רשמי מניו זילנד חלק 3: לא כל הנוצץ - זהב

ממשיכים ללמוד את מנהגי המקום

אוטו זבל

בחוץ שמיים כחולים, אך אל תתני להם להטעות אותך. שעתיים קודם הגשם נפל כמו אמבטיה ששכנה עצבנית זרקה מהמרפסת, ובעוד שעה הכל יכול לחזור על עצמו.. בכל מקרה קר, גם אם השמש זורחת,
אפרופו.. הקישור הטבעי לנו לכאורה בין שמיים כחולים וחום.
הדגש הוא על הצורך לבדוק את המובן מאליו.

עניין פחי הזבל, מדיר שינה מעיני. רק פעם בשבוע מוציאים את הזבל לרחוב, וגם אז ממוין כהלכה. והמילה "כהלכה" אצלנו הישראלים - זה לא בדיוק החלק החזק. כמו כן השעה מאד מוגדרת, אז מהחשש ש"אוטו זבל" יעבור ואנו עדיין לא הוצאנו את שלנו, שמנו שעון מעורר. (לא נהוג להוציא לילה קודם.. רוח..גשם..סערה.. את יודעת.. והיה ופספסת, זבלך יחזור כלאחר כבוד הביתה.. עד לשבוע הבא.

השבוע הבנתי את האנגלית בתכנית הטלוויזיה וכל כך שמחתי שהשתפרתי באנגלית ואני מבינה את המבטא המסולסל שלהם.. עד שקלטתי שזו תכנית אמריקאית.. סתם.. הבנתי מיד..
 

לנפיר - הטיול לחוף המזרחי של האי הצפוני

חזרנו מטיול בין יומיים מהחוף המזרחי. אנו מתאימים את אורך הטיולים וסגנונם למשמרות של אריאל בחדר המיון. לפיכך, אנו לא יכולים להתרחק.
בקרנו בעיירה בשם נפייר. העיר נהרסה ברעידת אדמה בשנת 1931 לאחר מכן בנו אותה בסגנון ארט דקו, הבתים יפים, צנועים לא מנקרי עיניים, וכל העיר נעימה. בכלל הכל מרגיע ויפה. לאורך רחובות שתי וערב חנויות מודרניות. טיילת לאורך חוף הים, לקראת סופה גן צנוע שלצידו מפל וגשר קטן.
עלינו על צוק מרהיב ביופיו המשקיף על הנמל. חזרנו על כך ביום ובלילה. עוצר נשימה ממש.
בנפיר היה חם – נו לא להיסחף , לא חם אבל יחסית, היו 19 מעלות, ואני מסודרת.
הסיבה למזג האוויר הנוח והמתון יותר היא שנפייר נמצאת בחלק המזרחי של האי, פניה לאוקיינוס השקט, בתוך מפרץ Hawkes ו(מ)אחוריה ניצבים רכסי ה- Kaweka וה- Ruahine הרים החוצים את האי הצפוני לכל אורכו, בדומה לאיטליה, ועוצרים את הרוחות המערביות הקרות יותר.
המעבר בין ההרים ממערב למזרח ובחזרה יפהפה. לצד הדרך גיא עמוק ומורדות ההרים נופלים לתוכו ולמימי הנהר הירוק הזורם לאורכו. הדרך לא רחבה במיוחד ורמת האדרנאלין שלי עלתה ככל שהדרך התארכה והתפתלה והרכבים הגבירו מהירותם.

כשהגענו למלון בנפייר אחרי שעות שבילינו בחוף הים, והחבר'ה ישבו לחופו ושחקו באבנים (אין בנפיר חול לבן ורך כמו אצלנו בחוף ) הגב' בבית המלון הזהירה אותנו שהאזור בו אנו נמצאים מסוכן מאד. נו, בעיני רוחי כבר ראיתי את עצמי נועלת את הדלתות ולא נותנת לנערים לצאת..
מי יודע כמה שיכורים סכינאים ושאר מיני מרעישין מסתובבים בסביבה הפסטוראלית המדהימה הזאת, לאורך הנחל הזורם במרכז העיר?! אבל בכל זאת שאלתי בעדינות כיאה לאחת שכמותי:
" כשאת אומרת מסוכן, למה את מתכוונת?"
ומה עונה ה"קיווית"?
- "אסור להיכנס למים"!!!
"- אה" אני עונה לה בשלווה: "לא נכנסנו (19מעלות!!!??) הבנים רק ישבו על החוף ושיחקו באבנים ואנחנו המשכנו לטייל לאורכו"...
היא נחרדה ואמרה שלזה התכוונה: ”פתאום המים באים ולוקחים איתם כל מה שבדרכם ומשקיעים אותם במסד היבשת"
אמאלללללההה זה בדיוק מה שחלמתי שקורה לנו, לפני שהגעתי לניו זילנד..
זהו
כל אחד והמסוכן שלו

נ.ב כשחזרנו לפלמי, נפגשנו עם א. החבר החדש שלנו כאן. הוא הביט בנו במבט מודאג, לקח נשימה ארוכה ואמר: " למה לא עניתם לטלפונים? השארתי לכם המון הודעות. פתאום באמצע הלילה התעוררתי בקפיצה: אלוהים אדירים, שכחתי להזהיר אותם שלא להיכנס למים".. אתם יודעים?! אמר מטעים את המילה האחרונה במבטא של מוזיקה דרום אמריקאית.. "מקרי טביעה רבים אירעו פה בגלל חוסר הידע הזה, אנשים רק נכנסו עד הברכיים, נסחפו במערבולות תת קרקעיים ונעלמו.. מה איתכם?"
"אה, אנחנו? " התערבו הבנים בשיחה, "אנחנו רק הכנסנו את כפות הרגליים, המים היו קרים מדי"
דמנו קפא בעורקנו. וזו לא מליצה!
ראו הוזהרתם !
 

 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל