קשה לנצח מלחמה

מדינה לא יוצאת למלחמות על חטיפת שני חיילים ושלושה נערים. מלחמה היא לא פעולת תגמול אלא אירוע של הכרעה אסטרטגית עם מטרה ותיכנון ועם מה יהיה אחר כך. מנצחים מלחמה רק בהסכמה חברתית לקורבנות עד לניצחון. החברה הישראלית לא תומכת במלחמה עד ניצחון. ואין ניצחון. ובמקומו באות וועדות חקירה. וכולם מחכים לדו"ח המבקר על צוק איתן.

מדינה לא יוצאת למלחמות על חטיפת שני חיילים ושלושה נערים. מלחמה היא לא פעולת תגמול אלא אירוע של הכרעה אסטרטגית עם מטרה ות

קשה לנצח מלחמה
צבי י' כסה

מדינה לא יוצאת למלחמות על חטיפת שני חיילים ושלושה נערים. מלחמה היא לא פעולת תגמול אלא אירוע של הכרעה אסטרטגית עם מטרה ותיכנון ועם מה יהיה אחר כך.
מנצחים מלחמה רק בהסכמה חברתית לקורבנות עד לניצחון. החברה הישראלית לא תומכת במלחמה עד ניצחון. ואין ניצחון. ובמקומו באות וועדות חקירה. וכולם מחכים לדו"ח המבקר על צוק איתן.

אם נגדיר את חציית התעלה במלחמת כיפור כניצחון, הרי מאז ששת הימים לא ניצחנו באף מלחמה. הלכנו ללבנון הראשונה וחזרנו עם החיזבאללה; נשארנו 18 שנים ללא תוחלת עד שמחיר הקורבנות עלה על גדותיו. חבטנו באש"פ וקיבלנו חמאס; יצאנו ללבנון השנייה (2006) וחזרנו למרות כשלים צבאיים עם הישג מה מדיני; פשטנו על עזה במבצעים / מלחמות: 2004 – ימי תשובה; 2005 – גשם ראשון; 2006 – גשמי קיץ; 2008 – חורף חם, עופרת יצוקה; 2012 – עמוד ענן; 2014 – צוק איתן. והנה כל הארץ סקרנות גועשת לדו"ח מבקר המדינה על מלחמת צוק איתן. וכרגיל עוסקים במעטפת התוצאות ולא באיך הגענו אליהן.

מדינה לא יוצאת למלחמה בגלל שחטפו שני חיילים או שלושה נערים. אבל, משיצאנו ללבנון השנייה, בשונה מחברי בשמאל, סברתי שהמטרה צריכה להיות לרסק את חיזבאללה. וכך חשבתי גם בעופרת יצוקה שהמטרה לרסק את חמאס.

כל כך למה?
לתפישתי קיים הסכם: ארצות הברית תומכת בישראל ובתמורה ישראל מייצבת את האזור. לארה"ב כמעצמה דרושה היציבות. לישראל דרוש שלא יחול שינוי אסטרטגי מסביבנו ללא הסכמתינו. השגיאה הראשונה נעשתה בקדנציה הראשונה של ראשה"מ רבין ושר החוץ יגאל אלון. הם הסכימו לכניסת הסורים ללבנון. ממשלת לבנון משלא יכלה לגבור על אש"פ ופנתה לסורים לדכא אותו. ישראל לא התנגדה ונוצר שינוי אסטרטגי ללא תמורה.

השתלשלו המאורעות עד למלחמת לבנון הראשונה של אריק שרון. כאשר הרוב השיעי בלבנון מצא כי מטרת המלחמה להמליך את המיעוט הנוצרי על הרוב המוסלמי הרווחנו את חיזבאללה. וכך נוסדו מדרום ומצפון שתי סיירות של איראן – חיזבאללה וחמאס. לאמור, נוצר שינוי אסטרטגי שלא בהסכמת ישראל. את הסיירות האלה צריך היה לרוצץ. בשני המקרים העולם חיכה שכך נעשה. והניחו לנו זמן להשלים את המטרה. ואנחנו לא סיפקנו את הסחורה.

ומדוע לא "סיפקנו את הסחורה" לא במלחמת לבנון השנייה ולא בשלוש המלחמות בחמאס בעזה? – מעבר לבעיית הכושר הצבאי במלחמת לבנון ובתיפעולו במלחמות עזה – החברה הישראלית לא מוכנה להקריב את הקורבנות הדרושים לניצחון.
וזה רצוי לימין השולט. לו הוכרעה חמאס נשארת הרש"פ ויש סכנה שיהיה עם מי לדבר.

ואם כך, מתחייב ראשית להבין מהו הדבר שלא רק שאין ניצחונות אלא במה שגינו לאורך שנים שהדברים נהפכים עלינו. לא רצינו את חוסיין אף שהפך את ערביי הגדה לירדנים וקיבלנו עם פלשתיני. לא רצינו עם פלשתיני וקיבלנו את אש"פ, לא רצינו אש"פ וקיבלנו חמאס. והלכנו ללבנון של שרון וחזרנו עם חיזבאללה. ופינינו חד-צדדית ללא מו"מ עם הרשות הפלשתינית את ההתנחלויות בעזה והמלכנו את חמאס. שרון ידע שחמאס ישלוט בעזה וזה טוב. יראו הכל שאין עם מי לדבר.
הניסיון האחד של רבין באוסלו לענות על השאלות האלה נרצח והימין הסרבני ניצח ובצביעות (חכמה לשיטתו) דבק בשלד של הסכם אוסלו לרוקן אותו מתהליך שלום ולקיימו כיתרון "ללכת בלי ולהיראות עם".

ואם לא מוכנים לקורבנות עד ניצחון, ואפילו הניצחון הגדול לפני 50 שנה לא פתר את הבעיה, צריך אסטרטגיה הפוכית. במקום הכלה וניהול הסיכסוך - אסטרטגיה של פיוס עם הפלשתינים. ישראלי הבוחר במדינת עם ישראל כנגד המתנחלותיים הלאומנים הפועלים לחיסולה למען מדינת עמי ארץ ישראל, מכיר כי מצרים וערב הסעודית וירדן והמיפרציות תמכו במתווה שר החוץ קרי, הכולל הכרה במדינתו של עם ישראל ואי שיבת פליטים לישראל. כלומר, יש פלטפורמה לפיוס גדול בשנה ה – 50 לכיבוש מיליוני העם הפלשתיני בשטחים שבין מדינת ישראל לנהר הירדן. ואם חלילה יתברר כי אמנם אין סיכוי – אין ברירה אלא לפנות חד-צדדית את הגדה ולאפשר להם לארגן את מדינתם בלעדינו ובלי ההתנחלויות הלא חוקיות אשר מעבר לגושים.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל