ללא כותר

"תראי, הסיפור חיים שלי דיי מפותל. אני בעברי הרחוק הייתי נרקומנית, הצלחתי לצאת מהמעגל הזה, בקושי רב. כיום אני עובדת במכון לעיסוי, נו את יודעת, כזה שנותן עיסויים ואקסטרות...." מפסיקה לרגע ומביטה בה נבוכה, "אני מצטערת, את לא מכירה אותי ואני לא אותך, והנה אני מדברת איתך כאילו את מכירה את העולם הזה.."

חורף 2013, קור מקפיא חוליות גב בחוץ, היא עושה פעמיה אל עבר הארון לשים על עצמה את מעיל הצמר הארוך, שאולי אולי יצליח לחמם עצמותיה כאשר תהלך לעצמה ברחובות העיר אל כיוון תחנת האוטובוס שתיקח אותה אל עבר אותו אחד הממתין לה.
 
 

מביטה בחוסר סבלנות בלוח הצג בתחנה, המספרים בקושי נעים עליו. 10 דק' הופכות פתאום ל-12 דק'. העצבנות נראית על פניה, מושיטה יד אל עבר התיק הענק שלה ומפשפשת בו למצוא את קופסת הרגיעון שלה – הסיגריות.
"שלום, את יודעת את במקרה מתי האוטובוס מגיע?" מסיטה מבטה אל עבר הקול הפונה אליה בעוד היא בכלל עסוקה במחשבות על מה שיקרה בעוד דקות ספורות במפגש שלה עם המאהב. מאלצת עצמה לחייך קלות,"אממ..תראי, לפי הלוח הסולרי נראה כי הוא אמור להגיע בעוד 9 דק', אבל לכי תדעי, הוא כבר השתנה מספר פעמים מאז שאני פה". שבה לעשן את הסיגריה שלה. "תאמרי לי, אפשר לשוחח איתך קצת? פשוט, יש לי בעיה ונראה לי שאת בחורה חכמה, מלבד יפה, אהבתי את התלתלים שלך... זה אמיתי? או שאת עושה זאת במספרה? "
נבוכה, היא משיבה מבטה אל האישה, "אמיתי לגמרי ותודה לך. אני לא יודעת כמה אוכל לעזור לך, אבל היי, אוזניים שתיים יש לי, אני יכולה להאזין לסיפורך ואם תהיינה לי תובנות כלשהן אשמח לשתפך בהן".
"תראי, הסיפור חיים שלי דיי מפותל. אני בעברי הרחוק הייתי נרקומנית, הצלחתי לצאת מהמעגל הזה, בקושי רב. כיום אני עובדת במכון לעיסוי, נו את יודעת, כזה שנותן עיסויים ואקסטרות...." מפסיקה לרגע ומביטה בה נבוכה, "אני מצטערת, את לא מכירה אותי ואני לא אותך, והנה אני מדברת איתך כאילו את מכירה את העולם הזה.." היא מרימה ידה לאות הרגעה לאותה אישה ומחייכת אליה, "אני חיה בעולם הזה, אולי לא מכירה אותו באופן אישי אבל המשיכי, אני חוויתי בעצמי מספיק חוויות משלי על מנת לחשל אותי – לא חלילה שמשווה את סיפורך לסיפורי". האישה מכחכחת בגרונה ושוב מעלה חיוך נבוך על שפתיה, "בכל אופן, במקום עבודתי אני מנקה אחריי הלקוחות, את מבינה, אוספת את הסדינים, מגבות ומכינה את החדרים ללקוחות הבאים". היא מהנהנת לכיוונה לסמן לה כי היא מבינה ופולטת מפיה "אוקיי" האישה ממשיכה "אז בעבודתי שם, ישנה אחת מהמעסות, תאמיני לי, יכולתי אני לעבוד בתור מעסה ולא היא. ובאמת לא מתוך רוע, היא פשוט אישה מגעילה ודוחה ולא רק באופי שלה אם את יורדת לסוף דעתי...לא פעם ראיתי איך היא מתייחסת לבנות האחרות במכון, במעין התנשאות וזלזול כאילו שהיא הכי טובה במקצוע הכי נחות. ותביני, גם אני עבדתי בזה בעבר, אבל מאז שנגמלתי החלטתי לעשות שינוי בחיי, ובמקום להרוויח פי שלוש ממה שמרוויחה כיום אני מעדיפה לנקות אחרי אנשים ולא שוב למצוא עצמי 'בניקיון אישי'. מפה לשם, אותה אחת מרשעת, אוהבת לרדות באנשים ולרדת לחייהם, כל פעם היא מוצאת לעצמה קורבן אחר, על המזל שלי, בזמן האחרון היא החליטה לשבת עליי וחזק! שתביני, אני מגיעה לעבודתי מעבר לשלום שלום לבנות המקום אני משתדלת לא לדבר איתן יותר מידי, בתור אחת שהייתה שם, אני יודעת כמה לא הכול דבש אצלן, איך לפעמים טרדות היום מתערבבות עם העבודה שלהן והן צריכות להראות ביזנס אז יוז'ואל, בקיצור עבודה לא פשוטה, אז אני באה ומתעסקת עם שלי. אלא אם כן יש מישהי שבאה אליי ופותחת בשיחה איתי. אבל ככה? ככה אני באה- עובדת- הולכת. מפה לשם, אותה אחת ממררת את חיי, מהרגע שרואה אותי, לא מפסיקה לצעוק עליי, "לא ניקית את החדר שלי! מטומטמת, עוד שניה וחצי מגיע אליי לקוח ואיך הוא יסכים להיכנס לחדר מלוכלך?!" או" נמאסת עליי מפגרת, אני כבר התלוננתי עלייך מספר פעמים אצל המנהל, רק שתדעי לך שיומך האחרון קרב ובא, שלא תגידי שלא הזהרתי אותך". אני אציין רק, ששאר הבנות מאוד מפחדות ממנה, אף אחת לא עונה לה. כולן מנסות להישאר מתחת לרדאר שלה, עד כדי כך...." היא מרימה מבטה אליה, "אני מקווה שאני לא חופרת לך, אני פשוט חייבת לפרוק זאת מעליי, ואת באמת עשית לי רושם של אישה שיודעת להקשיב ואולי לתת עצה טובה". היא מביטה בעיניים רכות, כמה פעמים קרה שהיא נזקקה לאוזן הקשובה ולא הייתה לה כזאת, היא דיי העריצה את זו שמולה על כך שהביאה עצמה לשוחח על יומה הקשה עם זרה מוחלטת. "תהיי רגועה, שתינו ממתינות לאוטובוס שמשום מה לא מגיע כפי שמופיע על הלוח, המשיכי בסיפורך, אל תדאגי לי, לו היית מכבידה עליי – הייתי כבר רומזת לך על כך". פניה של האישה מולה אורו באור נהורה, חיוכה עם שיניה החסרות פה ושם נראו לה פתאום כדבר מה שמיימי ולא אנושי. "מה היית עושה במקומי? בקיצור, לא רוצה להלאות אותך עם עוד פרטים, את התמונה הכללית כבר קיבלת". האישה מקמטת מצחה, מהמהמת לאות מחשבה לבסוף היא מביטה בעיניה של האישה ואומרת לה כך:" לפי איך שמבינה את מצבך יש לך שתי אופציות, האחת לקום ולעזוב את מקום העבודה הקיים, הלא אם בניקיון את עוסקת זה מסוג העבודות שאף פעם לא תהיה אבטלה, לחילופין את יכולה להתעמת בפעם הבאה שאותה מרשעת פונה אלייך ולעמוד מולה איתנה. אין לך הלא ממה לחשוש, מה היא כבר יכולה לעשות לך? תגרום לפיטורייך? אז הנה לך זו עוד גושפנקא לכך שאם המנהל לא מודע למעשיה של אותה אחת, עלייך למצוא מקום עבודה אחר וטוב יותר בו המנהל מודע למה שקורה בשטח אצלו. אבל שוב, את זו שצריכה לחשוב ולבחור בעצמך מה לעשות ואולי ישנן עוד אופציות שכרגע על רגל אחת ובכפור הזה לא עולות במוחי". האישה הקשיבה לדבריה, מהנהנת קלות בראשה, מביטה בה במבט בתחילה מיואש מפילה ראשה מטה ואז בפתאומיות שוב מרימה ראשה, פוערת עיניה לרווחה, מורחת חיוך ענקי על עצמה ואומרת לה:" את יודעת מה, את ממש צודקת, ממה יש לי לחשוש? אני בסך הכול מנקה מקום שלולא אני, הבנות שם היו צריכות לעשות זאת בעצמן, את יודעת כמה קשה למצוא מנקה למקום כזה??? נראה, לי שבפעם הבאה, אני עומדת לענות לה! אין, אני לא אשתוק יותר! שתתלונן עליי בפני המנהל, נראה את מי הוא יחשוב לפטר! תודה לך! את ענקית, אני בכלל לא חשבתי לכיוון הזה לפני שדיברתי איתך, כל כך הייתי בייאוש שלי עם עצמי, כל כך נכנסתי לדיכאון בגלל אותה אחת שלא ראיתי את התמונה כולה בכלל...אני ממש מודה לך, באמת. את הצלחת להעלות תקווה וחיוך על פניי...ותראי מה זה, הנה האוטובוס שלך הגיע, איזה תזמון מדהים. אני מאחלת לך הרבה אושר והצלחה בחייך, את נשואה אגב?"היא עונה לה בחוסר רצון משווע מבחינתה על שיתוף בחייה הפרטיים ומסננת בין שפתיה, "אני פרודה" "מה? את? אבל את מושלמת! מי הדביל שיעזוב אחת כמוך?!, טוב, הפעם אני אתן לך עצה, תקשיבי לי טוב, את מדהימה חיצונית ופנימית, אל תתני לאף גבר לגרום לך להרגיש אחרת, הה? מגיע לך הטוב ביותר- שמעת אותי?" חריקת האוטובוס בתחנה, פתיחת דלתות, והאישה שהייתה מוטרדת לפני כעשרים דקות ויותר לא מתאפקת ושולחת חיבוק חטוף אל עבר האחרת. היא עולה ברגליים כושלות לאוטובוס ומהרהרת בינה לבינה האם זה היה סימן כלשהו מישות כלשהי? נהה, היא מנענעת ראשה מצד לצד, היא לא תיתן לעצמה להאמין בשדים ורוחות. אין מצב. שמה אוזניות ואת המוזיקה האהובה עליה בנייד ושוקעת לעצמה בעולם של זמירות ומנגינות.
 

חורף 2016. היא שוחחה עם מאן דהו להיפגש לכוס קפה. עוד בליינד דייט, שהיא סוחבת עצמה בכוח לצאת אליו, ולו רק כדי לשכנע עצמה שהנה היא עושה הכול על מנת לא להישאר לבדה, כפי שהסובבים לה והקרובים אליה חושבים עליה.
השעה עשר, היא אוספת את התיק שלה, בודקת שוב שלא שכחה דבר ושמה פעמיה למפגש.
 

השעה אחת בלילה, הוא מחנה את רכבו בקרבת מקום מגוריה, מכבה את המנוע, וממשיכים לשוחח ביניהם על המפגש ובין לבין על הציפיות של כל אחד מהם ממערכת היחסים הבאה שירצו בשביל עצמם. הוא מראה נכונות לצאת איתה למסע, אבל היא עצורה, לא ממש התלהבה ממה שפגשה זה עתה. היה גם ריח לא נעים שעלה באפה ברגע שהתיישבה במכוניתו, לא ידעה לשים אצבע מה בו לא נעים לה אבל בכל זאת זה ניקר במוחה, היא בכל זאת רגישה לריחות למרות ועל אף העישון הלא קל שלה.
לפתע, עוברת אישה עם מגב, הרחוב דיי מואר, היא מביטה לאחור לכיוונם, מנפנפת לה לשלום, והיא מביטה לצדדים לראות האם היא מנפנפת לאחר.
אין שום נפש חיה מלבדם ברחוב. והאישה צועקת," את אני זוכרת אותך, לא השתנית בכלל, נשארת יפה כפי שהיית אז". האישה נבוכה ברכב, מביטה בזה שלצידה, והוא "את מכירה אותה?" היא מנענעת בראשה, מנסה לנבור בנבכי זיכרונה מהיכן האישה הזו טוענת שהיא מכירה אותה ולא מצליחה לפצח את האניגמה. האישה ברחוב ממשיכה בשלה" את לא זוכרת אותי? את נתת לי עצה לחיים. כמה את יפה, אין לא השתנית בכלל, ותלתלייך, אני לא אשכח אותם...את באמת לא זוכרת אותי, הא?"
הגבר לצידה ברכב, מסמן לאותה אישה להתקרב אליהם, היא מתקרבת לחלונה מציצה פנימה, חיוך ענק ומאיר פנים על שפתיה, "אני אזכיר לך, את עמדת בתחנה הזו והזו, חיכית לאוטובוס שלא הגיע בזמן, ומצאתי בך אוזן קשבת, את עזרת לי בחיי. אני לעולם לא אשכח אותך... זוכרת?"
האישה נאבקת בראשה, מנסה למצוא את שביב הזיכרון הקשור באותה אחת העומדת כרגע מחוץ לרכב ובמובן מסוים גורמת לה לאי-נוחות. לבסוף מוצאת עצמה שוב מנענעת בראשה לשלילה אם מבט מיואש על פניה לכיוון של אותה אישה. האישה בחוץ צוחקת, "לא נורא, אני זוכרת אותך! לעולם גם לא אשכח אותך, את עשית עמי חסד ואני מאחלת לך שוב רק טוב בחייך" האישה ברכב, מחייכת קלות, "אני מצטערת" היא מסננת מבין שפתיה חלושות "אני באמת מצטערת שלא זוכרת אותך, ואם סייעתי לך באיזושהי דרך, אני שמחה על כך". האישה עם המגב, מביטה בה, "טוב לא אפריע לך, אישה יפה, אלך לדרכי ושוב הרבה הצלחה בחייך". הן נפרדות לשלום.
הגבר לצידה זע באי-נוחות. הוא מהורהר. היא מביטה בו, לא יודעת מה לומר לו בעצמה על כל המצב ההזוי שקרה זה עתה. בסוף הוא שובר שתיקה ואומר לה " תראי, אני חייבת להודות שאני לא מחפש משהו רציני בשלב זה של חיי, בא לי חופש, לפני שלוש שנים התגרשתי לאחר עשרים ומשהו שנות נישואים, אני לא בנוי למשהו זוגי ומחייב לעת עתה, את מבינה אותי נכון?" "כן, ברור שכן, מבינה לגמרי. אבל אתה מבין שאני בשלב אחר בחיי, בו אני מחפשת אחר משהו יציב ולא ארעי, אז בכל אופן, היה ערב נחמד ומאחלת לך בהצלחה במציאת מבוקשך". צוחק צחוק מאולץ " אני עדיין משאיר לך את האופציה להתקשר אליי אם תרצי את יודעת משהו קליל להעביר את הזמן".
היא שולחת ידה לפתוח את דלת המכונית, חצי גופה עם רגל אחת כבר על המדרכה, מסובבת אליו חצי גב, "אני חושבת שאסתדר אתה יודע, לא מתעסקת עם פירורים, מעוניינת בכל העוגה כרגע". מיישרת עצמה ביציאתה מהרכב, "אבל אם תרצי ...את יודעת, יש לך את המספר שלי"
היא רוכנת אליו, אומרת לו ליל מנוחה ומודה לו על הערב נחמד שהיה, סוגרת את דלת מכוניתו, ומתחילה להלך אט אט לכיוון ביתה, חושבת על אותה אישה, ומבטיחה לעצמה שבלילה בלילה היא תחלום עליה ותיזכר בסיפורה.
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל