1564מחול סיני-ג'ין שינג-סוזן דלל תא

להקה מסין מחול מערבי מודרני






הערב ראיתי את להקתה הסינית הפרטית של ג'ין שינג.
בהופעה היו שלושה חלקים כאשר כולם היו מענינים מאוד למרות ששני החלקים בלבד היו
מחולות.החלק השלישי שבא במקום ההפסקה בין שני החלקים היה מונולוג של
הכוריאוגרפית ובעלת הלהקה הפרטית כאשר חלק זה היה לא פחות מענין משני חלקי
המחול ואולי אפילו יותר.

במה שצריך היה להיות הפסקה שמענו מונולוג של מיסדת הלהקה ג'ין, שזה שם המשפחה
שלה, בו היא סיפרה באנגלית, שלא מבישת יליד אנגליה, את תולדות חייה.
היא נולדה כילד שגוייס לצבא הסיני והיגיע בו לדרגת קולונר-מקביל לרב סרן ,נשלח
לארה'ב ללמוד ריקוד,הרגיש שהוא בעצם אישה,עבר טיפולים שונים וחזר לסין כאישה
עצמאית..

אז היא קיבלה תכנית טלויזיה שבועית,יסדה את להקת הריקוד שלה,הפכה למפורסמת
וסמל לעצמאות הנשית.
ג'ין כבשה את קהל השומעים באולם סוזן דלל בכנות שלה ובאופן בו סיפרה את סיפורה שאי אפשר היה להאמין
שהתרחש בסין שאיננה ארץ מערבית ליברלית.

שתי יצירות המחול שראינו של שני כוריאוגרפים שונים,שונות מאוד אחת מהשניה.
זו להקת מחול סינית שמושבה בשנחאי אך אם לא יודעים את מקורה ולא רואים את
הרקדנים הסיניים אפשר בנקל לחשוב שהיא להקה מערבית לכל דבר.

למען האמת, במחול השני -'כלוב הציפורים' במוסיקה שליותה את המחול אפשר היה בנקל
להבחין בכמה צלילים המאפינים את המוסיקה הסינית.

הערב התחיל עם המחול 'מרווח תשיעי'מאת ג'ין שינג.
זהו מחול לתשע רקדניות.
הוא מתחיל עם פתיחת המסך ועל הבמה רק תשעה זוגות נעליים מסודרים בשורה.
לאחר מכן מופיעות תשע הרקדניות נועלות את הנעליים ומתחילות לרקוד.
פתיחה חריגה ויוצאת דופן.
המחול נוצר בשנת 2012 .

הנעליים-נעלי עקב ,לדברי הכוריאוגרפית הנן סמל הנשיות.
תשע הרקדניות יוצרות קבוצות שונות על הבמה, משנות מקום, יוצרות חללים שונים בהן
אנו עדים לרגשות ברורים ומבולבלים של הרוקדות.
לדברי הכוריאוגפית זהו מצב פנימי של הרוקדות המראות את הרגשות שלהן כנגד הגישה
והיחס.

המוסיקה מערבית מתוך סרטו של אלמודובר 'דבר אליה'
חלק מהזמן הרקדניות עומדות במקום אינן מזיזות את הרגליים הצמודות לקרקע ומנענות את הגוף
בצורות שונות,נועלות וחולצות את הנעליים, מסדרות אותן בצורות שונות,משחקות איתן.


המחול השני שראינו נקרא 'כלוב ציפורים 'הכוריאוגרף הנו ארתור קוגלין.
בתנועה איטית נכנסים הרקדנים מהצד עם הפנים אל הקהל ופה פעור ומגיעים לקצה השני
של הבמה.
מיד לאחר מכן מתחילה המוסיקה שכתב כריסטיאן מאייר ממוצא גרמני ולאורך כ30 דקות אנו שומעים
אותם צלילים ורואים אותן תנועות

המוסיקה חד גוונית וכאמור עם כמה צלילים ומוטיבים שחוזרים לאורך כל
היצירה.
זאת כוריאוגרפיה שיש בה צורך בהרבה אנרגיה אישית כי הרקדנים נמצאים כל הזמן
בתנועה בלתי פוסקת כאשר הם מבצעים אותן תנועות שאפשר לומר גובלים במכניות עם
שינויים קלים במבנה ,במקום ובתמונות שיוצרים הרקדנים הרוקדים.
המחול מבוצע על ידי 12 רקדנים בו משתתפים גם גברים.

שתי היצירות מאוד אסתטיות,הביצועים טובים מאוד.היצירה השניה דורשת
מאמץ גופני וסיבולת לא קטנים מהמבצעים.
כל הריקוד הנו ריקוד טראנס אחד החוזר על עצמו בשינויים קטנים ביותר ותנועות
חוזרות כל הזמן.

על תוכן המחול הוסבר כי הרקדנים הם כמו ציפורים בכלוב הרוקדים בצפיפות מבלי שיש להם אפשרות
לפרוץ את המסגרת ולעוף החוצה.
בסופו של דבר הריקוד מסתיים כאשר רקדן אחד סוף סוף פורץ את המסגרת.

זהו מופע הבודק בין השאר גם את סיבולת הרקדנים וסבלנות הקהל לשמוע כל הזמן
אותם הצלילים המלוים את הרקדנים העושים אותן התנועות.
זהו מחול הדורש כח פיזי רב מהרקדנים.

לראות או לא לראות והפעם היתי אומר גם לשמוע-מענין,מיוחד,סיפור שלא
יאומן שהתרחש בסין.כדאי מאוד לראות ולשמוע.

נכתב על ידי elybikoret -אלי ליאון, 09/2/2017 23:42

עיתונאי-מבקר אמנות
תיאטרון,מחול,מוסיקה,קולנוע,פנאי
חבר אגודת העתונאים של תל אביב
ותא המבקרים שליד האגודה
מנהל קהילות התרבות והפנאי-אתר מוטקה











אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל