לבוא עם אבא לעבודה

כמה פעמים הסברתם לילדים שלכם שאי אפשר לבוא עם אבא לעבודה , אבל האם באמת חשבנו על זה לעומק ?

כשמגיע יום שישי בבוקר, בדרך כלל אני מוצא את עצמי כבר באפיסת כוחות... הלקוח הראשון של הבוקר מדומה בעיניי למשימה קשה ומצריך עודף של סבלנות ואני רק מתפלל שיום העבודה הזה יעבור מהר... כמעט כל שישי בבוקר, במטבח הבית בדיוק ברגע שאני מתיישב לשתות את כוס האספרסו שלי, האספרסו שמחזיר את נשמתי חזרה למצב ״on״, אני נתקל בבקשה המיוחדת של שישי הבקשה הקבוע של הילדים או אחד מהם (זה שער בשעות הבוקר המוקדמות ) ״אבא אפשר לבוא איתך לעבודה?״ ברגעים כאלה, אני שואל את עצמי ואת הילדים "מה יש לכם לעשות איתי בעבודה?" אני לא רוצה להיות ביום שישי בעבודה אז אתם?! וחוץ מזה לא יהיה לי זמן להיות אתכם כי כשאני בעבודה אז אני בעבודה ואז יוצא שאתם מסתובבים לי בין הרגלים או מקבלים מסבא שוקו ופינוקים שאבא לא מרשה .

בדרך כלל התשובה האוטומטית היא ״לא״, אבל לאחרונה לימדו אותי להגיד ״אני מבין את הרצון שלכם לבוא איתי, כי גם אני בגילכם רציתי ללכת עם אבא לעבודה, אבל לצערי היום זה לא מתאפשר״. הסיבה לתשובה הזו שייכת לטור אחר, אבל כשאתה עונה ככה פתאום אתה נזכר שזה נכון בדיוק לגביך, כי גם אתה רצית ללכת לעבודה עם אבא כשהיית קטן...

זה מחזיר אותי לזיכרון ילדות, אותם חוויתי עם אבי חוויות נעימות שכיף להתרפק עליהן... באותן שנים, אבא היה עובד על ציוד כבד בשם "מפלסת". זהו סוג של טרקטור שתפקידו לפלס כבישים וליישר אותם (כן, כן... לא נולדנו בתוך אולם שמחות), ומדי פעם בתקופת החופש הגדול או ההריונות של אמא, היינו אני ואחי יוצאים עם אבא לעבודה. כשאני אומר לעבודה, אני לא מתכוון למשרד, אלא למקומות שסוללים בהם כבישים, שפורצים בהם דרך לכביש עתידי. כל זה בעצם אומר שעבודתו של אבא שלי הייתה ברובה קשורה לאבק, ללכלוך, וכל מה שבהחלט לא קשור לעבודה שלי כיום אבל בהחלט גן עדן לילדים .

בשטח היינו מתרוצצים לאבא ולחבריו בין הרגליים, מתלהבים ממראה הטרקטורים הצהובים הענקים שהיו שם, מסתובבים בשטח מחכים לרגע שאבא יעלה לכלי ויתחיל להזיז את המפלסת.

המפלסת היא כלי עצום מימדים, כלי בצבע צהוב אבל בגלל האבק והבוץ, בדרך כלל הוא היה בצבע אפור חום. עד היום אני זוכר את המראה העצום שלו ואת המבטים שלנו למראה הגלגלים המפלצתיים, את רעש המנוע, ריחות הבנזין והגריז שהיה ממלא את האזור ואפילו את העשן שיוצא מארובותיו מאחור... אני ושלו אחי היינו עומדים ומתלהבים לראות את אבא יושב בתא ומנתב את הסכין ״המפלסת״ שנמצאת בתחתית המפלצת בזמן שהיא קורעת את הכביש.

ואז ברגע הנכון הוא היה עוצר את הכלי, מעלה אותנו על מדרגותיו, מושיב אותנו אחד על הברכיים ואחד ליד החלון של ״תא הטייס״ - תא הנהג. אני זוכר שהיינו מרגישים כאילו אנחנו בגובה רב, ומגיעים בערך לגובה של צמרות העצים (לא יודע אם זה באמת היה כך, אבל כך הרגשתי), החלון היה פתוח מעט, והשיער התנופף ברוח (כן, תתפלאו אבל גם לי היה פעם שיער) ורעש המנוע היה נשמע היטב מבפנים בזמן שהכלי קרע את האדמה. עד היום אני זוכר את התחושה המדהימה הזו, של לשבת בכלי המפלצתי הזה, לנגוע בהגה הענק בזמן שאבא מזיז את הכלי על השטח ,אבל האמת היא זה ההרגשה הכי עצומה שיש היא הגאווה בתור ילד קטן, שאתה יושב ליד אבא שלך והוא זה ששולט במפלצת... הייתי מתבונן בו בהערצה כזו שהוא, אבא שלי שולט בכלי הגדול הזה.

בסוף היום, היינו חוזרים הביתה מלוכלכים מבוץ, גריז ושאריות של במבה. מיד כשהיינו נכנסים הביתה אמא הייתה כועסת עלינו ואומרת ״איך התלכלכת ככה? לך למקלחת...״ ומיד אחרי המקלחת הינו מתיישבים על רצפת החדר, מול הטרקטור הצהוב הצעצוע שאבא קנה כי כבר אז הוא הבין שאנחנו הילדים מחקים את אבא ורוצים לעשות את אותם הדברים שהוא עושה בעבודה שלו .

על השטיח היינו מזיזים את טרקטור הקטן ומדמיינים את הפעם הבאה שנלך עם אבא לעבודה. זה סוג של כוח, זה סוג של ביטחון כשאתה נמצא ליד אבא בעבודה שלו ופתאום דברים קטנים נראים לך מדהימים ואפילו נחרטים בזיכרון... יש משהו בתחושה הזו, התחושה של להיות עם אבא בעבודה ממכרת... את האמת? זה בכלל לא משנה אם אבא עובד בחוגלה או בתנובה או שהוא עצמאי... עדיין, להיות בעבודה עם אבא נחרט בזיכרון לאורך שנים, וכמו שאני תמיד מציע- כדאי לנסות ליצור כמה שיותר זיכרונות עם הילדים כי החיים עוברים מהר, ובעצם, לכו תדעו איך ייראה המחר?

לפני מספר שנים, ראיתי את אבא שלי עולה שוב על מפלסת, כשהוא קצת התגעגע ועשה סיבוב. הוא היה כבר מבוגר יותר, ועם בטן גדולה יותר, אבל עדיין, עברה בי צמרמורת של דה ז'ה וו, של עוצמה, ביטחון וכוח לראות את אבא נוהג שוב על המפלצת(אפילו שכאב לו הגב שבוע ימים אחרי ).

אז אולי בכל זאת מומלץ לפעמים לקחת את הילדים לעבודה רק בשביל כל אותם הזיכרונות...


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל