הצד האפל של המין

לא האמנתי למראה עיני, כשאיש מגודל ולמותניו אקדח, קיבל את פני בחשדנות בכניסה לדירה. נדהמתי מהמראה כשמצאתי את עצמי מול קבוצת נשים צעירות ויפות מראה, שישבו על הספות האדומות, כשרגליהן מקופלות בצורה מגרה וכולן אומרות סקס. היה זה מחזה סוריאליסטי חושני, שאליו הגעתי ללא כוונה... היו אלה נשים צעירות שביקשו להתפרנס מזנות.

מאז בריאת העולם ופרשת החטא הקדמון הכול התנהל על פני האדמה בין מצוי לרצוי בין דרישה לביקוש, כשבמרכז העניינים עמד הדחף המיני ואתו דמות האישה.
מעלליה של האישה ובעיקר צרותיה, נתפסת בעולם המוסלמי ככלי שכול מטרתו להבטיח את המשך קיום העולם, באמצעות ילודה. אומרים שזיכרון חזק נצרב גם בחושים. לראשונה נתקלתי בזה בשירות הסדיר במג"ב חברון, בהתאכזרות הרבה למין החלש. היה קשה לראות שק יוטה מונח סתם ככה במזבלת העיר כשמתוכה מבצבצת גופת נערה צעירה, כרותת ראש.
העולם אליו נחשפנו היווה את סיפור חייהם העגום של הנשים... כך או כך לקראת סוף השחרור, אני מקבל חבילת מכתבי ברכה מהמפקד, המבקש להשיב לאותם אזרחים מהעורף, הדואגים לשלומנו. לקח לי קצת זמן להשיב לאותה נערה צעירה, שצירפה אפילו תצלום של פניה, עד שכעבור זמן קצר אכן נפגשתי עמה בתחנה המרכזית הישנה בתל- אביב, על כוס קפה ומיץ תפוזים. בסיומה מסרתי לה תמונה למזכרת. אלה שהנערה המסכנה לא זכתה להגיע הביתה, מאחר שנאנסה ונרצחה עוד באותו יום וגופתה הונחה מתחת לספסל בגן ציבורי באזור התחנה המרכזית.
רק כעבור שנתיים, בשנת 1972, נתפס הרוצח. היה זה משה ליבוביץ, רוצח סדרתי מטורף, שבינתיים הספיק לרצוח ולאנוס עוד נערה ממושב יגל שליד לוד. הוא נשפט ונשלח למאסר עולם.


חולפות שנים וכמו כול דבר רחוק נשכח ונעלם.... החיים ממשיכים.
לפעמים מתסכל לחשוב על אותן נשים המתאהבות בגבר, שנראה כגבר החלומות שלהן, ומתעלמות מהסכנות האורבות מאותם גברים עצמם.
שנת 1966 לא הייתה הכי מוצלחת מבחינתי. לאחר שנים רבות של עבודה, אני מוצא את עצמי מובטל מעבודה... בשביל מה יש חברים, אני שואל ברגעים קשים, ועושה דרכי אל חברי מיכאל, שלא מזמן פתח מזנון לכריכים וקפה ברחוב בן-יהודה 182 בתל אביב. מיכאל הציע לי לעסוק בעבודה זמנית בתקופת המעבר ועד שאסתדר. ואכן מחוסר ברירה התייצבתי למחרת בבוקר מוכן ומזומן להביא את סל הכריכים והשתייה לבניין שממול למזנון שלו... לא האמנתי למראה עיני, כשאיש מגודל ולמותניו אקדח, קיבל את פני בחשדנות בכניסה לדירה. נדהמתי מהמראה כשמצאתי את עצמי מול קבוצת נשים צעירות ויפות מראה, שישבו על הספות האדומות, כשרגליהן מקופלות בצורה מגרה וכולן אומרות סקס. היה זה מחזה סוריאליסטי חושני, שאליו הגעתי ללא כוונה... היו אלה נשים צעירות שביקשו להתפרנס מזנות. המציאות של אותם ימים, עם ההגירה של זרים רבים, שהציפו את ערי ישראל ובייחוד את אזור המרכז. מודעות רבות שהודבקו בכל מקום, הודיעו על מתן שירותי מין. הכול בפרהסיה, תוך שהחוק לא נוקף אצבע...


בן יהודה, הסואן הפך לרחוב האורות האדומים ותנועת הגברים נראתה כנמלים סביב המלכה, עולים ויורדים לדירה. יום אחד עמדתי עם סל הכריכים מול שכני הצנוע, איש משפחה מסור, שאותת לי באצבעו על פיו: "שששש. תבין אותי", ניסה שכני להצטדק, בשעה שרכס את מכנסיו. עליו לא הייתי מאמין לעולם, מאחר ולא פעם אשתו טענה בזלזול שאין על הבעל הנאמן והצנוע שלה, שגם אותה בקושי הוא רואה. "הוא סוס עיוור", לגלגה על בעלה לפני חברותיה. לא פעם קלטתי אימהות צעירות שבאו לעשות קצת כסף מהצד, מאחורי גב הבעל שהיה בעבודה....


המראות וההפתעות הגיעו בצרורות. היה שם גם שוטר בלש, והכי כואב היה לראות את הרבי הישיש, שהגיע עם קסקט והתקבל כסבא שמוכרחים לעזור לו לקבל את מבוקשו, בסצנה של שקרים וסקס בעיר הגדולה...
אט אט מצאתי עניין באוסף הטיפוסים והברנשים במקום המסקרן. את מירי הזונה, שעבדה שם, זיהיתי תמיד לפי התנהגותה המוזרה והמבוהלת... מסתבר שהיא במנוסה מבעלה האלים, העוקב אחריה. היא אימא לילדים ומתגוררת בגפה בדירה שכורה בראשון לציון וחומקת מבעלה הקנאי. חייבת היא להתקיים איכשהו. רואים עליה שהייתה עקרת בית שמעולם לא התעסקה במכירת גופה. מירי סירבה להתלונן ברשויות על בעלה האלים וחיה על זמן שאול, בתקווה שתוכל לפתור את בעיותיה.
"מדוע את לא מתלוננת ומבקשת עזרה?" שאלתי אותה בכול פעם שנפגשנו בנסיעה באוטובוס לתחנה המרכזית. "תבין", הייתה אומרת, "לא נעים לי מהמשפחה שלא יידעו עליי..." ביום שישי אחד, כשנפרדנו בשבת שלום, ארב לה בבית בעלה, שחבט בה בראשה עם העציץ, שהיה הפריט היחידי בדירתם המושכרת העלובה והביא למותה.


בדיעבד התוודעתי אל אירועי הפגיעות בחיי הנשים עוד כנער, עת גרנו ביפו. לילה אחד שמענו צעקות נוראיות מאחד הבתים. הסתבר שהיה זה אב שדקר את בתו למוות, לאחר שנודע לו שעוסקת היא בזנות. באמצע שנות החמישים רבות היו הנשים שעסקו במקצוע העתיק, במקום שנקרא "השטח הגדול" ביפו, שהיה מעל לנמל יפו. כל זאת בניגוד גמור למנהגי התרבות המוסלמית, שבה האב שולט במשפחה ביד רמה ונטויה. היו ביניהן נערות שהורדו לזנות ע"י הערסים הערבים. היו גם נשים נשואות ורווקות יהודיות, שראו במקצוע מקום פרנסה קל. נמל יפו, היה מבחינה זאת, מקום אידיאלי למקצוע...
זהו סיפור אחד רבים, המצביע על הקשיים של הנשים בעולם שמתעלם מהרגשות והנשמות שלהן...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל