למסור את הנפש לעקוד את בנינו

למסור את הנפש לעקוד את בנינו

למסור את הנפש לעקוד את בנינו

יום הכיפורים והכפרות על גורלנו למסור נפש.
צבי כסה

את המסר העילאי שלו לפיו צריכים "למסור את הנפש" לסיפוח ארץ ישראל למדינה. מסר שר החינוך באזכרה לחנן פורת. מי שהיה השותף האמוני הקיצוני לישראל הראל, הפילוסוף הציוני של ההתנחלותיות. הוא לא אמר "צריך מסירות נפש" אלא למסור אותה כלומה להיהרג למען הקולוניות של הדת-ציונים.

אי אז זומנתי לדיון על נושא עקידת יצחק. חנן פורת נשא את הדרשה שלו על הסוגיה בעיניים רושפות אמונה. לשטף דבריו יריתי שאלת ישראלי: "חנן פורת, ליצחק היה מותר למחות בפני אלוהים על עקידתו"? בזעקה ענה: " בשום אופן לא. אסור באיסור גמור למחות נגד אלוהים". בתנ"ך מותר למחות בפני אלוהים על עוולות ואי צדק. עפ"י פורת אסור באיסור מוחלט. הנה גוון אמוני קנאי מולנו. אין אצלם אלא הפירוש שלהם להוויות עולם. וכנגדם הנה פירוש נגדי לאירוע המכונן "עקידת יצחק":

עקידת יצחק בפירוש האמוני שגויה. הרי לדתיים לסוגיהם ברור כי אלוהים היודע כל ידע שאברהם יעמוד במבחן. אז למה קרא לו להתנסות? על עניין זה חז"לים ואמוראים ותנאים ופילוסופים יהודים ולא יהודים ורבני הדורות חיברו אינסוף פרשנויות והצדקות. אבל, אני טוען כנגדם בי שוגים הם והפירוש אחר:

אין אף מטרה או אידאה שאדם צריך להקריב את חייו למענה (ראה השורה האחרונה)

אברהם המהפכן הגדול (אולי בתולדות האנושות) צריך לחסל את המנהג שמקריבים ילדים לאלים. איך יבטל מנהג זה? ומאיזו סמכות (ובימים ההם אין המושג של האדם הריבוני בעל הסמכות)? - אני אברהם נקראתי לעקוד את בני ויצאה בת קול מהסמכות העליונה: "אל תשלח ידך אל הנער" . ואני אומר לכם: אין דורש קורבן אדם. לכן, יעלה בציביליזציה העברית המושג של "קידוש השם" ולא "קורבן להשם". אדם לא מקריב את חייו אלא מקדיש את חייו לרעיון, לאמונה וכד' ולא מקריב אותם.
כדי להקדיש חיים לאידאה, למטרה - בחיים הממשיים - צריך להגן עליה. וזה כולל אפשרות ליהרג. אבל, ליהרג כדי להגן על הזכות האנושית להקדיש חיים לבחירתנו הראויה.. ומכאן האבחנה בין מלחמת מגן למלחמת כיבוש. במלחמת מגן אדם מגן על זכותו להקדיש את חייו לבניו, למשפחתו, לעמו כדי שיוכלו לחיות את חייהם ויצירתם התרבותית = להקדיש את חייהם למטרות הראויות בעיניהם.
במלחמת כיבוש אדם מקריב את חייו למעגל חיצוני שמעבר להגנה על זכותו. והזכות לכך אינה מוסכמת במערכת התרבויות והמדינות ההגונות שדאוי לחיות בהן.

המסר של אברהם הוא חברתי תרבותי מוסרי. אין אף מטרה או אידיאה, אני חוזר: אין אף מטרה או אידיאה שאדם צריך להקריב את חייו למענה. יש רק מטרה או אידיאה ראויה - דגש על ראויה - להקדיש חיים למענה. חישבו בדבר במדינה ובהתנחלויות.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל