קצרצר על פרשת השבוע "ויחי"

וַיְבָרֲכֵם בַיּוֹם הַהוּא. ויברכם , ומה הייתה ברכתו, ביום ההוא - שבכל יום יראו לפניהם רק את היום ההוא שעומדים בו ולא ידאגו דאגת מחר.

קצרצר על פרשת השבוע "ויחי"

וַיְבָרֲכֵם בַיּוֹם הַהוּא. ויברכם , ומה הייתה ברכתו, ביום ההוא - שבכל יום יראו לפניהם רק את היום ההוא שעומדים בו ולא ידאגו דאגת מחר.
* * *
וַיְבָרֲכֵם בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. במה ברכם, בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר שיוכלו לומר על כל דבר היום אעשה את הדבר ולא ידחנו למחר.
* * *
וְיִדְגּוּ לָרבֹ. הדגים אמנם פרים ורבים ואין שולטת בהם עין הרע, אבל כל הגדול מחברו בולע הקטן, לכן וידגו ברכם אבל לרוב רק במעלת ההתרבות ולא שיבלעו אחד את השני.
* * *
הֵאָסְפוּ ... את אֲשֶׁר יִקְרָא אתְכֶם בְאַחֲרִית הַיָּמִים.
הגאולה לא תוכל לבא אלא אם כן יתוקן חטא שנאת
חנם, הֵאָסְפוּ החזיקו עצמכם באחדות, אז תבוא
הגאולה אֲשֶׁר יִקְרָא אתְכֶם בְאַחֲרִית הַיָּמִים.
* * *
אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אתְכם בְאַחֲרִית הַיָּמִים. הגאולה תבוא
בהיסח הדעת דרך מקרה - אשר יקרא שכל אחד
ישב על עבודתו ופתאום יבוא משיח.
* * *
בָנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שוּר. הן צעדו כדי שישור וייתן יוסף
מבטו בהם, שכיון שיש לו עין טובה, בכל מקום
שהסתכל היה שורה הברכה, לא כאדם אחר שעושה
היזק בהבטתו על ידי עין הרע.
* * *
וְזאֹת אֲשֶׁר דִבֶר לָהם אֲבִיהֶם וַיְבָרךְ אוֹתָם. האב המוכיח את בנו, זוכה לראות בו סימן ברכה, וְזאֹת אֲשֶׁר דִבֶר לָהם אֲבִיהֶם וַיְבָרךְ אוֹתָם - שהוכיח אותם (דיבור לשון קשה), בזה עצמו וַיְבָרךְ אוֹתָם.
* * *
וַיַּרְא מְנוּחָה כִי טוֹב ... וַיֵּט שִכְמוֹ לִסְבלֹ. אם רוצה אדם שיהיה לו מנוחה, ירגיל את עצמו לסבול כל דבר הבא עליו ואיך שיהיה ישווה בעיניו, אז יהיה לו מנוחה תמיד.
* * *
וַיִּפֹל יוֹסף עַל פְנֵי אָבִיו וַיִּשַּׁק לוֹ. דווקא לו נשק, מה שאין נכון לעשות למת אחר, כי טומאת המת פוגמת בנושק, אבל יעקב אשר לא מת רק היה כישן ונרדם, אפשר לנשקו.
* * *
וַיַּשְבַע יוֹסֵף אֶת בְנֵי יִשְרָאֵל לֵאמֹר. וישבע לשון שֹׂבַע - הִשְבִיעַ אותם עם ה לֵאמֹר - באמירת דברי תורתו ותפילתו הקדושה.



כאפרים ומנשה - לא להתגאות ולא לקנאות
בְּךָ יְּבָרֵךְּ יִשְּרָאֵל לֵאמור יְּשִימְּךָ אֱלוֹקִים כְּאֶפְּרַיִם וְּכִמְּנַשֶה. צריך להבין למה דווקא בהם יתברכו ישראל ולא בשאר השבטים. ונראה, כי יעקב הקדים את אפרים לפני מנשה, אם כן אפרים היה יכול לבא לידי גאווה על ידי הכבוד שכבדו יעקב, ומנשה היה יכול לבוא לידי קנאה באחיו. אבל לא כך היה, אפרים נשאר בענוותנותו גם אחר שהקדימו יעקב, ומנשה לא קנא ולא הצטער בגדולה שניטלה ממנו וניתן לאחיו. כשראה יעקב מעלתם אמר להם, "בך יברך ישראל לאמור ישימך אלוקים כאפרים" - שלא להתגאות במה שיש לו, "וכמנשה" - שלא לקנאות במה שיש לחברו.
השכר הוא על הכנעת החומר
יִשָשכָר חֲמוֹר גָרֶם. כל מלאכי מעלה עובדים את הבורא באימה וביראה, ואע"פ כן אין מקבלים שכר. ואנחנו ברואי מטה, על כל תנועה ותנועה של עבודת ה' מאתנו הקב"ה משלם שכר. והטעם הוא, משום שמלאכי מעלה אין להם שום חלק גשמי שהוא מסך המבדיל לעבדות ה', והם רואים גדולת הבורא מאוד, לכן לא מגיע להם שכר. מה שאין כן אנו שיש לנו חומר המחשיך אור עינינו, ואפילו הכי אנו מכניעים את החומר לעבודת הבורא, מחמת זה יש לנו שכר. וזה פירוש "יש שכר", הטעם שיש לנו שכר, מחמת שאת ה"חמור" החומר "גרם" הוא משבר (לשון "ועצמותיהם יגרם")




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל