רשמי מניו זילנד חלק 4: תובנות ראשונות

הפוך לי, גם בעיניים.

קשה לאלף שור קשיש.


הי אחותי
אנחנו כבר אחרי ארוחת שישי בערב.... את עדיין מבשלת אותה, לא? ככה זה כשגרים משני צידי כדור הארץ.
אנו מוזמנים לזוג שהכרתי דרך הרב, לקפה ועוגה אז כשאחזור... אכתוב לך ואשלח לך את היומן שהתחלתי..
לך זה לא יהיה מאוחר בלילה.
בכל מקרה מחר סופ''ש ואנו יוצאים לווילינגטון יומיים טיול
אני שורדת בהצלחה שלושה בני עשרה, ואפילו כולם!!!!!! בסדר.
נהנית מהאווירה.
היום יצאתי לסיור ספורטיבי בעיר בדיוק כשהשמש יצאה להצצה... כמוני, כמו חרדון.
לעומת הינשוף שבי בארץ, שיוצאת רק עם שקיעת השמש או חשיכה.
כן ינשוף נראה חכם... מה לעשות פה אני כמו חרדון תרתי משמע - לא מדברת לא מבינה.. האנגלית הניו זילנדית מוזרה............ מקומטת כזאת.

נ.ב (בהמלצת הזוג ג. המארח – המאמץ בשפת הקיבוץ, שינינו תכנית למחר:
בויילינגטון יהיו רוחות 130 קמ''ש החלפנו יעד –ופנינו מועדות לנפייר)

תחבורה

שלום לך אחות יקרה
את רואה? אני מדברת בנימוס רב
נדבקתי מ"הקיווי "- כך קוראים לעצמם הילידים
כמו שאנו קוראים לעצמנו "צברים"

זהו, הנערים יצאו לבריכה וחדר כושר וג'קוזי - מי אמר שהחיים קשים?
הבוקר קניתי את חירותי.. קניתי אופניים. כאן צריך גם קסדה, אז נפרדתי לשלום
מ-80 דולר לאופניים יד שנייה ו35 לקסדה חדשה – שימוש חובה!
מה שנקרא.. קניתי חירותי בזול

ואם תשאלי, ומה עם האוטו החדש (בלי מפתח רק כפתור התנעה) העומד בקוצר רוח במוסך וממתין לי ??????????
עדיין איני בשלה לנהוג כאן. אני חווה את שיירת המכוניות נעה בקלילות ללא נהג.. קרה שילד קפץ ממקום המושב השמאלי וחשבתי לעצמי שהם מטורפים, איך נותנים לילד כזה קטן לנהוג.. אבל.. הבנת כבר אה?...
כשצעדתי אתמול ברגל לדוגמא, שזה הספורט הלאומי שלי כאן...
עמדתי לחצות את הכביש ולצידי על הכביש עמד לכאורה, רכב ללא נהג והנוסע השני המתין לו ברכב... לתומי חציתי וכמעט נדרסתי.עדיין לא הפנמתי זאת.
ככה זה. קשה לאלף שור קשיש.. גם אם אני לא זה ולא זה..
אני מאמינה שהאופניים יעלו אותי בדרגה באמצעותם אתאמן ברכיבה הפוכה לאינסטינקטים שלי.
בינתיים יורד גשם.. והאופניים? נחים להם גם הם במוסך בשלווה לצד הרכב. לא אצה להם הדרך כמוני.

הערב יצאנו להרצאה. אריאל רצה "לאוורר אותי" מה שנקרא בלשון הבית.
בעצמי!!! התקשרתי והזמנתי מקום. דיברתי אנגלית והעונה הבינה אותי.
ההרצאה נגעה לסיורי "קרוז" בחופי ניו זילנד על פי עונות השנה בליווי שקופיות. היה מעניין להוציא את גיל המשתתפים. הורדנו באופן חד את הממוצע הגילי שעמד גם אחרי בואנו על 82. כן. כאן חיים כמעט לנצח.

ניו זילנד כל כך רחוקה מכל מקום, שכשאלוהים צריך להגיע מירושלים הוא בא וקופץ לקחת אותם אליו רק כל כמה שנים.
ויש כאלה שזכו.. ובהיותם בגיל 88 בביקורו האחרון היו תחת הגיל.. וקיבלו 10 שנים נוספות ..עד לביקורו הבא.
במחשבה שנייה:
אולי בזכות זה שהם כל כך נחמדים ומכבדים גם את הוריהם.. "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכו ימיך על פני האדמה"
אני כבר מרימה טלפון לאמא שלי..וליתר בטחון גם לאמא שלו...
 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל