רשמי מניו זילנד חלק 2: ניו זילנד קיבלה את פנינו בפה פעור

לנהל את ה"מובן מאליו" התרבותי

פלמרסטון נורט


סוף אוגוסט
אהוב ליבי, כל כך התרגש לקבל את פנינו בשדה התעופה, עד ששכח לכבות את מנוע המכונית, והיא המתינה לנו בחנייה דולקת וחמימה.
השיר "כמה טוב שבאת הביתה" של אריק איינשטיין קיבל את פנינו מיד עם תחילת הנסיעה.
.. גם כשאני כותבת לך זאת עולות דמעות התרגשות בעיני.

ואני?
השארתי מאחורי את כל מנעמי "האדום האדום הזה" הערבים לחיכו, שהכנתי מבעוד מועד בתקווה שנמוגה שאוכל "למרות הכל ואף על פי כן" להכניסם לאי.
ניו זילנד קיבלה פנינו בפח אשפה המאוייר כפה פעור ענק ובמיני מזונות הנזרקים לבין קרביו שלא השאיר ספק גם לאנאלפביתים שבינינו לגבי ייעודו.
ואם היה מי מבין הנוסעים שהתחכם, המתינו לו "הגברת עם הכלבלב" והוציאוהו יחדיו כלאחר כבוד מבין שורות הנוסעים.. והגרגרן ניפרד מאי אילו מאות או יותר דולרים קנסות על אי עמידה בחוקי האי המחמירים.


התרגשות גדולה
פלמרסטון נורט', ביתי לשנה הקרובה.
עיר נקייה מצוחצחת יפה ומטופחת. חדש וישן מתמזגים בה, פשוט תענוג.
מזכירה לי ברחובותיה שתי וערב ובתיה הנמוכים והמטופחים את סולט לייק סיטי, יוטה.
יש כאן ככר מרכזית.... מרובעת, מרווחת כמו הרחבה בסן פטרבורג. כמובן נוסעים הפוך ומסתובבים סביבה משמאל, כבלונדון.
אחד אחר השני מתגלים לעיני בתי קפה מסעדות וספריה המכונה בשם "חדר המגורים של העיר" בפי תושביה. איזה שם מזמין. באנגלית זה אפילו נשמע טוב יותר.

הבית מקסים. חדש, טוב, נעים נקי ויפה, הכי חשוב – הריח.
ריח רענן.
אצלם לך אותו מחר. כרגע אני כותבת במיטה "קינג סייז" שופעת כריות. בסלון יושבים וקוראים התאומים שהגיעו חודש לפנינו. ירדן כבר ישן. בנתב''ג הוא קנה לעצמו ליום הולדתו (החל החודש) מחשב נייד קטן ב 420 דולר והוא מרוצה ביותר. כל הפונקציות וקשר עם הבית והעולם שהשאיר לחודשיים הבאים מאחוריו.

על המסע – הטיסה לכאן במילה אחת: אאאאאארררררררררוווךךךךךךךךךךךךךך
יצאנו מנתב''ג להונג קונג במוצ''ש. כעבור כ- 11 שעות עצרנו לחניית ביניים בת 8 שעות בשדה התעופה של הונג קונג אותה ניצלנו לסיור קצר בעיר המהבילה והסואנת, טיילנו ברחוב הראשי בשם "נתן רואוד" העמוס חנויות ונודניקים המזמינים אותך להיכנס אליהן.
מהרחוב ניתן להיכנס לפארק ירוק וחמוד.
הטיסה לאוקלנד ארכה כ 12 שעות נוספות
הטיסות - טיסות לילה כך שחלק מהזמן ניסינו, והדגש על ניסינו לישון. נשארנו ללון באוקלנד ובלילה טיילנו במגדל ממנו קפצו ב"מרוץ למיליון", באחת התכניות
למחרת בצהריים עמדנו לטוס לפלמרסטון נורט' מחוז חפצנו האחרון, וכבר נתקלנו בחביבות רבה ולצידה במרובעות שאינן מאפיינות חלק מהישראלים שבינינו..
קשיש חביב בין המתנדבים הרבים העוסקים במלאכת ההתנדבות, הציע לנו את עזרתו בשליחת הכבודה במטוס הקטן שפניו לפלמרסטון נורט', תחנתנו האחרונה. אולי בשל גילו המופלג השכיל להעלים עין מהפרש המשקל בין המזוודות. טרח סביבנו עד ששילחנו (כמו יונים) בחיוך רחב לעבר מסלול שליחת המזוודות. שם דקה לפני שנשמנו לרווחה, פגשנו בפן האחר של הניו זילנדים,
"גברת עם סלים": "משקל מקסימלי 20 ק''ג למזוודות הגדולות ו 7 ק''ג לקטנות" אמרה במבטא מקורזל לאוזניי והפנתה אצבע לבנבנה וישרה לעבר "דלפק הסידור מחדש".
לארגן מחדש. ..נו? המשקל הכולל היה מתאים אך לא מחולק בסדר שציינה. מתמטיקה היא לא למדה בבית ספרינו וגם לא את חוק שימור החומר והמשקל.
סליחה מספר התנ''ך, אותו דחפתי עם ספרים נוספים לכיסי המעילים, העברנו מצד לצד, שקלנו הרמנו הורדנו העברנו סחבנו שקלנו הורדנו החלפנו... נו?????????? התחלתם להזיע? כך מצאתי את עצמי מזיעה בחורף הניו זילנדי , מתחרה מול השעון.. והטיסות הבאות כבר מלאות...
את עודף המשקל באחת המזוודות גלגלתי בתוך המעיל..
מזל שהניסיון הביא אותי לדחוף גם תיק מתקפל ענק ברגע האחרון למזוודת היד שלי כך שאחרי שעברנו בשלום את המשוכה הזאת, פתחתי אותו ודחסתי לתוכו "ככל שיעלה המזלג".
אל תשאלי מה ניכנס לתוכו...
לעומת בני עלי, (בספר שמואל, לא שאני מזלזלת בזיכרונך, אבל למה להעמיס?)..
העונש לא בא...

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל