געגועים לאבא

שם בבית הקברות שם בבית הקברות תחת עצים גבוהים שוכב אבי. בחייו היה איש מלחמות . לא נתן את הקיבוץ לשנות. עתה שוכב הוא ונח, בין חבריו – יריביו, תחת העצים שאהב.

שם בבית הקברות
שם בבית הקברות
תחת עצים גבוהים
שוכב אבי.

בחייו היה איש מלחמות
. לא נתן את הקיבוץ לשנות.

עתה שוכב הוא ונח,
בין חבריו – יריביו,
תחת העצים שאהב.
תפילת אשכבה

ב-11.00 בלילה יצא במכונית של הקיבוץ, לבדו, לעבר בית החולים הפסיכיאטרי, הסמוך לקיבוצם השוכן בלב העמק. הוא נסע לבדו בלילה החשוך, בכביש העקלקל המתפתל בין השדות הרחבים, ומעליו נצצו הכוכבים בשמיים האפלים. לפני כחצי שעה הודיעו לו שאביו נפטר מדום לב בבית החולים הפסיכיאטרי, והוא מוזמן לבוא לראות אותו בפעם האחרונה, אם רצונו בכך.

נתן קצת פחד מהמפגש עם אביו המת, והיה שמח אם מישהו מהמשפחה היה מתלווה אליו. הוא הבין ששוב יצטרך להתמודד עם אביו לבדו. אחותו ניתקה מזמן את יחסיה עם האב, גרושתו ודאי שלא תבוא, וגם ילדיו שהיו לאחרונה בברוגז עם סבם לא יבואו. לא נורא אמר לעצמו, הרי אני כבר מטפל באבא לבדי מזה 16 שנה, למעשה מאז מות אשתו השלישית. זהו גורלי, זוהי המשימה שהוטלה עלי מלמעלה ועלי למלאה בכבוד.

חלף במכוניתו על פני הקיבוץ השכן, ונזכר איך אביו שנא את הקיבוץ הזה ואמר תמיד כי ה"שומר הצעיר" הוא אחת ממחלות הילדות של הציונות. כן, אבא היה איש ריב ואיש מדון. חלף על פני המטעים של הקיבוץ, שם עבד האב שנים ארוכות. הוא זכר כמה אביו אהב את עבודתו בחקלאות, הוא זכר כמה הוא אותו באותן שנים, כשהיה חוזר מהעבודה וריחו "כריח השדה". באותן שנים הוא ראה באבא מין נפיל כזה ששום דבר לא יוכל לו. אבל אח"כ באו הריבים שלו עם חבריו לענף, ופרישתו הכואבת מענף המטעים ואח"כ מהפרדס, ונתן כבר לא ידע מה לחשוב, כי הוא היה עדיין ילד.

הוא נסע לאורך שדרת הברושים הגבוהים המשתרעת לאורך הכביש ההולך אל בית החולים. נזכר בטיולי השבת שלו ושל אביו בילדותו, לאורך הברושים. רק הוא ואבא, השמים התכולים, הברושים והפרדסים הירוקים. ההליכה ברגל קילומטרים כה רבים לפעמים קשתה עליו. אבל הוא לא העז להציע שיתפסו טרמפ, כי ידע שהאב רואה בטיול הרגלי "ערך" עוד מתקופת תנועת הנוער בוינה, ובכלל אביו לא הכיר בחולשות.

ככל שהתקרב לבית החולים מחשבותיו נסובו על אבא, על יחסיו עם אבא, ועל מחלתו של אביו. הוא שאל את עצמו מה היה לו הכי קשה בשנים הארוכות של מחלת אביו. הוא ידע שהכי קשה היה לו עם כפל הדמות של האב. הוא קיבל על עצמו בהשלמה את תפקיד הסועד את אביו בתקופות שהדכאון היה משתלט עליו. בתקופות האלו אבא היה נעשה רך ונעים היה להמצא במחיצתו ולעזור לו. לעומת זה בתקופות של המניה היה קשה אתו. לכאורה הוא היה במיטבו בתקופות אלו. בתקופות האלו הוא היה מפגין את הידע הרב שלו, את יכולת הביטוי והויכוח שלו, ואת הזכרון המופלא שלו. אבל לצד אלו בתקופות האלו הוא היה כועס בקלות, היה ביקורתי ומעליב את הקרובים אליו, וגם אותו. היה שוכח את כל החסדים שעשה עמו.

נתן נכנס בשערי בית החולים המוכר לו כל-כך וחיפש את ביתן המתים. הוא חשב שאולי טוב שאביו נפרד כבר מהעולם. בשבועות האחרונים מילאו את מוחו הזיות משונות. הוא ראה את עצמו משוחח עם קיסר אוסטריה לעיתים תכופות. אהובתו לשעבר, הצעירה ממנו ב-30 שנה שבאה לבקרו בבית החולים, אמרה לנתן: "אבא שלך מאס בחיים, הוא רוצה למות". הרופאים אמרו שהעורקים המובילים למוחו נסתמים בהדרגה. אבל הוא עוד קיווה להתאוששותו של אביו, שהיה קם כל פעם כמו עוף החול מתקופות ארוכות של דכאון ובלבול, וחוזר לתפקוד מלא.

הוא הגיע בעזרת החצרן לחדר המתים, פתח את הדלת וראה את אביו שוכב על מיטה, בלי התותבות שלו, עם פה חשוך ופעור, והכיעור הכה בו. הסתובב ויצא מהחדר. נשא את עיניו וראה את חברתו מהקיבץ המרוחק עומדת מולו. הוא שאל אותה: איך ידעת? והיא ענתה: מה זה חשוב, העיקר שאני פה אתך.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל