אברהם אבינו בהיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.- חלק א'

קורא יקר, המאמר שלפנינו מראה כיצד ההיסטוריה של העם היהודי בנויה על התחלה מעניינת של ההבטחה האלוקית שיצחק ירש את ארץ כנען, ומנקודה זאת ההיסטוריה זרמה על-פי הנבואות שנמסרות בסיפור-החיים של כל משפחתו של אברהם-אבינו, עד המציאות של המאה-העשרים ואחת. אם אתה חושב שהמחבר מגזים, כל מה שעליך לעשות זה לקרוא את המאמר

בע"ה
igal bor
א' כסלו תשע"ז

השפעת אברהם אבינו על ההיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.

המחבר: יגאל בור

חלק א' מתוך ג' חלקים


אברהם אבינו בהיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.- חלק א'
חלק א' מתוך שלושה חלקים
המחבר: יגאל בור
מבוא:
הערת פתיחה: המאמר שלפנינו הוא קצת ארוך-לקריאה אחת רציפה. משום כך הפך למאמר בן שלושה חלקים.
קורא יקר, המאמר שלפנינו מראה כיצד ההיסטוריה של העם היהודי בנויה על התחלה מעניינת של ההבטחה האלוקית שיצחק ירש את ארץ כנען, ומנקודה זאת ההיסטוריה זרמה על-פי הנבואות שנמסרות בסיפור-החיים של כל משפחתו של אברהם-אבינו, עד המציאות של המאה-העשרים ואחת. אם אתה חושב שהמחבר מגזים, כל מה שעליך לעשות זה לקרוא את המאמר הארוך המשתרע על 26 עמודים ותתנחם בכך שאולי נפח המאמר מרבה ראייה עמוקה של שורש השורשים של העם היהודי מאז אברהם ועד היום הזה.
אני יכול להבטיח לך שלא תשתעמם. קריאה זהירה ואטית של הטכסטים מגלה לנו סודות היסטוריים שמתחבאים מתחת לסאגה מדהימה ביופיה הפנימי והחיצוני. כאשר קוראים ברצינות אתה יכול לצאת משוכנע שכל העלילות הן סיפור שהיה כפי המסופר.
לגופו של עניין, זה לא משנה אם הסיפור הוא סיפור היסטורי או מסורת שהתחילה לעבור מאב לבן לפני שלושת-אלפים וחמש-מאות והיא נבנתה כל הדרך מההתחלה עד שהועלתה לכתב לפני מי-יודע-כמה-שנים. מה שמשנה עבורנו שכול הנבואות שנאמרו בשמם של האלוקים והמלאכים מסרו לאבותינו - התגשמו עד ימינו כמו שכתוב בספר התורה.
הגשמת הנבואות אינן נחלתו של מאמין-שוטה הזורם בזרם הדת. כל חוקר וכל למדן ללא קשר לאמונתו הדתית, יכול לשפוט בעצמו עם הנבואות העתיקות התגשמו או לא.
הקטע המרתק ביותר למי שחי היום הוא הקטע שבו נבואה עתיקה מלפני אלפי שנים מתגשמת לעינינו בגדול.
קורא יקר, אם היהדות מדברת אל לבך, קרא את המאמר עד הסוף ותיווכח שנולדת בצד הנכון של האנושות, למרות האכזבות שנפלו בחלקנו במשך כל ההיסטוריה מאברהם ועד היום.
תודה לאל עליון שקיים ברכתו עלינו ועל צאצאנו והביאנו לארצנו לגור ולחיות בה כיהודים חופשיים בעצמאות לאומית מבטיחה.
בכל הכבוד,
יגאל בור

והנה מתחיל הסיפור המרתק ביותר עד היום הזה, שעלה על המחשב בביתי:
בהתאם לרוח ראש-השנה החדשה תשע"ז, עולה בתודעת רבים בציבור בישראל שאלת הלגיטימיות של "עקדת-יצחק".
יש, ומישהו שאינו מקבל את הכתוב בתורה כאמת שאין לערער עליה, שואל:
"איך זה יכול להיות שאדם מקבל הוראה להעלות את בנו לקורבן והוא יוצא לעשות זאת בלי לנסות לבטל את רוע הגזירה?".
בשביל רוב היהודים יראי-השמים הסיפור הוא חלק מההיסטוריה הקדומה של העם העברי/יהודי, ומכיוון שהוא נגמר בכי-טוב, לא מתעכבים לדקדק בכתוב בתורה מחד, ומתעלמים מהמדיה התקשורתית, מאידך...
השנה, בערב-יום א' של ראש-השנה ראיין תחקירן-טלוויזיה כמה אנשים על ההתייחסות שלהם לאופן שאברהם קיבל את פקודת האלוקים להביא את בנו לקורבן. אחת המרואיינות נשאלה "מָה לָדַעַת הַמְּרֻאֲיֶנֶת הָיְתָה עֶמְדָּתָהּ שֶׁל שָׂרָה אִמַּנּוּ כַּאֲשֶׁר הִיא רָאֲתָה שֶׁבַּעֲלָהּ יוֹצֵא לַדָּרֶךְ אֲרוּכָה עִם צִיּוּד לְהַקְרָבַת בָּנָה כַּקָּרְבָּן לֶאֱלוֹקֵי אַבְרָהָם?."
תְּשׁוּבָתָהּ שֶׁל הַמְּרֻאֲיֶנֶת – מהקהילה הדתית-לאומית: "בַּסִּפּוּר הָעֲקֵדָה שָׁרָה אֵינָהּ נִכְלֶלֶת בַּתַּסְרִיט. לֹא מְסַפְּרִים לָה, וְלֹא שׁוֹאֲלִים אוֹתָה. " הַמְּרֻאֲיֶנֶת מְצַיֶּנֶת שֶׁבְּלֵידַת-בֵּן תַּפְקִיד הָאִשָּׁה הוּא רַק לְהָבִיא אֶת הַבֵּן לָעוֹלָם וְלַגָּדֵל אוֹתוֹ עַד שֶׁהוּא מַפְסִיק לִינֹוק. אַחֲרֵי-זֶה הַגִּישָׁה שֶׁל הַיַּהֲדוּת מַעֲבִירָה אוֹתוֹ לַהַשְׁגָּחָה מְלֵאָה שֶׁל הָאָב".
לכאורה, הקביעה הזאת נשמעת נוראה. "אִשָּׁה יוֹלֶדֶת בֵּן וְהוּא שֶׁלָּהּ רַק לִשְׁנָתַיִם-שָׁלוֹשׁ וְאַחַר-כָּךְ הַבֵּן הוּא לֹא שַׁיָּךְ לָה יוֹתֵר?".
צריך לחפש: "מה אומרת התורה לעם ישראל בנושא זה?"
בקריאת עשרת הדיברות שמתי-לב: "שבַּדִיבֶּר הַשִּׁשִּׁי הָאָדָם מִצְטַוֶּה לְכַבֵּד אֶת אָבִיו וְאֶת אִימוֹ". בהמשך, נוכחתי שמשקל הדיבר השישי שווה לכל אחת מהדיברות האחרות:
בַּתַּקְצִיר: א.אֲנִי ה' אֱלוֹקֶיךָ... ב. לֹא יִהְיוּ לְּךָ אֱלֹקִים אֲחֵרִים... ג.לֹא יִהְיוּ לְךָ פֶּסֶל וְכָל תְּמוּנָה... ד.שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקָדְשׁוֹ... ו' כַבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמְּךָ... וְגּוֹ'. עַד הַדִּיבֵּר הָעֲשִׂירִי: לֹא תַּחְמֹּד...
מסתבר שעבור הבן והבת, האם והאב הם שותפים בעלי-קניין שווים על הילדים שלהם, ואחריות האב על בנו נוגעת רק לחינוכו הדתי. לכל מי שמכיר את הקהילה הדתית שמדובר חינוך פורמאלי, בעוד החינוך הבלתי פורמאלי על-פי המסורת היהודית הוא בעיקרו דווקא בתחום חיי המשפחה הוא בידי האם. משום כך ברור שאין כאן התעלמות משרה, והתורה לא מביאה שום מידע על מעורבותה של שרה בנושא העקדה. ההיפך הוא הנכון. דווקא ליחסים הזוגיים בין אברהם לשרה התורה מביאה לנו מידע רב מאד, החל מסיפור היציאה מאור-כשדים ועד לבשורת הלידה של בנם יצחק, ועל תמיכתו של האלוקים בשרה בנושא היחס אל הגר וישמעאל. לשרה יש נוכחות מדהימה בהיקפה עד-כדי כך שאברהם מפקיד בידיה את חייו כאשר יש סכנה שיופיה יסכן את חייו בחיי הנדודים בכנען ובמצרים, דרך הנוכחות המסיבית שלה בכל הקשור להיותה עקרה, ועד להריונה המאוחר מאוד... לנוכח העובדה הכתובה שנושא העקדה היה רק ניסיון-נפשו של אברהם, ולא סיכון אמתי של חיי יצחק, מקומה של שרה אינו חלק מהסיפור. כל ויכוח פמיניסטי על-כך אינו במקומו שהרי מי שכתב את התורה לא היה היסטוריון הויכוחים המשפחתיים, אלא היסטוריון היווצרות העם העברי/יהודי.
יש בסיפור-העקדה העמדת-פנים כאילו הסיפור עומד בפני עצמו. משמע: כאילו כל ההיסטוריה המשפחתית הקשורה ליצחק לא נוגעת לפרשת-העקדה.
אבל לא כך האמת.
הָאֱמֶת הִיא שֶׁלֹּא נִתַּן לִרְאוֹת בְּיִצְחָק כְּאִלּוּ הוּא נַעַר רָגִיל. הָאֱמֶת הִיא שֶׁכָּל מֶה שֶׁקָּשׁוּר לְיִצְחָק הוּא יוֹצֵא דֹּפֶן לַחֲלוּטִין מהַיְּלָדִים /בחורים הָאֲחֵרִים הַמְּתֹאָרִים בַּתּוֹרָה, וּלְכָל אֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ בָּעוֹלָם הַמֻּכָּר לָנוּ. יצחק הוּא מְיֻחָד מִפְּנֵי שֶׁבְּעֶצֶם הוּא נער אֶחָד וְיָחִיד בְּעוֹלָם שֶׁהָאֱלֹקִים עוֹסֵק בּוֹ, ועוֹד הַרְבֵּה זמן לפְנֵי שֶׁהוּא נוֹלַד... ובעצם כל הופעתו של יצחק בתולדות העם העברי/יהודי היא פסיבית לחלוטין...
וְאֵלֶּה תולדות לידת יצחק:
הַסִּפּוּר מִטְּרוֹם-הוּלֶּדֶת יִצְחָק מַתְחִיל בַּפֶּרֶק טו'. אֱלֹקִים נִרְאָה לְאַבְרָהָם וְאוֹמֵר לוֹ:
ספר בראשית פרק טו
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד":
אַבְרָהָם שׁוֹמֵעַ וְהוּא הוֹפֵךְ מִהְיוֹת עֶבֶד מְמֻשְׁמָע לְאִישׁ עֲסָקִים מְמֻלָּח. הָאֱלֹקִים מַבְטִיחַ לְאַבְרָהָם שָׂכָר-רַב עַל הֱיוֹתוֹ נֶאֱמָן לוֹ וְאַבְרָהָם לֹא מְהַסֵּס וְהוּא שׁוֹלֵף אֶת הַמַּחְסוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל חַיָּיו:

ספר בראשית פרק טו
(ב) "וַיֹּאמֶר אַבְרָם: אֲדֹנָי יֱהוִֹה, מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר":
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי"':
בַּשָּׁלָב הַזֶּה בַּחַיִּים, אַבְרָם הוּא בֵּן תִּשְׁעִים-וְתֵשַׁע שָׁנִים וְשָׁרָה בַּת שֶׁמּוֹנִים-וְתֵשַׁע.
אַבְרָם שָׁמַע כְּבָר כַּמֶּה פְּעָמִים שֶׁזָּרְעוֹ יִרַשׁ אֶת כְנַעַן וְהוּא מוֹצֵא עוֹז בְנַפְשׁוֹ לְהִתְלוֹנֵן לפְנֵי אֱלֹקִים על הַזְנָחַת שְׁאֵלַת חֹסֶר הַיְּכֹלֶת שֶׁל שָׁרָה לָלֶדֶת. עַכְשָׁו בָּא הַקֶּטַע הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ נִזְכַּר יִצְחָקַ'לֶה שֶׁלָּנוּ:
הֶמְשֵׁךְ שֶׁל פָּסוּק ג' הנ"ל, בראשית פרק טו'
(ד) וְהִנֵּה דְבַר יְהֹוָה אֵלָיו לֵאמֹר: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ":
עַכְשָׁו הַסִפּוּר הוֹפֵךְ לְמַצֶּגֶת דְרָמַטִית: אֱלֹקִים מַזְמִין אֶת אַבְרָהָם אֶל מִחוּץ לָאֹהֶל :
ספר בראשית פרק טו
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ":
אברהם רוֹאֶה שֶׁהָאֱלֹקִים בְּמַצַּב-רוּחַ שֶׁל נְתִינָה וְהוּא מְבַקֵּשׁ עֵרָבוֹן לְהַבְטָחַת פְּרִי-בָטֶן:
ספר בראשית פרק טו
(ז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְהֹוָה אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָתֶת לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ:
(ח) וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה(?):
עד כאן אנו קוראים שהאלוקים מודיע לאברם שצאצאיו ירשו את כנען בלי ציון מי הם הצאצאים.
פרק טז' המונח לפנינו, עוסק בלידתו של הבן הראשון של אברם.
בפסוק האחרון של פרק טז', פסוק טז' אנו מקבלים מידע מעניין:
ספר בראשית פרק טז
(טז) וְאַבְרָם בֶּן שְׁמֹנִים שָׁנָה וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּלֶדֶת הָגָר אֶת יִשְׁמָעֵאל לְאַבְרָם:
הבן הראשון של אברם נולד כשאברם היה כבר בן שמונים ושש. סביר מאד שהוא חושב שזה הצאצא שירש אותו בבוא היום.
אבל מסתבר שלאברם צפויות עוד הפתעות. בגיל תשעים-ותשע שנים (ישמעאל בדיוק בן 13) אלוקים בא ושוב מודיע משהו חזק ופתאומי.
פסוק א' בפרק יז' אלוקים נראה לאברם ומבקש חידוש ברית-האמונה ביניהם:

בפסוק ג' אברם נופל על פניו ואלוקים ממשיך לדבר אליו.
ספר בראשית פרק יז
(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו "אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:"
התמורה של חידוש הברית:
ספר בראשית פרק יז
(ב) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד:
(ג) וַיִּפֹּל אַבְרָם עַל פָּנָיו וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר:
בפסוק ד' אלוקים רומז לאברם על ההיסטוריה הארוכה שצפויה לצאצאיו:
ספר בראשית פרק יז
(ד) אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
רבותי, הטינופת שבה היינו במשך כל ההיסטוריה העברית והיהודית, קשורה חזק לפסוק ד' פרק יז' של ספר בראשית לימינו אלה:
אני, יגאל ב. במשך כל חיי האמנתי שאלוקים מבטיח לאברם פַּטְרוֹנוּת שֶׁל עַם נִבְחַר אֶחָד. אֲבָל הַפָּסוּק הַזֶּה אומר: וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם:
הפנו ראשכם לעמודי החדשות ותראו עד כמה גדול ההמון-הישמעאלי שהשורש שלו נמצא בהבטחה האלוקית שאברהם יהיה אב להמון גוים...
שימו לב בפרטי ההודעה שהמלאך מסר להגר: "לישמעאל יהיו צאצאים רבים".

אבל בנוסח ההבטחה של האלוקים לאברהם, הוא לא מבטיח משהו ל: "המוני-העמים צאצאי בנו הראשון של אברם ". בעיקר יש לשים-לב שלא מובטח להם חלק בכנען והם לא זוכים בתואר "עמים נבחרים של האלוקים". בהבטחה לאברהם ביחס לישמעאל אלוקים מבטיח לאברם רק שהמוני עמים יחשבו לצאצאים שלו.
עכשיו לכו ותיספרו את העמים שמחזיקים באסלאם ושרואים עצמם כצאצאים ישירים של אברהם ותמצאו שכאן, בפסוק ד', בשייכותם של העמים המוסלמיים לאבהותו של אברהם אבינו, הנבואה התקיימה במלואה.
אני מדגיש את כל השורות לעיל מפני שהיום יש להם חשיבות רבה בסכסוך התלת-ראשי : מי הוא "העם-הנבחר" ומי רשאי לדרוש בעלות על ארץ-כנען.

בְּהֶמְשֵׁךְ אָנוּ מַגִּיעִים לַפֵּרוּט הַהַבְטָחָה הָאֱלֹקִית וְסִמּוּן הַצֶּאֱצָא הַזּוֹכֶה בַּיְּרֻשָּׁה.
ספר בראשית פרק יז'
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַ(אם ) לְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד(?) וְ(ה)אִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד(?):
(יח) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ":
(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: "אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו":
יֵשׁ לָשִׂים לֵב: בַּפָּסוּק לְמַעֲלָה יֵשׁ סִמּוּן מְדֻיָּק מֵי הַיּוֹרֵשׁ: 1. הַיּוֹלֶדֶת הִיא שָׁרָה. 2. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן. 3. לַבֵּן יִנָּתֵן הַשֵּׁם "יִצְחַק". 4. "יִצְחַק הוּא הַצֶּאֱצָא שֶׁתְּקֻיַּם בּוֹ בְּרִית-הַיְּרֻשָּׁה לְעוֹלָם".
פסוק יז' לעיל, מביא לנו תהייה נפשית של אברהם על המילים שהוא שומע מפי האלוקים שלו. אפשר להעריך כי תוך-כדי תהייה, חשיבה זריזה זורקת אל מוחו את תשובה לתהייה: "מה שהאלוקים אומר זה אבסורד, "היאמן שאני הגבר בן-מאה, יכניס להריון אישה בת-תשעים?..."
כהמשך לתהייה אברהם מנסה להכניס היגיון בשיחה ואומר לאלוקים: "דיברנו על צאצא שלי. הנה, יש לי כבר בן וקוראים לו ישמעאל, "מדוע שלא הוא יהיה היורש של ההבטחה על כנען?" :
לפסוק יט': ... שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:
אלוקים קורא את המחשבות ושומע את הצעת אברהם, והוא מבהיר לו את כוונתו המיוחדת: "שרה תהיה האמא של הבן שלך, שם הבן שייוולד יהיה יצחק והברית שכרתנו על ארץ כנען היא חלקם של צאצאיו עד עולם (פסוק יט' לעיל...).
לאחר טכס ברית-בין הבתרים, מתרחשת סצנת פגישה נוספת בין אברהם והאלוקים.:
המשך "פרשת ירושת-יצחק" מתרחש בפרק יח':
ביום חם אברהם יושב בפתח אוהלו לתפוס קצת בריזה ופתאום הוא רואה שהנה בטווח ראייה קצר הולכים אליו שלושה אנשים. אברהם רץ לקראתם ומציע להם לעשות אצלו חנייה:
ספר בראשית פרק יח'
(ג) וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ:
(ד) יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ:
האורחים של אברהם מקבלים את ההזמנה, יושבים,אוכלים ושותים ומגלים את זהותם כשלוחים מטעם האלוקים.

ספר בראשית פרק יח'
(ט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (?) וַיֹּאמֶר: "הִנֵּה בָאֹהֶל" :
(י) וַיֹּאמֶר: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו:
משמעות סוף פסוק י': "כנראה מדובר באוהל מפולש, שתי פתחים זה מול זה, ושרה האזינה בפתח שמאחורי האורחים:"
שרה שומעת את השיחה וגם היא חושבת משהו על הבשורה ששמעה"
ספר בראשית פרק יח'
(יב) וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן":
מסתבר שאלוקים לא סמך על המלאכים. הוא קרא את מחשבות שרה והתערב:



ספר בראשית פרק יח'
(יג) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל אַבְרָהָם: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי (?):
(יד) הֲיִפָּלֵא מֵיהֹוָה דָּבָר(?) לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן (!)" :
גם לפסוקים יג' יד' יש חשיבות רבה. הפעם לא רק אברהם שומע את ההבטחה האלוקית שבן שייוולד לשרה יהיה היורש, גם שרה שומעת, ועונה:
ספר בראשית פרק יח'
(טו) וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה "לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי" כִּי יָרֵאָה. וַיֹּאמֶר "לֹא כִּי צָחָקְתְּ":
חשיבותו של סיפור המלאכים הוא בהודעה -כפולה נוספת שתוך שנה שרה תלד בן.
הכתוב לא מספר לנו באיזה שלב אברהם ושרה הבינו שהאורחים הם מלאכים, אבל התנהלות השיחה בקטע זה מעידה שבעלי האוהל לא התפלאו על החוויה שהם זוכים לה.
עד כאן סיפור העלילה של לידת יצחק, מכאן יש הפסקה שבהן מסופר:
אחרי פרק יח', סיפור על חטאי סדום ועמורה ותוצאתן.
בפרק יט' מסופר על הסכסוך בין מלך גרר ואברהם.

השפעת אברהם אבינו על ההיסטוריה היהודית מעקדת-יצחק ועד היום.
עד כאן החלק הראשון





אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל