חב"ד על הזמן

כשהרב מנחם מנדל שניאורסון,הרבי מליובאוויטש הלך לעולמו ב-1994,רבים תהו לאן דרכה של חסידות חב"ד,וכמו סיסמתו של הרב "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה",החסידות פורחת ואף הגיעה למספרים מאוד גדולים ב-22 השנים שלאחר הסתלוקותו. כינוס שלוחי חב"ד העולמי שהתקיים השבוע בניו יורק, הוכיח כשיש שורש בריא, אף עלה לא ינבול,אדרבה הוא רק ימשיך לפרוח ולהפריח

יום רביעי בלילה, נמל התעופה בן גוריון, על דלפקי אל על צובאים עשרות שליחי חב"ד, טיסה אחת מיני רבות שעושה את דרכה לטרמינל 4 בשדה התעופה "קנדי" שבניו יורק, כולם עושים את דרכם להתכנסות השנתית. כינוס השלוחים העולמי הוא אירוע המתקיים מדי שנה בשכונת קראון הייטס הברוקלינאית, מעוזה של חסידות חב"ד, המקום בו הרבי מליובאוויטש ניהל בגאון את מפעל חייו. בכינוס מתוודעים השליחים לסדנאות והרצאות רבות העוסקים במגוון נושאים המלווים אותם במהלך שליחותם. תמיד חלמתי להשתתף באירועים אלו, אולם תמיד תקופה זו הייתה לחוצה, בין אם בעבודה או בלימודים. השנה קרה דבר שונה, נתבקשתי על ידי מרציי באוניברסיטה בה אני לומד להגיש מטלה לפרוייקט הגמר. הייתה לי התלבטות רבה באיזה נושא אבחר, ראיתי דוגמאות של סטודנטים משנים קודמות, והרגשתי שהנושאים שהוגשו הינם נדושים,חיפשתי משהו ייחודי ושונה, ואז גמלה בליבי ההחלטה לבצע את המשימה על חסידות חב"ד. מזה שנים שאני מתלווה לאירועים, שיעורים והרצאות מבית היוצר של חב"ד, מאוד התרשמתי מהמנהיגות של השליחים, מההקרבה שלהם למען הכלל, לכן הפעם החלטתי להעניק את העולם הכל כך יפה ומאיר הפנים שלהם לאוניברסיטה. כשהצגתי את הפרזנטציה בנושא, הממונים עליי ראו את הלהט שבוער בי לבצע את המטלה על החסידות הייחודית הזו, באותו הרגע דבר לא מנע את זה, ולכן בשביל לחקור לעומק ולאסוף חומרים נוספים בנושא, החלטתי להצטרף לכ-4000 השליחים לשבוע הכינוס המסורתי שבניו יורק. בלשון המעטה, אינני טיפוס החובב טיסות, כאדם עם "קפיצים ברגליים" חששתי מאוד מ-12 שעות הטיסה הרבות, אולם כשהמטרה כל כך חשובה, הישיבה הממושכת בתוך כלי התחבורה כבר לא הייתה משוכה קשה. כשהגעתי למקום מושבי במטוס התוודעתי כבר אז לחמימות של חב"ד, על ידי ישב אחד השליחים שרומם את רוחי וניסה להרגיע אותי נוכח שעות הטיסה הרבות. לאחר שנחתנו בנמל התעופה "קנדי" האמריקני, שליחים נוספים דאגו שאגיע בשלום לשכונת קראון הייטס בה התארחתי במשך ימי הכינוס. עת הגעתי למקום הכינוס, התארחתי אצל אחת המשפחות, חברים של ההורים עוד מהימים בה חלקנו שכנות באחת הערים בישראל. כשנכנסתי לבית, החמימות, מאור הפנים שלהם היה נפלא, הרעיפו עליי אהבה, אמרו לי שזו זכות גדולה בשבילם לארח אותי בימים הללו וכל הארץ (הבית) אשר אני רואה, שלך היא. זוהי דרכו של הרבי מליובאוויטש, הכנסת האורחים ואהבת ישראל הינם עמודי התווך של חסידות חב"ד. ההרגשה ברחוב הייתה מיוחדת, שלטים המקבלים את פני השלוחים נתלו בכל פינת רחוב העניקו חמימות ואהבה על האורחים הרבים שגדשו את השכונה. היום הראשון היה בעיקר קביעת פגישות לצורך המטלה האקדמית, וגם פה, ההירתמות של חסידי חב"ד המקומיים לעזרתי הייתה משהו יוצא דופן, בקשותיי נענו בחיוב לצד חיוך המשרה אווירה של בית. ברחובה הראשי של השכונה "איסטערן פארקויי",קבוצות של ילדים הנקראים "ילדי השלוחים" צעדו לקול ניגוני חב"ד כצבא מתוקתק,גם להם סיירות,אולם כולם קצינים באותה הדרגה, מטרתם אחת: "להפיץ את האור היהודי בעולם". ביום השני, נסעתי לקווינס, שם מקום מנוחתם של הרבי מליובאוויטש וחמיו במתחם מיוחד המכונה בעגה החב"דית "האוהל". כשהגעתי, טור ארוך של שליחי חב"ד נשרך, כל שליח מחזיק בידו פתק ובהם שמות רבים לתפילה שניתנו לו על ידי קהילתו בין אם בלונדון, אמסטרדם, בואנוס איירס ואף בבתי הכלא שבישראל, כולם רוצים להיוושע בתפילות. כשנכנסנו לאוהל", כל קבוצה קיבלה פרק זמן של כ-2 דקות, זה היה יום שישי ושבת נכנסה מוקדם, לכן היה צורך לאפשר במהירות המירבית לכל שליח להשתפך על ציונו של שלוחו. לאחר כשעה שבנו לקראון הייטס לעשות את השבת, מתחם ה-Seven Seventy, בית מדרשו של הרבי מליובאוויטש היה מלא עד אפס מקום. אלפי חסידים גדשו את המקום הקטן, הצפיפות הרבה לא הייתה מכשול בעבורם, הם רק רצו לשחזר את הימים הללו, לפני ג' בתמוז תשנ"ד, היום בו הלך לעולמו רבם הנערץ. באמצע שירת "לכה דודי" הרגשתי בחוסר אוויר ועשיתי את דרכי אל אחד מבית הכנסת שבשכונה. בסיומה של התפילה ניגש אליי אחד המתפללים ושאל אותי האם יש לי מקום לאכול את סעודת ערב שבת, הודיתי לו על ההצעה, ואמרתי לו שאני כבר לן ואוכל אצל החברים, אולם דבריו מאוד ריגשו אותי. מה מניע אדם להציע לאדם אחר שהכיר בזה הרגע להתארח בצל קורתו? תשובה אחת: הרבי מליובאוויטש, הוא המנוע מאחורי כל הערכים החיוביים והנפלאים הללו. ביום שבת, צעדתי אל עבר חדרו של הרבי, מרחק של כמה עשרות מטרים מהבית בו התארחתי, ההתרגשות הרבה אחזה בי, חרדת הקודש רעדה בי, הבנתי שאני נמצא באחד המקומות החשובים של המאה ה-20, החדר בו השתנו סדרי עולם. המקום בו עלו לרגל פוליטיקאים, אישי ציבור לבקש את ברכתו של אחד המנהיגים המשפיעים בעת החדשה. למחרת השבת, הקצתי מוקדם וצעדתי אל עבר 770 כדי לחזות מקרוב במעמד הרם שמושך אליו עשרות של עיתונאים ומאות סקרנים מהארץ ומהעולם. כ-4000 איש הצטופפו בקור הניו יורקי בטריבונות על רקע בית מדרשו המפורסם של הרבי, פריים אחד של אלפי שגרירי הרב בעולם. התחושה הייתה כה מרגשת ועוצמתית, היה ניתן לראות את הלהט בעיניהם של השליחים. בערב, עשיתי את דרכי אל עבר מזח 8 למרגלות נהר ההדסון החוצץ בין ברוקלין למנהטן. על רקע מגדל הסחר העולמי החדש,היכן שעמדו עד 2001 מגדלי התאומים, הצטופפו בהאנגר גדול כ-6000 איש לאירוע "הבאנקעט" השנתי. במקום נכחו אלפי שליחי חב"ד ומאות אורחים ובהם שגרירה של ישראל באו"ם דני דנון והשגריר המקומי דני דיין,זאת במטרה אחת להצדיע לשלוחים ולפועלם. הערב נפתח בשירתם של מיטב זמרי הבית של חב"ד והמשיך בשלל נאומים ובהם נאומו המרטיט של מלקולם הונליין המכהן בתור סגן יושב ראש ביצועי של ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים העיקריים בארצות הברית. האחרון נאם על פועלו של הרבי והגדיר אותו:"הרבי המשפיע ביותר במאה ה-20? גם במאה ה-21!",דברים המעידים על התחזקותה של החסידות. לאחר שתמו הנאומים, עלה על דוכן הנאומים הרב משה קוטלרסקי המופקד מדי שנה על כינוס השלוחים,ומנה מדינה מדינה את מספר שליחי חב"ד והמשפחות שלהם, המעמד נקרא "ROLL CALL". הנתונים היו מרשימים וזכו למחיאות כפיים ותשועות רבות. הרגע המרגש מבחינתי היה המילה "ISRAEL" התנוססה על גבי המסכים ובהם הנתון הבלתי רגיל שהצביע על כ-958 משפחות שליחים בארצנו. לאחר הקראת שמות המדינה, עמדו על רגליהם החוגגים ורקדו במשך כשעה שלמה לקול צלילי החסידות,דתיים וחילוניים כאחד, כולם יהלומי הרבי. קשה לתאר את הריקודים הללו בכתיבת מקלדת, האווירה המחשמלת הראתה את כוחו של האדמו"ר מליובאוויטש וכמו יין טוב,החב"דניקים הודיעו שהם רק הולכים ומשתבחים עם השנים,כל זאת במטרה אחת:"לקרב את גאולתו של עם ישראל". למחרת, נפרדתי מהחברים ועשיתי את דרכי חזרה לישראל, דמעות זלגו בעיניי,חוויתי חוויה מיוחדת,התוודעתי לכוחה של אהבה, דבר הנחוץ לנו כל כך בתקופה האחרונה. כולנו בני אדם שווים בפני הא-ל, עלינו ללמוד מדרכו של הרבי שהחדיר בחסידיו את הפסוק :"ואהבת לרעך כמוך" וליישם את משנתו, מתן עזרה אחד לשני, חיוך של רגע ההופך את יומו של רעך שממולך להרבה יותר טוב. רק בעזרת כלים אלו נוכל להביא לעולם אוטופי וללא מלחמות בינינו לבין עצמנו. תם ולא נשלם!


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל