לראות אלוקים/ ("כי תשא")

להמשיך בחיים זה לא מעשי / אם ראית אלוקים, הגעת לשיא.

"כי לא יראני האדם וחי"

משה מבקש את אלוקים שיראה לו את כבודו ואלוקים משיב :"ויאמר
לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי" (ל"ג/20).
הכתוב לא אומר :לא תוכל לראות את פני וכאן מסתיים הפסוק, אלא הכתוב ממשיך ונותן סיבה לאי יכולת זו:
כי לא יראני האדם וחי.
כלומר, האדם יכול לראות את אלוקים אבל אז לא יוכל להמשיך לחיות.

יתכן ואנו יכולים ללמוד מדיוק בכתוב, שברגע בו הנשמה נפרדת
מן הגוף, ברגע זה היא זוכה לראות את כבודו. יתכן ורגע זה הוא רגע המפגש שבין האדם לבוראו.
ברגע זה בו האדם רואה את הבורא, הוא מגיע אל השיא ונפרד מן החיים הגשמיים.
החל מרגע זה זוכה הנשמה להסתופף בצילו של בורא העולם ונפרדת מן החיים הארציים.
יש בדברים אלו כדי לשמש נחמה, בכך שיודעים אנו כי יקירנו שאינם
כבר בין החיים, זכו לראות אלוקים ומשראוהו, נסתלקו מן העולם.

מאחר ואין מי שיכול לאשר או להכחיש דברים אלו, נסתמך על דיוק
הכתוב שישמש אותנו כדברי נחמה על אלה שאינם וכדברי עידוד לחיים,
ששיא חווית החיים עדיין לפניהם.
נדייק גם בְּ הֵא הידיעה במילה "האדם". לא כל אדם יזכה לראות את
השכינה, אלא רק זה הראוי להיקרא אדם. אם כל אדם היה ראוי לכך היה כתוב:
לא יראני אדם וחי, מכך שכתוב "האדם", נסיק שרק אלו הראויים להיקרא אדם,
כלומר אלה ההולכים בדרך הישרה, הם עתידים בבוא עיתם לראות אלוקים.

עַל הַפָּנִים

"וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו
בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ" (שמות ל"ד/29).

לְעִתִּים הִיא אוֹרֶבֶת
מִכָּל הַכִּוּוּנִים
וְהִיא כְּאֵשׁ צוֹרֶבֶת
הִיא, הֶסְתֵּר פָּנִים.

וְיֵשׁ הָרוּחַ הָאַחֶרֶת
שֶׁאֶת הַלֵּב תַּפְעִים,
כִּוּוּן שׁוֹנֶה בּוֹחֶרֶת
הִיא, מַסְבִּירַת פָּנִים.


פָּנִים לְכָאן, פָּנִים לְכָאן
רַק מְשַׁנּוֹת כִּוּוּן,
תָּמִיד עוֹמְדוֹת הֵן בְּמִבְחָן
רַק מַחְלִיפוֹת גִּוּוּן.

לְעִתִּים רַק קֶמֶט בַּפָּנִים
עוֹשֶׂה אֶת הַהֶבְדֵּל,
בֵּין לִהְיוֹת עַל הַפָּנִים
אוֹ לִהְיוֹת מוֹדֶל.

מַנְהִיג אֲשֶׁר קָרְנוּ פָּנָיו
יִקְבַּע אֶת פְּנֵי הַדּוֹר,
אִם שַׁחְצָן הוּא אוֹ עָנָו,
אִם לַחֹשֶׁךְ אוֹ לָאוֹר.







אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל