הורים הליקופטר

ההורות החדשה, בלוקחת אחריות ואת יכולת ההתנהלות של ילדיהם בחיים. לא די בכך שהם פוגעים בילדיהם, הם פוגעים גם בילדים אחרים, על ידי חרמות, על ידי איומים ונקיטת אלימות.

הורים הליקופטר\ ד"ר רוני גז לנגרמן
תארו בראשכם, אמא שאומרת לבן שלה שלא יתקרב לילד מסוים כי סיפרו לה שהילד. "עושה שטויות". דמינו לעצמכם אבא שפונה לילדה, בדרך לבית הספר, כאשר אין מבוגר בסביבה צורח ומאיים עליה שלא תתקרב לבת שלו, כי הבת שלו נפגעה ממנה.
אלה מקרים אמיתיים לחלוטין, ודפדוף בפייסבוק, לצערנו, חושף פוסטים כאובים המשחזרים סיפורים כאלו ללא הרף.
אז למה הורים אלו נוהגים בצורה לא אחראית? מדוע הם מתנהגים באופן ילדי ואימפולסיבי? ישנן תיאוריות תקשורתיות ופסיכולוגיות רבות המסבירות התנהגות מסוג זה (בורות קיבוצית, ספירלת השתיקה, ועוד(.
במאמר זה, נתייחס למושג פסיכולוגי חדש שנקרא- הורים הליקופטר- הדור החדש שלוקח את החוק לידיים, ולוקח את הידיים מהילדים שלו.
לא די בכך, שאנו חיים היום בעידן שבו הילדים יותר ויותר נעדרים כישורים ויכולות תקשורתיות (מוזמנים להרחיב את הדעת במאמרי: סוד קסמן של מילים נטולות פנים)
הדור החדש של ההורים, מוסיף חטא על פשע, ומרחף מעל הילד, ומנסה לפתור בעבורו כל מקרה.
ריחוף זה, לוקח מהילד את האחראיות, מקטין את הילד בפני עצמו, והגרוע יותר מכל- מעוות לילד את תמונת המציאות.
ההורים המרחפים, הם אותם ילדים שהולכים שנים עם פצע נפשי כלשהו- חוסר ביטחון, העדר ערך עצמי, מכל מיני סיבות הקשורות לחוויות ילדות, חוויות מעמדיות, חוויות מגזריות ועוד, שלא טופלו.
ההורה, המרחף, חושב שריחוף מעל הילד שלו, התערבות בחייו ומציאת פתרונות לילד, הם שימנעו מהילד שלו את הפצע הנפשי שההורה נושא בקרבו. כל זה, נמצא במקומות לא מודעים של ההורה. באם היה ההורה מודע שהתנהגותו לוקחת מהילד את הניסיון להתמודד עם בעיות, את הנסיון למצוא פתרונות, את הנסיון לתקשר ולהרגיש משמעותי, הוא היה מזדכה על רשיון הטייס, ועובר לקרקע היציבה, שמשם ניתן לראות דברים בפרופורציות למה שהתרחש במציאות.
לא די בכך, שהורה ההליקופטר פוגע בילדו, הוא מוסיף חטא על פשע ופוגע בילדיו שלא שלו.
כך למשל, אנו עדים להורים המחרימים ילדים, כלומר מונעים תקשורת חברתית, כך הורים צועקים ומאימים על ילדים אחרים ובכך משקפים שאלימות היא הדרך לפתרון בעיות, כך הורים יוצרים חרושת שמועות על ילדים אחרים, ועוד.
שלא תטעו, אותם הורים עם פצע נפשי שלא טופל, לא צמחו להיות האדם השקט, המכיל, אלא צמחו להיות אנשים שעל פניו נראים בטוחים, רק על פניו.
הם בחרו לחבוש את הפצע שלהם על-ידי יצירת כאב לילדים אחרים, ונטילת העצמאות והחופש של ילדיהם.
ועל זה נאמר: אבות אכלו בוסר, ושיני ילדיהם תקהנה. (ירמיהו, ל"א, פסוק ל"א. יחזקאל י"ח, פסוק ב)
לא רק חומר למחשבה, חומר להתמודדות.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל