שאלוהים ישמור

אנחנו לפעמים מרוב אושר ולחצים החיים אנחנו לא רואים מה שיש לנו לא יודעים להעריך .



שאלוהים יברך את כל הבלאגן בחיים שלי , זה הבלאגן שלי... כולו שלי!!!

לא לא חזרתי בתשובה ,הטור הזה נכתב בהשראת שיר. נכון, אולי זה יישמע לכם מוזר אבל אני מקבל מדי פעם השראה משירים כאלה שמדברים על הדברים הקטנים של החיים וככה יוצא שלפעמים אני מבין את הזמר ומזדהה לגמרי עם המילים כמו במקרה הזה.

זהו לא טור אמצע החיים, וגם לא טור סיכום, אבל אולי בגלל הקירבה ליום ההולדת שלי אני עושה קצת (הרבה) חשבון נפש.

אני יושב מול המחשב בכל שבוע וכותב על חיי. האצבעות משמשות לי לפעמים ככדורים בנשק, ולפעמים בשביל להעלות קצת חיוכים לקוראים. אי אפשר לשכוח שהגיל עושה את שלו, הילדים הולכים וגדלים ואיתם גדלות גם הצרות, הכאבים ולמרות זאת, תמיד נשארים גם קצת חיוכים... אל תרחמו עליי, אני עדיין כאן בשביל לבעוט ולהזיז את כולם. גם אני מקבל לפעמים שיחה מהבנק, גם אני מתמודד עם לחצים, אבל שלא תחשבו שקיים משהו שמוריד לי את החיוך- אני ממשיך לחייך כאילו אין מחר... שאלוהים יברך את הבלאגן בחיים שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי- ואני מודה לו על כל רגע בחיים שלי!

אני חייב להודות שאני אוהב את החיים הטובים וחי כאילו אין מחר. אני משתדל לא לחשבן כי אחרת אקום בעוד מספר שנים וארגיש שהפסדתי את החיים. אני מגיע לבית העלמין לפחות פעמיים בחודש, מכיר את כל המצבות הסמוכות לזו של אמא שלי, הולך בין השבילים לראות את הקבר של סבא וסבתא ומשם ממשיך לעוד כמה חברים, אבל תמיד חוזר משם לאולם לעולם החיים, לעולם האירועים, עומד מול זוגות נרגשים, מחזק אותם, מוביל אותם אל החופה לחיים חדשים ושוב עומד לפני כולם מנצח על השמחה כי אתה נבחן בחיים אל מול כולם . אבל בלילה, כשאני חוזר ושוב נזכר- אני מוצא את עצמי מזיל דמעה לבד...וחושב תודה לאל שאני עוד חיי ומרגיש כאב .

כמו כל אחד שחי בעולם ושיש לו קצת שכל רגש ומשפחה, אתה מבין שלפעמים צריך להקריב הרבה מעבר... אתה לא ממש קופץ ממטוסים או שוחה עם כרישים (טוב, לפעמים), אתה גם לא עושה עסקים מסוכנים שעלולים להיות קטלניים וגם לא מגשים חלומות ישנים כי בכל זאת אתה נושא על הגב משפחה שלמה ועיניים קטנות שנושאות כלפיך מבט מעריץ ואמונה שלמה שאתה תהיה שם לחמם כשקר ולקרר כשחם, וככה במהלך החיים אתה עושה פחות מהלכים שטובים לך- אבל הרבה יותר טובים עבור המשפחה. ככה כולנו משתדלים להיות שפויים בתוך הבלאגן שבחיים וזה קשה זה קורע את הלב ואלול ליצור בלאגן, שאלוהים יברך את כל הבלאגן שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי ואני מודה לו על כל רגע שהוא בחיים שלי....

גם הילדים שלי כמו שלכם (לא כולם חלקם), חיים על ריטלין, בולעים את הכדורים והופכים לדוממים. מצד אחד, זה קצת כואב אבל מצד שני, חייבים את זה ... אני מכיר ילדים וגם הורים שחיים בתוך בלאגן שנים, אם הילד לא בולע את הכדור. אתה מרגיש כאילו שאתה נמצא בתוך מערבולת של ילדים שרצים במהירות האור, הם שוברים (לא בכוונה), הם מנסים להיות ילדים טובים, הם רוצים להגיע להישגים ולהביא ציונים טובים, להיות גאווה להוריהם- אבל בלי הכדור, בלי הפוקוס הזה הם לא מצליחים... אני יודע, בעיקר כי גם אני הייתי שם. גם אני עשיתי בלאגן, ועכשיו תורי לעבור את הבלאגן הזה- אבל אני אוהב את הבלאגן שלי.

שאלוהים יברך את כל הבלאגן בחיים שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי ואני מודה לו על כל רגע בחיים שלי....
לא תמיד הייתי הגבר המושלם, אולי אתם קוראים ואומרים איזה גבר, ואולי אתם קוראים ושונאים- אבל גם אני חטאתי! גם אני טעיתי, גם אני פשעתי, גם אני שיקרתי, גם אני התעללתי, גם אני לא מבין לפעמים מה פשר המילים שיוצאות לי מהפה... גם אני הייתי לפעמים רשע ולפעמים טוב, לפעמים תמים, ומדי פעם גם הייתי אידיוט שעשה הרבה בלאגן ופגע באוהבי וגם באויבי, כי גם אני לפעמים חוטא בבלאגן. אבל אחרי הכל- זה הבלאגן שלי, זה החיים שלי, ואני לא מתכוון לחיות בלי לדעת איך זה לחיות... בלי להרגיש, בלי לנסות אפילו שזה עושה בלאגן... שאלוהים יברך את כל הבלאגן בחיים שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי ואני מודה לו על כל רגע בחיים שלי....

לפעמים אהבה פורצת ואתה מסוחרר, לפעמים כאב מכה ואתה סובל, לפעמים יש כל כך הרבה שבילים ואתה מתבלבל איזה מהם הוא השביל הנכון עבורך. האמת שאין שביל נכון, בכולם בסוף הדרך תגיע לבלאגן- אבל אני מודה לאלוהים על הבלאגן שלי...
שאלוהים יברך את כל הבלאגן בחיים שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי ואני מודה לו על כל רגע בחיים שלי....

הטור הוא לא התוודות של סוף החיים (בשביל זה אני מחכה להגיע למעלה). זה גם לא סוף הדרך- אלא אולי זו בכלל התחלה חדשה (לצער רבים מכם אני עוד פה). אני לא דופק על החזה ואומר שיחקתי אותה, אני לא נבהל מביקורת, אני מקבל אותה באהבה לפעמים ולעיתים גם בקריצה. אני מוכרח להודות שאני חי כמו מטורף, עובד ללא הפסקה- אבל... החשוב מכל הוא שאני אוהב את החיים כי אני נרגש מהם כל יום מחדש, גם לפעמים כשאני עושה בלאגן... אבל זה הבלאגן שלי, של החיים שלי...

אז... שתמיד אלוהים יברך את כל הבלאגן בחיים שלי, זה הבלאגן שלי, הוא רק שלי ואני מודה לו על כל רגע בחיים שלי


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל