איגרת לסבא שלי

כד בירושלים שולח איגרת לסבא שנספה בשואה

אִגֶּרֶת לְסַּבָּא שֶׁלִּי


לְסַבָּא שֶׁלִּי, אוֹתוֹ לֹא פָּגַשְׁתִּי מֵעוֹלָם,
מִמֶּנִּי עָמוֹס בֶּן אַרְיֵה, נֶכְדְּךָ הַמְּיֻתָּם
הַיּוֹם רְבִיעִי בְּשַׁבָּת בֵּין כֶּסֶה לְעָשׂוֹר,
אֲנִי בִּירוּשָׁלַיִם מוּל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי הָאָפֹר,
בְּעָרְפֵּי חַמָּה שׁוֹלַחַת קַרְנֵי אוֹר רַכּוּת,
רוּחַ קַלָּה נוֹשֵׂאת לְאָזְנֵי לַחַשׁ תְּפִלּוֹת,
מַשְׁקִיף אֶל הַכֹּתֶל, נִרְגָּשׁ עַד דִּמְעוֹת,
מַעֲלֶה זִכְרְךָ מֵאוֹב, סַבָּא שֶׁלִּי, וְעֵינֵי הוֹזוֹת.

אֶלֶף וְאַחַת אֶת עַצְמִי אֲנִי שׁוֹאֵל וְחוֹקֵר,
מָה אוֹתִי אֵלֶיךָ מְחַבֵּר, מָה אוֹתָנוּ קוֹשֵׁר,
אַתָּה חָסִיד נֶאֱמָן בַּחֲצֵרוֹ שֶׁל הָרַבִּי מִגּוּר,
מֵחֻקִּי "הֲלָכָה" יָמִינָה וּשְׂמֹאל לְעוֹלָם לֹא תָּסוּר,
כָּל סְטִיָּה וְלוּ הֲקָלָה בְּיוֹתֵר, לְךָ הִיא מַעֲשֶׂה חָמוּר.

וַאֲנִי בֵּן לְבִנְךָ אֲשֶׁר פָּרַק עֹל מָסֹרֶת וּמִצְווֹת,
לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עָלָה כַּחֲלוּץ, בַּיִת לִבְנוֹת בְּאֶרֶץ אָבוֹת
אִמִּי אַחֲרָיו הָלְכָה, נָטְשָׁה בַּיִת בַּעֲיָרָה נִדַּחַת,
אֶל פָּלֶסְטִינָה הִפְלִיגָה, אֶרֶץ מִדְבָּר וְחוֹלֵי קַדַּחַת,
כָּאן נִשְּׂאוּ, בֵּן נוֹלַד, גָּדַל חָפְשִׁי כְּצִפּוֹר דְּרוֹר,
הַסִּיר כִּבְלִי הֲלָכָה, מִנְהֲגֵי גָּלוּת לֹא יִנְצֹור
תְּפִלּוֹת שַׁחֲרִית, מִנְחָה, מַעֲרִיב לֹא יִשְׁמֹר,
טַלִּית, תְּפִלִּין, שַׁבָּת בְּבֵית כְּנֶסֶת, לוֹ עֵסֶק נָדִיר,
וְסַבָּא שֶׁלִּי הַרְחֵק בַּגּוֹלָה, אָז מִי לִי הַדֶּרֶךְ יָאִיר?

אוּלַם הַמֶּרְחָק בֵּינְךָ לְבֵינִי אֵינוֹ כֹּה גָּדוֹל,
זוֹ רַק מַרְאִית עַיִן, הַמַּסְתִּירָה הָאֱמֶת מֵעֵין כָּל.
אֲנִי חֻלְיָה אַחַת קְטַנָּה בְּשַׁרְשֶׁרֶת דּוֹרוֹת,
,בְּכָל נִימֵי נַפְשִׁי קְשׁוּרָה אֵלֶיךָ בַּעֲבוֹתוֹת
בְּעוֹרְקֵי דָּמְךָ זוֹרֵם, עַל כְּתְפַי עֹל מִצְווֹת
לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת בֶּן הָאֻמָּה הַמְּיֻחֶדֶת הַזֹּאת,
לְהֵאָחֵז בָּאָרֶץ, אֵלֶיהָ סֵרַבְתָּ בְּתֹקֶף לַעֲלוֹת,
בֶּאֱמוּנָה לוֹהֶטֶת שֶׁטֶּרֶם בָּא זְמַן הַמָּשִׁיחַ לְהִתְגַּלּוֹת.

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת שְׁנוֹת דּוֹר, גָּזַרְתִּי עַל עַצְמִי מִנְהָג,
בְּכָל יוֹם כִּפּוּר אִתְּךָ לִהְיוֹת... אַתָּה וַאֲנִי לְבַד.
מַגִּיעַ לְבֵית כְּנֶסֶת לְ "כָל נִדְרֵי", עוֹמֵד עִם קָהָל בָּרְעָדָה,
וּלְמָחֳרָת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מְ"שַׁחֲרִית" וַעַד "נְעִילָה"
עִם כָּל הַקָּהָל עָטוּף בַּטַּלִּית, בְּקֶשֶׁב שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

אָז עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן אֲנִי מַפְלִיג אֶל חוּצוֹת הָעֲיָרָה,
אֶל בֵּית הַכְּנֶסֶת הַיָּשָׁן, עִם בָּנֶיךָ תֵּשֵׁב בַּשּׁוּרָה,
עֲטוּפֵי טַלִּית, נוֹשְׂאִים תְּפִלַּת תְּחִנָּה לְבוֹרֵא עוֹלָם,
בְּאוֹתוֹ נֻסַּח תְּפִלָּה, בְּאוֹתוֹ הַנִּגּוּן שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ כָּאן
עד אַחֲרֵי שַׁחֲרִית ש"צ פּוֹתֵחַ בְּ "הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם".

וְכַאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְ"נָתְנָה תּוֹקֵף" מִזְמוֹרוֹ שֶׁל אַמְנוֹן,
אֲנִי מִזְדַּעֲזֵעַ וְהוֹזֶה אֵיךְ עֲרֵלִים דָּחֲפוּ אוֹתְךָ אֶל קָרוֹן,
וְכַאֲשֶׁר אָנוּ מַגִּיעִים לְ"יִזְכֹּר", וְֶרטֶט עוֹבֵר בַּקָּהָל,
דִּמְעָה בְּעֵינַי תַּעֲלֶה, וְהִיא אֵינָהּ זָרָה לִי בִּכְלָל
כִּי אֶת הָאֵפֶר שֶׁהוֹתִיר גּוּפְךָ הֶחָסוֹן בַּמִּשְׂרָפוֹת,
זָרָה אוֹיֵב בְּיַעֲרוֹת טְרַבְּלִינְקָה לְכָל הָרוּחוֹת
.
לֹא נוֹתָר לִי דָּבָר מִלְּבַד סִפּוּרִים, זִכְרוֹנוֹת,
הֶכֵּרוּת דַּלָּה לְאִישִׁיּוּת עֲצוּמַת חִידוֹת וּסְתִירוֹת,
מְעַט מִזְעָרִי, טִפָּה בַּיָּם, רַק בְּדַל שְׁמוּעָה.
כָּל שֶׁסִּפֵּר לִי אַבָּא, וְהוּא לֹא הִסְתִּיר מְאוּמָה.

אֲנִי אוֹתְךָ רוֹאֶה יוֹשֵׁב בְּלֵיל שִׁשִּׁי בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן,
עִם אִמְּךָ וַחֲמוֹתְךָ הַקְּשִׁישׁוֹת, חֲמֵשֶׁת בָּנֶיךָ וּבְנוֹת שְׁתַּיִם,
בְּצִנְעָה בַּפִּנָּה סָבְתָא שֶׁלִּי הַמּוֹלֶכֶת הָאֲמִתִּית, בַּבַּיִת
סְעוּדָה יְהוּדִית, דּוֹלְקִים הַנֵּרוֹת, שׁוֹמֵעַ זְמִירוֹת בַּלַּהַט.

וְאָז לִבִּי נִצְבַּט, וַאֲנִי כָּל כָּךְ מִתְגַּעְגֵּעַ וְחוֹשֵׁב,
זְכוּת גְּדוֹלָה הִיא לַיְּלָדִים שֶׁאֶת סָבְתָא סַבָּא הִכִּירוּ הֵיטֵב,
וְגַם אִם יֵשׁ לִי אִתְּךָ סַבָּא חֶשְׁבּוֹן קָטָן לֹא סָגוּר,
עַל שֶׁאֶת אַבָּא שֶׁלִּי הֶעֱנַשְׁתָּ עֹנֶשׁ לֹא מִדָּתִי, חָמוּר
כִּי חָרַג מֵהוֹרָאוֹת הַלְּבוּשׁ וְיָצָא לָרְחוֹב בַּחֲלִיפָה,
וְלֹא בַּשְּׁטְרַיְמְל וְקָפּוֹטָה שְׁחֹרִים, לְפִי צַו הַהֲלָכָה,
עֲדַיִן חֲסֵרָה לִי דְּמוּתֵךְ הַמְּיֻחֶדֶת הַחֲכָמָה , הַכַּבִּירָה.
וְיָדָהּ הָרַכָּה שֶׁל סָבְתָא עַל רָאשִׁי כָּל כָּךְ לִי חֲסֵרָה,

כָּעֵת יוֹשֵׁב אֲנִי בִּירוּשָׁלַיִם מוּל הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי,
אוֹתָהּ יְרוּשָׁלַיִם אֵלֶיהָ כָּל כָּךְ נִכְסַפְתָּ, סַבָּא שֶׁלִּי!
בְּסִיּוּם הַכִּפּוּר אַחֲרֵי תְּקִיעַת הַשּׁוֹפָר כָּמוֹנִי אָמַרְתָּ מִזְמוֹר
" בַּשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה" ועם הַתּוֹרָה סָבַבְתָּ סְחוֹר.
אָז יָדַעְתִּי שֶׁהַקֶּשֶׁר בֵּינֵךְ לְבֵינִי לֹא נֶעֱלַם לֹא נִרְדָּם,
אַתָּה וְסָבְתָא תִּחְיוּ בִּלְבָבִי לְעוֹלָם.

שלך באהבה
הנכד עמוס בן אריה,
ירושלים , מול הכותל המערבי,
בין כסה לעשור שנת תשע'ז


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל