "כי תצא" שרבו עליו הויכוחים:
"כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ--וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ. יא וְרָאִיתָ, בַּשִּׁבְיָה, אֵשֶׁת, יְפַת-תֹּאַר; וְחָשַׁקְתָּ בָהּ, וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. יב וַהֲבֵאתָהּ, אֶל-תּוֹךְ בֵּיתֶךָ; וְגִלְּחָה, אֶת-רֹאשָׁהּ, וְעָשְׂתָה, אֶת-צִפָּרְנֶיהָ. יג וְהֵסִירָה אֶת-שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ, וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ, וּבָכְתָה אֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ, יֶרַח יָמִים; וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ, וּבְעַלְתָּהּ, וְהָיְתָה לְךָ, לְאִשָּׁה. יד וְהָיָה אִם-לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ, וּמָכֹר לֹא-תִמְכְּרֶנָּה, בַּכָּסֶף; לֹא-תִתְעַמֵּר בָּהּ, תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ."
לכאורה זהו דין מאד בעייתי ושוביניסטי.
הסיטואציה היא של תבוסת האויב ולקיחה בשבי של הנשים והילדים. הלוחם הישראלי מזהה שבויה יפת תואר והוא חושק בה ורוצה שהיא תהיה לאשתו. התורה מאשרת את המעשה אך היא דורשת ממנו לתת לשבויה חודש להתאבל על הוריה ומשפחתה אשר נטבחו במלחמה ע"י בעלה לעתיד או ע"י חבריו. רגשותיה של השבויה לא מעניינים את הכותב (גבר כמובן). רגשותיה של האשה הראשונה שצריכה לקבל פתאום בחורה יפת תואר למשפחה, לא חשובים.
העובדה שבפרק ז' נאסר במפורש להתחתן עם בנות ובני עם נכר, אינה נזכרת כאן, כלומר, גם מבחינה דתית יש כאן בעיה קשה.
עד כאן צד החובה, אבל יש גם צד זכות לחוק הזו. החוק הזה מטרתו למנוע אונס שבויות מלחמה, דבר שהיה שכיח במלחמות אלו. בנוסף הדגש בחוק הוא על התחשבות ברגשותיה של השבויה, והוא גם יוצר לה זכות – היא תיהפך לאשתו לכל דבר של השובה, ולא ניתן יהיה למוכרה גם אם ימאס בה השובה לאחר זמן.
ישנו דין נוסף שנועד להגן על האשה ואף על פי כן קשה לנו לעכלו:
דברים פרק כב
כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ:
(יד) וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים:
(טו) וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הַֽנַּעֲרָ֛ אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה:
(טז) וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ:
(יז) וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר:
(יח) וְלָֽקְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ:
(יט) וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו: ס
רבים מזדעזעים מן המחשבה שהזוג הזה לא יוכל להיפרד. אבל לפי מושגי הזמן העתיק אשה שנפרדת מבעלה בנסיבות כאלו, כנראה כבר לא תוכל להינשא, ומצבה יהיה רע ומר.
חוק דומה הוא חוק האנס שגם עונשו הוא שהוא חייב לשאת לאשה את הבתולה שאנס (אם זאת הייתה אשה נשואה או מאורסה דינו היה מוות:
דברים פרק כב
וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ:
(כו) וְלַֽנַּעֲרָ֙ לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַֽנַּעֲרָ֖ חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה:
(כז) כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ צָעֲקָ֗ה הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ:
(כח) כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נַעֲרָ֤ בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ:
(כט) וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַאֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹא־ יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו: ס
אינני טוען שאין חוקים קשים כלפי האשה, כמו חוק הסוטה, או החוק המתיר לבעל או לאב להפר את נדרי אשתו. אני טוען שהאשה אינה רכוש במקרא, או לא רק רכוש, כפי שהיינו יכולים לחשוב מהדיבר האחרון של עשרת הדיברות. יש לה זכויות ויש התחשבות ברגשותיה, אפילו אם היא שבויה.





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל