מימוש עצמי אצל חז"ל

ראש השנה בעיני חז"ל והרעיון של שוויון ערך האדם בעוד שאצל העמים השכנים בראש השנה חגגו את המלכת המלך, לפי המסורת של חז"ל אדם הראשון אבי האנושות, אביו של כל אדם עני ועשיר, יהודי וגוי - נברא בראש השנה. לפי חז"ל ישנה חשיבות רבה לכך שהאדם נברא יחידי. מעובדה זו הם לומדים על קדושת חיי אדם, על שוויון ערך האדם, ועל חשיבות המימוש העצמי


ראש השנה בעיני חז"ל והרעיון של שוויון ערך האדם
בעוד שאצל העמים השכנים בראש השנה חגגו את המלכת המלך,
לפי המסורת של חז"ל אדם הראשון אבי האנושות, אביו של כל אדם עני ועשיר, יהודי וגוי - נברא בראש השנה. לפי חז"ל ישנה חשיבות רבה לכך שהאדם נברא יחידי. מעובדה זו הם לומדים על קדושת חיי אדם, על שוויון ערך האדם, ועל חשיבות המימוש העצמי:
וכך הם אומרים:
• "לפיכך נברא האדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת כאילו איבד עולם מלא
וכל המקיים נפש אחת כאלו קיים עולם מלא."

• "האדם נברא יחידי מפני שלום הבריות - שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך;"

• "כל אדם נוצר בתבניתו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו
ולפיכך צריך כל אחד לומר בשבילי נברא העולם"
(משנה סנהדרין, ד, ה).

אמונתם של חז"ל בשינוי, בחירה חופשית ומימוש עצמי

חגי תשרי נתפסים במסורת היהודית כמועד של התחלות חדשות, של תקוות שעדיין לא מומשו. לכל אחד מאתנו ישנם חלומות שעדיין לא מומשו. למה הם לא מומשו? יש מי שיגיד שהכל תלוי בנו, בכוח רצוננו ובהכרעותינו. יש מי שיגיד שהנסיבות הכלכליות, הייחוס החברתי, העבר שלנו, ועוד פרמטרים בלתי ניתנים לשינוי, הם שקובעים כי לעולם לא נגשים את משאלותינו הגדולות.
חז"ל, למרות שאמונתם באלוהים ובהשגחתו הייתה חזקה מאד, למרבה הפלא האמינו שבסופו של דבר השאלה אם אדם יגשים את ייעודו תלויה רק באדם עצמו:
"מה הייתה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו: בן ארבעים שנה היה ולא שנה (למד) כלום.
פעם היה עומד על פי הבאר. אמר מי חקק אבן זו?
אמרו לו: מים שתדיר נופלים עליה בכל יום.
מיד היה דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה – דברי תורה שקשים כברזל
על אחת כמה וכמה, שיחקקו את ליבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות... והיה הולך
ולומד, עד שלמד את התורה כולה" (אבות דרבי נתן נוסח א' פרק ו')

מאגדות מקבילות אנו לומדים כי רבי עקיבא כבר היה בן ארבעים כשהלך ללמוד. הוא היה רועה עני שלא ידע כלום בתורה, ואפילו לא לקרוא ולכתוב. לפי האגדה שלפנינו, ברגע שצצה בו המחשבה, ששום דבר עוד לא אבוד, והכל תלוי בו, הוא מחל על כבודו, ישב ולמד עם ילדים ובסוף הגשים את ייעודו והיה לחכם הגדול בתולדות ישראל.

תחילתו של הלל הזקן
תנו רבנן: עני ועשיר ורשע באין לדין, לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר: עני הייתי וטרוד במזונותי אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק (כמו 2 ארוחות יומיות) , חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו, וסיכוהו, והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת. (תלמוד בבלי מסכת יומא דף לה עמוד ב:)
אליעזר בן הורקנוס
"מה היה תחלתו של רבי אליעזר בן הורקנוס? בן עשרים ושתים שנה היה ולא למד תורה. ואביו היה עשיר גדול והיו לו חורשים הרבה. פעם אחת היו אחיו חורשים על גבי המענה והוא היה חורש בטרשים. ישב לו והיה בוכה. אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשים? עכשיו אתה חורש על גבי המענה. ישב לו על גבי המענה והיה בוכה. אמר לו אביו מפני מה אתה בוכה? אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה. אמר לו: והלא בן עשרים ושתים שנים אתה – ואתה מבקש ללמוד תורה? אלא קח לך אשה ותוליד בנים – ואתה מוליכם לבית הספר...פעם אחת אמר אלך ואלמוד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי. א"ל אביו הורקנוס: אי אתה טועם עד שתחרוש מלא מענה. השכים וחרש מלא מענה. נפלה פרתו ונשברה רגלה. אמר לטובתי נשברה רגל פרתי. ברח והלך לו אצל רבן יוחנן בן זכאי, בירושלים.
אמרו אותו היום ערב שבת היה הלך וסעד אצל חמיו וי"א לא טעם כלום מו' שעות של ערב שבת עד ו' שעות של מוצאי שבת. כשהוא הולך בדרך ראה אבן הרימה ונטלה ונתנה לתוך פיו וי"א גללי הבקר היה. הלך ולן באכסניא שלו. הלך וישב לו לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים עד שיצא ריח רע מפיו אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: אליעזר בני כלום סעדת היום? שתק. שוב אמר לו ושתק. שלח וקרא לאכסניא שלו אמר לו: כלום סעד אליעזר אצלכם? אמרו לו: אמרנו שמא אצל רבי היה סועד. אמר להם: אף אני אמרתי שמא אצלכם היה סועד ביני וביניכם אבדנו את רבי אליעזר מן האמצע. אמר לו: כשם שיצא לך ריח רע מפיך כך יצא לך שם טוב בתורה! שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסי. אמרו אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבין לפניו. שמע עליו שבא הושיב לו שומרין אמר להם אם בא לישב אל תניחוהו. בא לישב ולא הניחוהו. היה מדלג ועולה עד שהגיע אצל בן ציצית הכסת ואצל נקדימון בן גוריון ואצל בן כלבא שבוע היה יושב ביניהם ומרתת. אמרו אותו היום נתן עיניו רבן יוחנן בן זכאי ברבי אליעזר ואמר ליה פתח ודרוש. א"ל איני יכול לפתוח. דחק עליו ודחקו עליו התלמידים עמד ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר לו: רבי אליעזר רבי אמת למדתני. עד שלא הגיע [עת] לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר רבותי אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסיי עכשיו כל נכסיי יהיו נתונין לאליעזר בני וכל אחיו פטורין ואין להן בהן כלום".

לסיכום:שתי גישות לסוגיית שוויון ערך האדם:"שבית שמאי אומרים: אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן אבות ועשיר, ובית הלל אומרים: לכל אדם ישנה" (אבות דרבי נתן, נוסח א, ג)
הגישה ש"ניצחה" היא גישת בית הלל.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל