אדיפוס - הסיפור האמיתי, תיאטרון הסימטה

הטרגדיה היונית המוכרת על בן ההורג את אביו ומתחתן עם אימו אך עם סוף שונה ומפתיע

בשנת 428 לפנה"ס הטראגדיה היונית "אדיפוס המלך" נכתבה על ידי סופוקלס.
סיפורו של המחזה מגולל את סיפור של אדיפוס אשר בהיוולדו נמסרה להוריו נבואה לפיה יהרוג דיפוס את אביו ויתחתן עם אמו. הוריו החליטו כי יש להורגו לפני שהנבואה תכה על ביתם.
הרועה שהיה אמור להורגו החליט לרחם על אדיפוס והעבירו לרועה אחר עד שהתגלגל אל חצרו של המלך קורניטוס שאימץ אותו והוא ואשתו ראו בו כבנם.
 
כשאדיפוס גדל וגילה את הנבואה הוא החליט לברוח מביתו בכדי שהנבואה לא תתגשם והוא יפגע בהוריו, שכן הוא לא ידע שהורים אלו היו הוריו המאמצים.
בבריחתו הוא נתקל בעוברי אורח שהפריעו לו בדרכו והוא הרגם מבלי שידע מי הם. אחד מאנשי הפמליה שהרג אדיפוס היה לאיוס, מלך תבאי, שהיה גם אביו הביולוגי.
אדיפוס הגיע לתבאי עיר הולדתו שהיתה במצור ואדיפוס פתר את חידתה של הספינקס ששחררה את העיר במצור וקיבל כאות הוקרה את המלכה, אשת לאיוס המנוח ואמו הביולוגית, להיות לו לאישה.
 
בתבאי פרצה מגפה נוראה ולאדיפוס התברר שהנבואה התגשמה ושהמגפה פרצה בגלל מעשיו.
לפי המחזה המקורי,  אדיפוס עוקר את עיניו ויוצא לגלות עם בנותיו: איסמנה ואנטיגונה. בניו נשארים בעיר בעוד אשתו/אימו (יוקסטה) מתאבדת.
 
הרעיון המרכזי של המחזה בא לבחון את אחריותו של האדם על גורלו ויכולתו להשפיע ולשנות אותו.

למחזה המקורי של סופוקלס נכתבו עיבודים רבים.
נסים אלוני העלה בהבימה עיבוד חדשני בשם "אדי קינג" ולאחרונה עלה בתיאטרון פסיק הירושלמי עיבוד נוסף למחזה של סופוקלס בבימויו של שמואל הדג'ס.

כעת רון ישועה עיבוד מחודש למזה בשם: "אדיפוס -הסיפור האמיתי". במחזה הוא לקח את סיפור המסגרת ושינה את סופו בכדי להתאימו, להבנתו, למציאות השלטונית של היום.
הוא יצר דרמה מעולה שבויימה נהדר ע"י עופר שמר.
המחזה בבימויו שומר על מתח לאורך כל ההצגה. הבימוי מאוד קיצבי, המעברים בין סצינה לסצינה מהירים, לא מורגשים. התמונות השונות קצרות, מתומצתות מלאות ענין ומתרכזות כל הזמן בעיקר ללא סטיות לצדדים. אתה נשאר דרוך לאורך כל ההצגה למרות שהתוכן ידוע , אם כי כאמור הסוף שונה.

המחזה החדש של ישועה מסקרן, משוחק ומבויים נפלא. זאת קלאסיקה במיטבה. מה עוד אפשר לדרוש מתיאטרון שהוא פרינג'. זו הצגה שראוי שתועלה על ידי אחד מהתיאטראות הגדולים.
ההפקה מעולה לא רק בזכות המחזאי והבמאי אלא גם ובעיקר בזכות משחקם המעולה של כל המשתתפים, חמישה במספר. משחקם של כל השחקנים מרהיב.

אי אפשאר להתעלם מהמוסיקה המקסימה שכתב וערך עמרי דגן המלוה בפסנתר לאורך כל ההצגה את העלילה. הוא נמצא כל הזמן על הבמה אם כי מוסתר במקצת. המוסיקה המלווה את ההצגה מגבירה את המתח אך גם מאפשרת לצופה להירגע ולעבור את הקטרזיס במלואו. המוסיקה היא בעצם חלק מההצגה.


בניגוד למקור של סופוקלס, הדמות הראשית במחזה היא יוקסטה, המלכה, אמו של אדיפוס. היא זאת שמניעה את ההצגה. היא נקרעת בין חובתה לשמור ולהציל את בנה, לבין חובתה לדאוג לממלכה ולגורל עמה.
תפקיד לא פשוט, שהשחקנית אורלי טובלי מילאה בצורה נהדרת. המעברים החדים בין האסרטיביות שלה כמלכה, לרחמיה כאם דואגת ורעיה נאמנה ראויים לשבח. משחקה היה מחושב, מדוקדק ומאופיין בפרטי פרטים.

השחקן דניאל סטופין, ששיחק את אדיפוס, היה מצויין כתמיד כבכל תפקיד ששיחק עד כה. הוא מלך בעל גינוני מלכות אך גם רומנטי, אוהב, מלא תשוקה, עממי.

קריאון - מתן קליגר היה מלא תחכום. סצינת השיגעון שלו היתה טובה מאוד וכל משחקו נהדר.
דבי לומברוזו - השפחה היתה טובה מאוד גם. אוהבת ולא מבינה מדוע אהבתו של קריאון נפסקה לפתע עד ששמה קץ גם לחייה.
זהר גלבוע בתפקיד הנביא משחקו היה נהדר של נביא תמים, מלא כנות ויושר .

אינגה בר אמונה על עיצוב התפאורה והתלבושות הנהדרות ומלאות החן. התפאורה הותאמה היטב לאולם הסימטה. נדב ברנע היה אחראי על התאורה היפה.

הצגה זו היא הזוכה בפסטיבל האביב שנערך לא מזמן בתיאטרון הסימטה והיא הופקה על ידי תיאטרון חדש בשם "תל אביב".

לראות או לא לראות: המלצה חמה ביותר לראות.
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל