אברהם אבינו בהיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.- פרק ב'

חלק ב' שֶׁל הַמַּאֲמָר עוֹסֵק בַּפָּרָשָׁה הַסְבוּכַה שֶׁל הַבְטָחַת הַאֵל שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן תִּהְיֶה הַיְּרֻשָּׁה שֶׁל בְנוֹ בַּשְּׁבִיל רֹב הַצֶּאֱצָאִים שֶׁיִּהְיוּ לְשָׁרָה וְאַבְרָהָם, בַּפָּרָשָׁה הַקָּשֶׁה שֶׁל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל, וְאֶת הַהַבְטָחָה הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לָעִרְעוּר כִי צֶאֱצָאֵי יִצְחַק הֵם הַיּוֹרְשִׁים אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן

אברהם אבינו בהיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום – חלק ב'.
חלק ב' מתוך שלושה חלקים
המחבר: יגאל בור
חלק ב' שֶׁל הַמַּאֲמָר עוֹסֵק בַּפָּרָשָׁה הַסְבוּכַה שֶׁל הַבְטָחַת הַאֵל שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן תִּהְיֶה הַיְּרֻשָּׁה שֶׁל בְנוֹ בַּשְּׁבִיל רֹב הַצֶּאֱצָאִים שֶׁיִּהְיוּ לְשָׁרָה וְאַבְרָהָם, בַּפָּרָשָׁה הַקָּשֶׁה שֶׁל הָגָר וְיִשְׁמָעֵאל, וְאֶת הַהַבְטָחָה הַבִּלְתִּי נִתֶּנֶת לָעִרְעוּר כִי צֶאֱצָאֵי יִצְחַק הֵם הַיּוֹרְשִׁים אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן וְאֶת הַתֹּאַר "הַעָם הַנִּבְחָר".
פרק כא'
סיפור לידת יצחק: שרה הרתה והגיע זמן הלידה של יצחק.
בראשית פרק כא'
(א) וַיהֹוָה פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר וַיַּעַשׂ יְהֹוָה לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר:
(ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם 'בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ' 'אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה' יִצְחָק:
גם כאן יש לנו שלושה-פסוקים שעוסקים במורשת היהודים בזכות אביהם יצחק.
למעשה, שלושת הפסוקים מבטלים-מראש את הטענות הנוצרית והאסלאמית המתחרות על התואר: "הבן הנבחר של האלוקים".
פסוק א' מכריז על הגשמת ההבטחה ששרה תכנס להריון מבעלה אברהם, בזכות רצונו והבטחתו של האלוקים עצמו.
פסוק ב' מפרט את משמעות פסוק א': (1)שרה הרתה לאברהם, (2)בן לזקוניו , (3)במועד שהאלוקים הבטיח!
פסוק ג' בנוי בתבנית של הפסוק הלקוח מההודעה על עקדת-יצחק: "(1)את בנך, (2)אשר אהבת, (3)את יצחק"
השווה בין שני הפסוקים: ניסוח שאינו מתיר לספק בזיהוי הדמות המדוברת בהוראתו של האל.
ועוד: שלושת הפסוקים עוסקים ביצחק, ולגבי שניהם התורה חזתה את הנוסח של הקוראן שבהם מוחמד קובע שהתואר "העם-הנבחר" ניתן מראש לצאצאי ישמעאל, ושהבן שנעקד-למזבח היה ישמעאל.
גירוש ישמעאל והגר – תמיכה אלוקית בהפרדתו של ישמעאל מיורש כנען.
מבוא: למוסלמים יש נקודת טיעון מעניינת לגבי הזכות על שטח ארץ כנען ההיסטורית: בקוראן כתוב שהבן האהוב על אברהם-אבינו היה ישמעאל והוא זה שנעקד על המזבח, ובעצם היורש הטבעי של אברהם הוא ישמעאל ולא יצחק.
למרבה הצער (האסלאמי), התורה קודמת לקוראן בכאלף-וחמש מאות שנים, ולכן אי אפשר לאמור שהתורה היא המקור המזייף.
מהיכרותי האישית עם הרבה ערבים ישראלים שהם דתיים מאד, עבורם הקוראן הוא הספר הקדוש האמיתי שניתן למוחמד מידי האלוקים. השתכנעתי שהם מאמינים שכל הכתוב בקוראן הוא אמת היסטורית, כולל כל ההטיות שהוכנסו מהתורה אל הקוראן. כאשר אני מפנה אותם אל התורה שהיא קדומה בכאלף חמש מאות שנים, הם חוזרים ואומרים לי: "אנחנו לא מטילים ספק באמת הכתובה בקוראן".
מוֹרֵי-הַהוֹרָאָה הַמֻּסְלְמִים מַקְפִּידִים שֶׁהַחִנּוּךְ לֵ'אֶמֶת-הַקֻּרְאָן' הוּא נֻקְשֶׁה וְאֵין בּוֹ מְקוֹם לְכָל סְפֵקוֹת. הָאֵם המוסלמית מְחַנֶּכֶת אֶת יְלָדֶיהָ בִּקְדֻשַּׁת וֶאֱמֶת הַקֻּרְאָן. הַתּוֹצָאוֹת נִמְצָאוֹת בַּשֶּׁטַח. בְּוִיכּוּחִים עַל מָה-קָדַם-לְמָּה וּמִי-הָעֶתִּיק-מֶמִּי תְּקוּעִים בִּתְפִיסַת "אֱמֶת-הַקֻּרְאָן" וְלַכֵן אֵיִן מָקוֹם לְדוּ-שִׂיחַ פּוֹרֶה בַּנּוֹשֵׂא.
התורה מביאה את הסיפור המלא על אבהותו של אברהם על ישמעאל והדת היהודית מכירה בכך. אבל אנו גם מקבלים את הרגש שמביע אברהם באהבת ישמעאל וכאשר האלוקים מבשר לו שבקרוב שרה תלד, עדיין אברהם רואה בישמעאל את בנו הבכור, אבל על-פי הנחיית האלוקים, הוּא נֶאֱלַץ לְגָרֵשׁ אֶת הַגֵּר וְיִשְׁמָעֵאל מֵהַשֵּׁבֶט וּלְשַׁלְּחָם לַמִּדְבָּר:

ספר בראשית פרק כא
(ח) וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק:
(ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:
(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:
(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנו (ישמעאל. י.ב.):

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ(.) כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:
הֶעָרָה: הִנֵּה עוֹד הִתְחַיְּבוּת-מְלֵאָה בַּשִּׂיחָה בֵּין הָאֱלֹקִים וְאַבְרָהָם, האל מִתְחַיֵּב פעם נוספת לַזְּכוּת הַיְּרֻשָּׁה שֶׁל יִצְחָק.
ואלוקים ממשיך:
(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:
(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:
התורה לא משאירה כל מקום לספק במי קבע האלוקים את הזכות לרשת את ארץ כנען. על פי הכתוב, אברהם העדיף את ישמעאל בנו הבכור. אבל שרה, אשתו החוקית של אברהם, קובעת שישמעאל לא יהיה שותף לירושת-אברהם. אברהם מאד לא מרוצה. הוא לא רוצה לגרש את בנו הבכור מתוך השבט, אבל אז מתערב ריבונו-של-עולם והוא קובע שאברהם צריך לקבל את רצונה של אשתו.
למעשה, גם לאלוקי-אברהם אין ברירה בבואו להורות מה יש לעשות בהגר וישמעאל, ובאופן טבעי הוא חייב להעדיף את רצונה של שרה על פני רצונו של אברהם שהרי במפגשים קודמים בין אברהם לאלוקיו האלוקים מודיע מראש, עוד לפני לידתו של ישמעאל, שהיורש יהיה יצחק, צאצא של השבט ולא הבן של השיפחה המצרית. (ראה לעיל פרק יז' פסוק יט').
בנקודה זאת צריך לשאול את השאלה "אם אלוקים ידע ששרה תלד בן שהוא יירש את ארץ כנען, מדוע הוא איפשר את לידתו של ישמעאל? את התשובה תמצא בספר בראשית, פרק טז' בפסוקים י' עד יב':

העלילה נמשכת. כאשר הגר ילדה לאברהם בן זכר, יוקרתה בשבט התעצמה, אבל גם קִנְאָתָהּ וְשִׂנְאָתָהּ שֶׁל שָׂרָה לֵאֲמַתָּה גָּדְלוּ עַד מְּאֹד.
הַשִּׂנְאָה הנוראית התחילה כאשר הגר נכנסה להריון מתקדם ושרה התחילה להתעלל קשות בהגר. סבלה של האמה היה כה גדול עד שהיא קמה וברחה למדבר בדרך לחרן. בדרך היא עשתה תחנה בנווה-מדבר ושם פגש אותה מלאך אלוקים ואמר לה שגורלה חייב להתקיים אצל שרה אשת-אברהם כי כך רוצה האלוקים. כדי שהגר תשתכנע לחזור אל שרה, המלאך מגלה לה בפרוט רב את עתיד צאצאה:
(1) ספר בראשית פרק טז
(י) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב":
(יא) וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהֹוָה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהֹוָה אֶל עָנְיֵךְ":
יב) וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן:
האזינו הנוצרים, הסכיתו נאמני ישוע מנצרת: למעלה מאלפים שנה,
והמוסלמים, המאמינים באללה ומוחמד נביאו, אלף-ושלוש מאות שנה, קראתם את הפסוקים האלה ולא ראיתם בהם נבואה!!!
הוי אנושות אומללה, בדורנו אנו רואים עד כמה נבואת המלאך להגר, האימא של ישמעאל נכונה, לא כל מילה, כל אות ואות מעידים מראש את החוויות המצמררות של הנבואה הזאת.
בפסוק י' אומר המלאך להגר שצאצאי בנה ירבו במאוד מאד, "לא יספרו מרב". נדמה שנבואה-התורנית הזאת התקיימה בדורנו, לכל הדעות... היום מספר המוסלמים בעולם מתקרב לאלף וחמש מאות מיליון נפש.
בפסוק יא' אומר המלאך להגר שהיא בהריון ובנה שיולד יקרא בשם "ישמעאל " כי האלוקים שמע את מצוקתה.
אני קורא למדענים, חוקרים, מדינאים, ונפשות-מלאך שמאלניות לבחון האם סיפורי התורה הם רק סיפורים או גם ספר-החינוך של האנושות כולה?
בנושה הזה מתלונן כבר דוד המלך בספר תהילים:
ספר תהילים פרק פג
(א) שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף:
(ב) אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ, אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל:
(ג) כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ:
(ד) עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ:
(ה) אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל עוֹד:
(ו) כִּי נוֹעֲצוּ לֵב יַחְדָּו עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ:
(ז) אָהֳלֵי אֱדוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִים מוֹאָב וְהַגְרִים
(ח) גְּבָל וְעַמּוֹן וַעֲמָלֵק פְּלֶשֶׁת עִם יֹשְׁבֵי צוֹר :
כל מילה נוספת היא מיֹותרת. כולנו קוראי עיתונים וצופי טלוויזיה.
אם יש לכם רצון לדעת מה היא דעתי בשאלה: "בַּשְּׁבִיל מָּה הָאֱנוֹשׁוּת הָיְתָה צְרִיכָה קְבוּצַת עַמִּים-שֶׁהַרְבֵּה מִנַפְשוֹתֵיה הֵם "פִּרְאִי-אָדָם יָדָם בְּכָל וְיָד כָּל בָּם"?
הֶנֵּה לִפְנֵיכֶם התשובה:
הַחֶבְרֶה הָאֱנוֹשִׁית הָיְתָה צְרִיכָה לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶא-הָאָדָם בְּכָל אַכְזָרִיּוּתוֹ כְּדֵי לִיצֹר מַצָּב בֵּין-לְאֻמִּי שֶׁבּוֹ תַּהֲפֹךְ תוֹרַת-מֹשֶׁה לַנֶּכֶס הָאֱנוֹשׁוּת-כֻּלָּהּ בְּאַחֲרָיוּתוֹ שֶׁל עָם צֶאֱצָאֵי-אַבְרָהָם.

המוסר האנושי הטבעי אינו הומאני כלל וכלל. בעצם המוסר המקובל מאז ומעולם הוא": "כל דאלים – גבר" . המוסר הטבעי הוא חיוני בחברה הנמצאת כל הזמן במלחמת הישרדות במרחבי הטבע הקדמון שבתוכו נולד הגזע האנושי.
במוסר הומאני (ברוח תורת משה), שניתן היה למסוך במערכת הגנטית, האנושות לא הייתה שורדת. משום כך המערכת הגנטית כוללת בתוכה את היצרים ששומרים על הישרדות.
מתוך ידיעה שהמערכת הגנטית של האנושות מכילה "תוכנה..." להתפתחות מהירה של כל הכישורים האפשריים, היה צורך ליצור קבוצת-כלים שינתבו את האנושות למערכת-חֶבְרוֹת-אֱנוֹשִׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מוּסָר אֱנוֹשִׁי גָּבוֹהַּ.
הסיבה:
אם אנושות שפיתחה את כל-הכלים הטכנולוגיים האפשריים,
אבל היא לא פיתחה ומקיימת מוסר חברתי שנשען על שוויון מוחלט בין כל בני-האדם,
דווקא המוסר הטבעי הבסיסי יגרום להשמדתה,
כי אין גבול לכוח שֶׁאָדָם יִרְצֶה לִצְבֹר עֲבֹר עָצְמוּ ! ,
וְאִם יֵשׁ מַעֲרֶכֶת שֶׁל " חֶבְרוֹת-אֱנוֹשִׁיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן תַּחֲרוּת שְׁלִיטָה בָּעוֹלָם",
הַכֹּחַ-הַטֶּכְנוֹלוֹגִי הֶעָצוּם שֶׁנִּמְצָא בְּכָל הַחֲבֵרוֹּת עַל הַפְּלָנֵטָה, יָבִיא לְהַשְׁמָדַת כָּל הֶחָי עַל כַּדּוּר-הָאֶרֶץ שֶׁלָּנוּ.
משום כך כאילו יש-מאין הופיע "פתאום..." ספר התורה , ובמשך שלושת-אלפי שנים ההנהגה הדתית היהודית פיתחה ספרות קודש שלפחות חמישים אחוז מהיקפה עוסק בחוקים חברתיים על בסיס שוויון זכויות, יושר, צדק ואהבת הזולת.
כאשר הריבון יודע ומכיר את היתרונות והחסרונות בתכונות שהוא מעניק לעולם שהוא בורא, הוא גם יודע כיצד אפשר להכניס גורמים צדדיים שיסעו לקידום המטרות הראשוניות שלו.
מהו הרגע הנכון להורדת "ספר ההדרכה האמיתי" של בורא-העולם?
מדוע התורה ניתנה דווקא בתקופת-הזמן של היציאה ממצרים?
להערכתי "יום מתן-התורה" נקבע הרבה-מאד זמן לפני שהאלוקים קבע את טכס "ברית-בין-הבתרים" .
וידוי...: נוסח ההגדרה לעיל נולד ברגע שבו הייתי צריך אותו לפני כמה דקות. מאידך הרעיון עצמו שההיסטוריה אינה רצף של אירועים מזדמנים היא תפיסת עולם שלי הנשענת על עיון בתהליכים היסטוריים כמו:
1. לקראת שתי מלחמות-העולם, התהליכים של ההיסטוריה המדינית בגרמניה מחד, ובאירופה מאידך, חתרו כולם להתנגשות אלימה בין גרמניה והארצות השוכנות לגבולותיה.

2. החל מאמצע המאה התשע-עשרה והמאה-העשרים התהליכים המדיניים באירופה מחד, ובמזרח-התיכון מאידך, חתרו לחלוקת הלבנט למדינות ערביות ולמדינה יהודית. הם הושפעו מהמאמץ היהודי הגדול להקמת מדינה-יהודית. עם זאת, בשנת 1947 בשלה תחרות השפעה על המזרח התיכון בין הגוש המערבי והגוש הקומוניסטי, ותחרות זאת היא שקבעה את התוצאות.

3. הַתַּהֲלִיכִים הַפְּנִימִיִּים בְּמִצְרַיִם וּבִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל חָתְרוּ לְהֶסְכֵּם שָׁלוֹם בֵּין הַמְּדִינוֹת. חֲתִירָה זֹאת הָיְתָה כְּרוּכָה בַּתְּנַאי שֶׁמִּצְרַיִם תְּקַבֵּל הִזְדַּמְּנוּת לְהַגִּיעַ לְמַשָּׂא-וּמַתָּן עַל שָׁלוֹם מִתּוֹךְ 'עֶמְדָּה שֶׁל כָּבוֹד' הַכָּרוּךְ בַּהַרְגָּשָׁה שֶׁהַמִּצְרִים נִצְּחוּ אֶת יִשְׂרָאֶל בַּשָּׂדֶה הַקְּרָב.
הַוִּויכּוּחִים הָרַבִּים שֶׁל עיתונאים, פּוֹלִיטִיקָאִים וְחוֹקְרֵי-הִיסְטוֹרְיָה עַל הַמֶּחְדָּלִים שֶׁמְּדִינַת יִשְׂרָאֵל אֲשֵׁמָה בָּהֶם וְשֶׁהֵבִיאוּ לַהֶפְסֵד בַּשָּׂדֶה הַקְּרָב הֵם "רוּחַ-זוֹעֶמֶת-בַּעֲרֵמַת אָבָק" או בָּעַרְבִית בִּלְתִּי מהוקצעת: חַנְטָרִישׁ. כל פעולה בין אם היא מוצלחת או לא מוצלחת לא נמדדת לפי הדרך שבה בוצעו הפעולות אלא רק לפי מבחן התוצאה: היינו האם בסופו של דבר המטרה של הפעולות הושגה או הוחטאה.
בנושא האמור: ההיסטוריה של הקיום הישראלי במזרח התיכון הצריכה ניצחון סמוי של מצרים, כשהמצרים יכולים לנכס לעצמם ניצחון מרשים על ישראל.
העובדה: הנזק של מצרים במלחמת יום הכיפורים עולה על הנזק שנגרם לה במלחמת ששת-הימים. מספר האבדות בשדה הקרב ומספר השבויים גדול יותר, והמצור על הארמיה השנייה שנשארה מכותרת על חצי-האי סיני היא מפלה בשדה הקרב. עיקר הנצחות של הצבא הישראלי זאת העובדה שבסערת הקרבות, ישראל פלשה לתוך מצרים והגיעה למרחק של מאה קילומטר מקהיר, ומי שביקש הפוגה בקרבות הייתה מצרים...
ההערכה שטכס "ברית-בין-הבתרים" היה מתוכנן מראש וכמוהו "טכס מתן-תורה" נשענת על העובדות:
1. אַבְרָהָם קִבֵּל הוֹדָעָה עַל יְרִידַת הַשֵּׁבֶט הָעִבְרִי שֶׁל יַעֲקוֹב מִכְּנָעַן לְמִצְרַיִם לְמֶשֶׁךְ אַרְבַּע-מֵאוֹת שְׁנוֹת עַבְדוּת, נִמְסֶרֶת לְאַבְרָהָם כְּאֵרוּעַ שֶׁיִּתְרַחֵשׁ בֶּעָתִיד, לְאַחֵר מוֹתוֹ.

2. כְּדֵי שֶׁצֶּאֱצָאֵי יִצְחָק יִהְיוּ בַּגָּלוּת מִצְרַיִם הָיְתָה נִצְרַכְתְּ פְּעֻלָּה שֶׁתִּגְרֹם לְכָל הַשֵּׁבֶט הָעִבְרִי לָרֶדֶת לְמִצְרַיִם. וְלַשֵּׁם כָּךְ הָיָה צוֹרֵךְ בַּיֶּלֶד מְפֻנָּק וְחוֹלְמָנִי שֶׁיִּמָּכֵר כְּעֶבֶד לְמִצְרַיִם כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה לַגְּדוֹלָה, כְּדֵי שֶׁלְּמִשְׁפַּחְתּוֹ יִהְיֶה כְּדָאִי לְהִתְחַבֵּר אֵילָיו, כְּדֵי שֶׁבַּתְּחִלָּה יְשִׁיבַת-הַשֵּׁבֶט בְּמִצְרַיִם תִּהְיֶה מוֹעִילָה, כְּדֵי שֶׁיַּרְבֶּה וְיִתְרַחֵב מְּאֹד וְיֵהָפֵך לַסַּכָּנָה לַשִּׁלְטוֹן פַרְעֹה, כְּדֵי שֶׁהַשִּׁלְטוֹן יִתְעָמֵר בָּעֲבָדִים הָעִבְרִיִּים, כְּדֵי שֶׁמֹּשֶׁה יַהֲרֹג אֶת הַמִּצְרִי וְיִבְרַח, כְּדֵי שֶׁהָאֱלֹקִים יִתְגַּלֶּה אֵלָיו וְיִשְׁלַח אוֹתוֹ לְהוֹצִיא אֶת בָנַי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם לִכְנַעַן, כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה, וּכְדֵי שֶׁיִתְּחַסְנוּ לִפְלִישָׁה וְכִבּוּשׁ כְּנַעַן.
סיכום: כל פרשת גלות ויציאת מצרים נוצרה כדי שצאצאי יצחק יקבלו חינוך-הישרדות ארוך שבסופו יצאו מעבדות לחירות, למען עתיד האנושות.

3. הדור החדש של יוצאי-מצריים חווה את טכס מתן-תורה. רשמי הטכס הם נכס של שלושת הדתות המונותיאיסטיות כבר למעלה משלושת-אלפי שנים והם יישארו כאלה לנצח.

מדוע מתן-התורה בסיני היה צריך להינתן בדיוק בזמן שבו היא ניתנה?:
1. הַתּוֹרָה הָיְתָה צְרִיכָה לְהִמָּסֵר לֵעַם (וְלֹא לַשֵּׁבֶט), שֶׁנֵּהָנֶה מֵהַנְהָגָה טוֹבָה. הַסִּבָּה: כְּשֶׁעַם נִמְצָא בַּדָּרֶךְ לְעַצְמָאוּת מְלֵאָה, הוּא זָקוּק לְמַנְהִיגִים צְעִירִים שֶׁנּוֹשְׂאִים אִידִיאוֹלוֹגְיָה מוּסָרִית מְעֻלֶּה. כָּל-עוֹד הַשֵּׁבֶט שֶׁל אַבְרָהָם, יִצְחַק וְיַעֲקֹב הָיָה קָטָן, מַתָּן הַתּוֹרָה הָיָה נִגְמָר בְּהֵעָלְמוּתוֹ שֶׁל הַשֵּׁבֶט מֵעַל פְנֵי הָאֲדָמָה.

2. העם שיוצא ממצרים למדינה העברית, זקוק לחוקה שתאפשר לו להתפתח ולשרוד במקום הנורא שהוא ירש. הוא קיבל שטח אדמה צר וארוך. מצד מערב קיים ים קטן שלחופו יש כמה מדינות דלות קרקע חקלאית. בצד מזרחי, כנען גובלת במדבריות.
ההיסטוריה של המלחמות על-כיבוש-ואחזקת כנען על-ידי כמה מדינות חזקות מלמדת שהמיקום האסטרטגי הוא קשה והוא מתאים רק לעם שיודע להגן על עצמו. מאז שחר ההיסטוריה כנען נמצאת בדיוק בין הצפון הגדול וחזק על השטחים שהיום הם סוריה עיראק, לבנון וטורקיה, ובין הדרום המצרי הגדול והחזק.
הסיבה להיות כנען ארץ נחשקת הם שני נתיבי-מעבר בין העולם-הצפוני ובין העולם-הדרומי.
הַבְּחִירָה האלקית בְּאֶרֶץ כְּנַעַן עֲבוּר הַעָם הַיְּהוּדִי, נָבְעָה מֵהַשִּׁקּוּל שֶׁהַמִּקּוּם הַגֵיִאוֹגְרפִי אִפְשֵׁר לַתּוֹרָה הַיְּהוּדִית לִהְיוֹת מֻכֶּרֶת לָעַמִּים שֶׁמִּסְּבִיבָה, וְעָלֶיהָ הָיָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל הֲקָמַת שתי דָּתוֹת "הַמוֹנוֹתֵיאִיזֵם-הַקַּל" (מוֹנוֹתֵיאִיזֶם שֶׁאֵינוֹ כָּרוּךְ בְּתַרְיָ"ג מִצְווֹת, מאפשר הצבת פְּסָלִים, וְשֶׁאֵינוֹ מְחַיֵּב אֶרֶץ וְשָׂפָה אֲחִידִים לְכָל מַאֲמִינַי הַדָּת). המונותיאיזם הַקַּל נוֹצָר כְּדֵי לִדְחֹק הַחוֹצָה אֶת הַדָּתוֹת הַאֶלֵילִיוֹת.
הַיִּתְרוֹן שֶׁל "הַמוֹנוֹתֵיאִיזֶם-הַקַּל" שֶׁהוּא מְאַפְשֵׁר לְהַנְהָגוֹת שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַדָּתוֹת לְהַגִּיעַ לַהֲבָנוֹת מֻסְכָּמוֹת בְּעִתּוֹת "מִשְׁבְּרֵי-מוּסַר וְחֶבְרָה" מֵאַחֵר וְכָל שְׁלֹשֶׁת הַדָּתוֹת מַכִּירוֹת בָּרִבּוֹן-הָעוֹלָם, בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּבַאֲחָדוֹת הַבְּרִיאָה.
הַיִּחוּדִיּוּת שֶׁל הַיַּהֲדוּת הִיא בֶּהֱיוֹתָהּ "דָּת-רוּחָנִית, לְאֻמִּית, דֵמוֹקְרָטִית וּקְהִלָּתִית" לְעֻמַּת הַדָּתוֹת הָרוּחָנִיּוּת-אליליות: ההודית, הַסִּינִית וְהַיָּפָּנִית שֶׁהֵן לֹא הִגִּיעוּ כָּלַל לַמִּזְרָח-הַתִּיכוֹן.

3. ההתפתחות ההיסטורית של המזרח התיכון הושפעה מאד על-ידי המיקום האסטרטגי של הממלכה היהודית. התוצאה כללה גם את כל הרוע האפשרי. כנען הייתה מדינת-מעבר שגירתה את תיאבון-הכיבוש של עמים רבים משחר-ההיסטוריה ועד היום הזה.

4. הִתְפַּתְּחוּת הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית לִקְרַאת חֶבְרָה-אֱנוֹשִׁית שֶׁמַּחֲזִיקָה "בַּסֵּפֶר-הַהַדְרָכָה לָאֱנוֹשׁוּת שׂוֹרֶדֶת", מִלֵּא אֶת תַּפְקִידוֹ וְאָכֵן שְׁתֵּי הַדָּתוֹת הַנִּלְווֹת לַיַּהֲדוּת יוֹשְׁבוֹת עַל מוּסָר עֲשֶׂרֶת-הַדִּבְּרוֹת, וּמְהַוּוֹת בַּיַּחַד כִּמְעַט מִמַּחֲצִית יוֹשְׁבֵי-תֵּבֵל, כְּפִי שֶׁהַמַּלְאָךְ וֶאֱלֹקִים מְבַשְּׂרִים לְאַבְרָהָם, שָׁרָה וְהַגָּר.

הדת היהודית-לאומית קיבלה מסיני את הנהגת העם בידי שבט הכוהנים, השופטים, הנביאים והחכמים. למשה, אבי האומה היוצאת ממצרים היה יורש אחד ויחיד. הנצרות משמרת את נצחיותו החיה של ישוע באפיפיור שנבחר על-ידי המועצה של השכבה העליונה של ההנהגה הדתית. האסלאם הנהיג את נצחיותו של מוחמד במשרת "החליף" היינו "ממלא מקומו של מוחמד". מייד לאחר מותו של מוחמד תפקיד "החליף" נפל בידיו של בעל הכוח-הצבאי הגדול ביותר, בלי קשר לרמתו הדתית. הדמוקרטיה הנוצרית אינה מתייחסת להנהגה המדינית של העמים הנוצריים. הדמוקרטיה האסלאמית אינה מתייחסת לכלום... היא בלתי אפשרית לחלוטין...
לעומת זאת הדמוקרטיה היהודית היא מושלמת בעקרונותיה. המסורת היהודית בת-אלפיים שנה נתנה את שרביט ההנהגה לחכמי-הדת שבקיאים בחוקי התורה החברתיים, המוסריים והדתיים כאחת. את שרביט ההנהגה מקבל הרב-החכם והמקובל על הרבנויות האזוריות. חוקי התורה מוכרים היטב לכל העם. משום כך העם אינו יכול להיות מופתע מההחלטות שהנהגתו המסורתית מקבלת.

למרבה הצער, הדמוקרטיה הישראלית היא לא דמוקרטיה יהודית. בישראל, "ההנהגה הדמוקרטית-חילונית" אינה מאפשרת לבחור את האנשים החכמים לתפקידם. בדמוקרטיה הישראלית נבחרים בעלי הכסף והכוח שביכולתם להשקיע כסף והשפעה כדי להגיע לשלטון. ביהדות-הדתית מגיעים להנהגה מתחום הלמידה המעמיקה של החוקה האזרחית והדתית שהמשנה והתלמוד פיתחו מתוך חוקי התורה.

5. בַּהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית הַיְּצִיאָה מִמִּצְרַיִם הִיא סָאַגַה מְכוֹנֶנֶת. הִיא בְּנוּיָה מְשַׁרְשֶׁרֶת בת שְׁבַע-עֶשֶׂר אֵרוּעִים מַרְשִׁימִים:
א. מְכִירַת יוֹסֵף לְמִצְרַיִם.
ב. יוֹסֵף פּוֹתֵר-חֲלוֹמוֹת וּמַגִּיעַ לְדַרְגַּת מִשְׁנָה לְמֶלֶךְ פַּרְעֹה.
ג. הָרְבִיָּה הַמַּדְהִימָה שֶׁל הַקְּבוּצָה הַזְּעִירָה שֶׁהִגְּרָה לְמִצְרַיִם לָעַם שֶׁל לַמַּעֲלָה מִמִּילְיוֹן וַחֲצִי נֶפֶשׁ.
ד. הוּלֶּדֶת מֹשֶׁה, שִׁילּוּחוֹ בְּתֵבַת גֹּמֶא וַהֲפִיכָתוֹ לְנָסִיךְ מִצְרַיִם.
ה. מִפְגָּשׁ מֹשֶׁה עִם הַסְּנֶה הַבּוֹעֵר.
ו. שְׁלִיחוּת מֹשֶׁה לְפַרְעֹה וַעֲשֶׂרֶת הַמַּכּוֹת.
ז. חֲצִיַּת יָם-סּוּף.
ח. טֵכֵּס מַתָּן תּוֹרָה בַּהַר סִינָי.
ט. הֵזַנְתָּ הָעֲבָדִים הַמְּשֻׁחְרָרִים בְּמָן וְשְׂלָּו.
י. הֲפָקַת מַיִם מֵהַסֶּלַע.
יא. שֶׁבִּירַת הַלּוּחוֹת.
יב. נָחָשׁ הַנְּחֹשֶׁת – נְחֻשְׁתָּן.
יג. מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק.
יד. בִּנְיָן הַמְּשַׁכֵּן.
טו. מִשְׁלַחַת הַמְּרַגְּלִים לִכְנַעַן.
טז' מוֹת אַהֲרֹן.
טז'. נְאוּמֵי מֹשֶׁה לִקְרַאת סיום המסע במדבר ולקראת מוֹתוֹ.
יז'. מוֹתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהַהֲכָנוֹת שֶׁל יְהוֹשֻׁע לִכְנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.


מסקנה: זמן לא ארוך אחרי שהעם-העברי יצא ממצרים עם רכוש גדול מחד. ומאידך, עם מורל של עם-עבדים שחווה: אֶת חֲצִיַּת יָם-סוֹּף, אֶת הַמָּן וְהַשְׁלַו שֶׁקִּבֵּל מֵהָאֱלֹקִים, אֶת הַמִּלְחָמוֹת וְהַמַּגֵּפוֹת בְּמִדְבָּר, וְהוּא חוֹוֶה אֶת הַמַּנְהִיגוּת הַמַּדְהִימָה שֶׁל מֹשֶׁה, העם הזה הוזמן לחזות בטכס חד-פעמי של הר-אפוף אש ועשן, רעמים וברקים וקול מסתורי מדבר וכולם שומעים. כאשר משה מקדים ואת הטכס בהודעה על העומד להתרחש ואת העובדה שהעם עומד לקבל חוקה חדשה לדורי-דורות, בְּמַצָּב זֶה הַעָם הָעִבְרִי קִבֵּל אֶת הַתּוֹרָה בַּמִּלִּים הִיסְטוֹרִיּוֹת: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע". הָיִינוּ: נִבְצַע אֶת הַנִּדְרָשׁ וְנִלְמַד אֶת הַחֻקִּים הַמֻּשְׁמָעִים לָּנוּ".
היסטורית, ההתחייבות לקיים את מצוות התורה על-ידי העם, מתקיימת על-ידי היהדות הדתית עד היום. מיום מתן התורה ועד היום, היהדות של כל הדורות לא פקפקה כלל באמת-התורה.

למעשה, המוסר של החברה האנושית מעוגן בעשרת-הדיברות ובחוקים אחרים שהאלוהים מצווה בתורה.
לעומת ההשפעה המוגבלת של מצוות התורה על הדתות הנוצרית והמוסלמית, המוסר היהודי מרחיק לכת: הוא מציית לשינויים ולתיקונים שהחכמים לדורותיהם ביצעו במסורת הישראלית-יהודית כדי לעשותה ל"תורת-חיים" שאפשר בהם לקיים את כל החוקים ללא פגיעה במצוות הבריאות והטובות של היהדות.


עד כאן החלק השני של המאמר:

השפעת אברהם אבינו על ההסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.

החלק האחרון מתחיל בנושא:
מְיֻחָדוֹת נִּסָּיוֹן הַאֵל בְּאַבְרָהָם בַּצִּוּוּי הָעֲקֵדָה סיפורו האישי של אברה-אבינו בספר בראשית מתחיל בפרקים טו', טז', בנקודה זאת נציין כי לאחר עיסוק בנושאים אחרים, פרק כב' חוזר לספר על המתרחש במשפחתו של אברהם. בנקודה זאת מתחילה ההיסטוריה האמיתית של הקשר הנצחי בין האלוקים,
העם היהודי וארץ ישראל.
המשך, בחלק ג'.















אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל