אוסלו בא לשחרר אותך מהשבי, טמבל

בהקשרים למותו של פרס וליום הזיכרון לרצח רבין עולה בתקשורת עניין אוסלו. "השמאל" לא הגנו על רבין כשהתחיל לממש את ההסכם. והיום לא מעיזים להילחם על אמיתו מול השיטנה הלאומנית. גם פרס בבקשו אהדה זנח את העניין. כנגד אלה אני מבקש להציג לישראלי לאומי – (הלא לאומני שאתו אין טעם דיבור) - את האסטרטגיה הכוללת של תכנית אוסלו. ולהצביע על כך שממשלות ישראל עד היום

בהקשרים למותו של פרס וליום הזיכרון לרצח רבין עולה בתקשורת עניין אוסלו. "השמאל" לא הגנו על רבין כשהתחיל לממש את ההסכם. וה

האסטרטגיה והאמת של אוסלו
צבי י' כסה

בהקשרים למותו של פרס וליום הזיכרון לרצח רבין עולה בתקשורת עניין אוסלו. "השמאל" לא הגנו על רבין כשהתחיל לממש את ההסכם. והיום לא מעיזים להילחם על אמיתו מול השיטנה הלאומנית. גם פרס בבקשו אהדה זנח את העניין. כנגד אלה אני מבקש להציג לישראלי לאומי – (הלא לאומני שאתו אין טעם דיבור) - את האסטרטגיה הכוללת של תכנית אוסלו. ולהצביע על כך שממשלות ישראל עד היום משדרות לעולם כאילו הוא קיים..

יועץ הנשיא הצרפתי מיטרן, קורבואזייה, אדריכל ניצחונו, כותב בספרו: אומרים שהנשיא החליט. הנשיא לא מחליט. הוא נקלע למערבולות של לחצים עצומים. במהומה הוא מגלה סדק, יוצא דרכו ואומר: החלטתי.

יצחק רבין, שנבחר לראשות הממשלה על התקווה כי כוחו רב להכות בטרור.- מצא סדק במערבולת והחליט על אוסלו. וזה היה בניגוד לרבין של "לשבור ידיים ורגליים" באינתיפדה הראשונה. למה זה דומה? – לבן גוריון שיורד מתוכנית בילטמור ומסכים לחלוקה ולדה גול שנבחר לדכא מרד ופינה את אלג'יריה ולבגין שהבטיח להזדקן באלי סיני החזיר את כל סיני..
ישראל שבויה בידי הפלשתינים ולערפאת אין מעצמה

מדוע כך אירע? – כי רבין היה ישר וחכם. והבין שניים דברים שרוב יהודי ישראל לא מבינים: כי למרבה האבסורד מדינת ישראל שבויה בידי הפלשתינים. כבשנו גדה אבל, נכבשנו ע"י 3 מיליון פלשתינים חסרי זכויות. וכל הווייתנו מאז 67 בבוקר, בערב, בלילה, באשמורת הבוקר היא פלשתינים. אם לא נשתחרר מהשבייה הזאת תתרסק תרבות התקומה ומהותה - ממדינה לגיטימית בדמוקרטיות למדינה נאציונל דמוקרטית חשוכה חסוכת לגיטימיות "במשפט העמים" שעליו קמה מדינת היהודים.

ורבין, כשהביאו לפניו את גישושי אוסלו עם הפלשתינים, הבין את העיקר: ערפאת מסכים להכיר בישראל לא בגלל שום דבר אלא מפני שברית המועצות התפרקה ואין מעצמה שתתמוך בפת"ח במלחמתו. זו מציאות גיאוסטרטגית שחייבים לנצל אותה. וזו המורשת מ - 100 שנות המאבק לתקומה: כל ההכרעות המכוננות נעשו בחוכמת הרצל – וייצמן – בן גוריון לחלץ ממערבולות מעצמתיות אסטרטגיות את האפשרי לתקומה. ממערבולת מלחמת העולם הראשונה ויצמן חילץ את הצהרת בלפור ואישור ממשלת בריטניה וחבר הלאומים. וכך אחרי מלחמת העולם השנייה תמרנו להסכמה הרוסית-אמריקנית. וכך במלחמת סיני חילצנו הזדמנות במערבולת בין מעצמות יורדות - אנגליה וצרפת – לעולות – אמריקה ורוסיה. וכך היה עם המעצמות בששת הימים וכך בסיום מלחמת כיפור בהסכמה רוסית-אמריקאית על סיומה, שהביא לשלום עם מצרים וירדן.

השילוב של השניים – ההכרח להשתחרר מהשעבוד לפלשתינים וההזדמנות שלפלשתינים אין מעצמה תומכת הביאו להסכם אוסלו. ההסכם הכיל זהירויות. החשובה הייתה שמפלגה פלשתינית שלא תכיר בישראל לא תשתתף בבחירות. עד ששרון נכנע לאמריקאים וחמאס ניצחו בבחירות. והדברים ידועים.

הפראדוקס: אוסלו כשל ואוסלו הצליח

הוא כשל כי לישראל לא היה בן גוריון לבלום את ההתנחלויות. אולי אפשר היה להתקדם כמוסכם על הגושים וחילופי שטחים. אבל, בוודאי לא היה סיכוי עם הרחבת ההתנחלויות. ולפלשתינים לא היה בן גוריון למנוע את הטרור. ולא היה סיכוי שישראל תסבול טרור בדרך להסכם. והדברים ידועים. אך מאז ועד היום אוסלו הצליח. זה המסמך שישראל והרשות הפלשתינית והמעצמות מחזיקות בו ומתדיינות סביבו. ממשלות ישראל הימניות שמנהיגיהן התנגדו לאוסלו לפני ואחרי רצח רבין עד היום נאחזות במסמך אוסלו.

מתנה לימין הלאומני

אוסלו שכוון לשחרר אותנו מהשעבוד לפלשתינים כנגד הימין הלאומני הישראלי היה פרדוקסלית למתנה לממשלות הימין. האחיזה הפורמלית בו מאפשרת להן "להופיע כאילו עם ולמעשה ללכת בלי". להופיע כמפלרטטים עם שתי מדינות ולפעול להתחמק "מהנערה". ויותר מזה: ללא אוסלו הייתה ישראל חייבת לפרנס את הקהילה הפלשתינית הכבושה. עשרות מיליארדי הדולרים שמדינות העולם תרמו לפלשתינים מאז 94 היו למעשה מתנת הסכם אוסלו לאוצר המדינה. שרי הממשלה המחרפים את אוסלו הם כפויי טובה.

אין הכרעות מכוננות ללא תרבות אלטלנה

איש לא יודע האם יכול היה רבין לממש את הסכם אוסלו לולא נרצח ע"י מתנגדי ההסכם – שהתנגדו ומתנגדים עד היום לפשרה עם הפלשתינים. המידע שבידי מעדויות ישירות מספר על צמתי משבר שהדברים נקלעו למבוא סתום והם נפתרו באמירה של ערפאת שהוא מאמין לרבין. הרוצח שירה את כדורם של מתנגדי אוסלו והסכם כלשהו, שינה את קוד הליבה של התרבות הפוליטית והתרבות הרעיונית והמוסרית של החברה הישראלית.

מה שברור מעבר לכל הדיבורים הוא כי הכרעות מכוננות צולחות רק על "תרבות אלטלנה". היו שלוש כאלה: זו של בן גוריון, זו של בגין במסירת סיני והרס ימית וההתנחלויות בפתחת רפיח וזו של שרון בפינוי ההתנחלויות בעזה. לא יהיה הסכם שיבוא בלי תרבות אלטלנה. מדינה היא מדינה ולא שיבטייה.

 
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל