וידויו של מכור

ריפוי ושלום לאדם ולעולם

שמי שרלוק הולמס. כן, כן, האיש והאגדה. התעוררתי לחיים, ושבתי מן המתים. מבחינתי כמומחה לפלילים, הפכה לונדון לעיר מאוד לא מעניינת מאז מותו של פרופסור מוריארטי (הרפתקת הקבלן מנורווד). דומה כי אף עיר בירה באירופה לא יכלה להציע לחוקר המדעי של עולם הפשע המתוחכם את היתרונות שלונדון העניקה לו. עד מותו של עכביש הפשע בעל המוח המסוכן והמפואר, פרופסור מוריארטי. אבל עכשיו, התעוררתי לחיים, ברחוב בייקר 221 ב' בלונדון, אחרי פיגוע הדריסה הנורא, ליד בניין הפרלמנט (ארמון ווסטמינסטר). בו נפצעו 40 בני אדם, נרצחו שלושה אזרחים ושוטר.

התעוררתי לחיים, בכדי להצביע על הבעיה והפיתרון. זאת אני עושה, מתוך מודעות מלאה, לעיתוי המדויק של האירוע הנורא, ממש בימים בהם העם היהודי מתכונן לקראת חג הפסח. העם היהודי נולד בחג הפסח. לידתו של העם היהודי, בישרה לעולם את אביב העמים. כלומר, את בשורת החירות מכל המייצרים בהם הם היו לכודים במצרים העתיקה. אני סבור, כי הפיתרון לטרור העולמי, מצוי בהיותנו מודעים לכך, כי כיום כולנו מכורים ונמצאים במייצרים יותר חמורים, מאלה שהיו במצרים העתיקה. חכם יהודי יקר לי מאוד, לימד אותי שבמצרים היו העברים מכורים ולכודים בהתמכרויות ברמה של מ"ט שערי טומאה. כיום האיר את עיניי החכם היהודי, אנו שבויים בהתמכרויות, ברמה של חמישים שערי טומאה. הידיעה וההודאה כי אנו כולנו מכורים, היא שתביא אותנו לפיתרון לבעיית הטרור.

אני שרלוק הולמס, מכור נקי. במשך שש שנים גמל אותי ד"ר ג'יימס ווטסון ידידי, בהדרגה מן ההתמכרות לקוקאין (תמיסה של שבעה אחוזים), שאיימה לא אחת, לשתק את הקריירה המזהירה שלי (הרפתקת שחקן הרוגבי הנעדר). שד ההתמכרות לא מת לעולם, אלא רק נם את תנומתו, וידעתי תמיד כי התנומה קלה והיקיצה קרובה. ההתמכרות לסמים, איננה ההתמכרות היחידה שלי. אישיותי הוגדרה בצורה מדויקת ביותר על ידי ידידי ווטסון. בפילוסופיה, אסטרונומיה ופוליטיקה קיבלתי את הציון אפס. בוטניקה – ידיעה חלקית. גיאולוגיה – ידיעה מעמיקה בכתמי בוץ בתוך העיר וסביבתה. כימיה – ידע מוזר. אנטומיה – ידיעה בלתי שיטתית. לעומת זאת הייתי ממש מכור לספרות סנסציונית ולעולם הפשע. אמנם הייתי נגן כינור, מתאגרף, סייף, בקי בידיעת החוק. יחד עם זאת, נהגתי להרעיל את עצמי באמצעות קוקאין וטבק (חמשת חרצני התפוז). הייתי מכור לירי אקדח. נהגתי להתיישב בכורסה, כשבידי אקדח בעל הדק רגיש ולצידי מאה כדורי אקדח, ואז הייתי מעטר את הקיר ממול בעזרת נקבי כדור בראשי התיבות הפטריוטיים V.R.

לא זאת בלבד, אלא שהייתי מכור לעבודה. באותם ימים בהם הייתי עסוק בחקירה, הייתי עובד לא פחות מחמש-עשרה שעות ביום, ולא אחת, כך נשבעתי באוזני ווטסון, לא חדלתי ממלאכתי במשך חמישה ימים רצופים. תוצאותיה המוצלחות של עבודתי לא הצילו אותי מתגובת הנגד הטבעית להתנהגות של מכור. וכך, בעת ששמי הדהד בכל רחבי אירופה והעולם, וחדרי הוצף במברקי ברכה שהגיעו עד לגובה הקרסול ממש, גיליתי כי נפלתי טרף לעצבות ומרה שחורה. אפילו ההכרה כי הצלחתי במקום שבו נכשלו משטרות של שלוש ארצות, וכי עלה בידי לסכל את תחבולותיו של הנוכל הערום ביותר באירופה בכל שלב ושלב – לא היה בה כדי להוציאני מעצבות ומרה שחורה (אחוזת ריגייט). וזאת יש לדעת, כי עצבות ומרה שחורה הן הן הסיבה להתמכרויות, הן הן הסיבה לטרור, ומכיוון שכך, הפיתרון ברור כשמש ביום בהיר.

עליכם להבין, החיים עצמם, מאוסים על האדם המכור. הכפר והים מעולם לא משכו את תשומת ליבי ולו במעט. אהבתי לשכון במרכזם של חמישה מיליון בני אדם ולמתוח את חוטי מחשבתי ולפתלם ביניהם, קשוב לכל שמועה קטנה או חשד לפשע לא פתור. אכן, הייתי מכור לעיתונות ולתקשורת. אולי זו ההתמכרות המסוכנת ביותר. אהבת הטבע לא מצאה לה מקום בין תחביביי (החולה הדייר). עוד סימן למכור בהתמכרות כבדה.

זאת ועוד, בני משפחתי, מעולם לא עניינו אותי. מעולם לא הזכרתי אותם בפני ווטסון. כמעט מעולם לא דיברתי על ימי נערותי. אכן, אתם מבינים, יש כאן חיים בלתי אנושיים, מוח בלא לב, אדם הלוקה בחסר בכל מה שקשור ברגש אנושי, בה במידה שהתברכתי בכל מה שקשור באינטליגנציה. סלידתי מנשים והסתייגותי מידידים חדשים הם אופייניים לטבעי נטול הרגשות, של מכור כבד. אבל הימנעותי המוחלטת מכל התייחסות למשפחתי הייתה אופיינית עוד יותר. התנהגתי כיתום, כמי שאין לו כל קרוב ומכר עלי אדמות (המתורגמן היווני).

כאדם בעל אישיות של מכור, הייתי מסוג האנשים שרק לעיתים רחוקות עסק בפעילות גופנית מתוך אהבה לדבר. רק מעטים עלו עליי בכושרם הגופני, ואין ספק שהייתי מן המתאגרפים המעולים ביותר במשקלי, אז אתם מבינים כי גם לספורט הייתי מכור. לדעתי המשובשת, פעילות גופנית חסרת תכלית מקצועית, אינה אלא בזבוז של מרץ, ורק לעיתים רחוקות טרחתי להניע את גופי, אלא אם כן רציתי להשיג בכך מטרה מקצועית כלשהי. תזונה היתה צנועה ביותר, גובלת בסגפנות ממש (הפנים הצהובות). כמי שאינו נותן ערך לא רק לרגש, אלא גם הגוף עבורו הוא טפל ותפל.

כמוני תמצאו רבים וטובים. דוגמת אייזה ויטני, דוקטור לתיאולוגיה ששימש מנהל המכללה התיאולוגית סנט ג'ורג', שהיה מכור ללא תקנה לעישון אופיום. כמוהו כמוני, קראנו את ספרו של דה קווינסי, "וידויו של מכור", שבו תיאר את חלומותיו והזיותיו. כל זה, וכל התופעות המסוכנות והרות האסון, המלוות מכור באשר הוא, לא מנעו מאיתנו להגיע למצב של אדם רם מעלה שהפך לשבר כלי (האיש מעוות השפה). חוקרים, דוקטורים ואנשי רוח ודת אינם תמיד מחוסנים מפני התמכרויות.

וידוי זה שלי, כמכור בהחלמה, בא לשקף לכם, עד כמה כולנו מכורים, לאותם חומרים והתנהגויות שאני התמכרתי להם, ולעוד רבים ומגוונים, מכל הסוגים והמינים. ההתמכרויות שלנו, זו ממש עבודה זרה, בימינו, כמו בימי שיעבוד מצרים. אנו מכורים כי איננו יודעים לחיות באמת. אנו בורחים מהחיים האמיתיים. משום כך, גם איננו נלחמים נגד הרוע והטרור. כי בכדי להילחם כראוי נגד הרוע והמוות, עלינו להיות ולחיות את אהבת החיים, אהבת הטוב ואהבת אלוהים. מי שאוהב את החיים באמת, יילחם למענם ויכרית את הרוע והרשע המאיימים עליו ועל היקר לו והיקרים לו.

אי אפשר לאהוב את החיים באמת, ללא אמונה באלוהים, ללא אמונה בתורה וקיומה, ללא אהבה לבני אדם ולעם היהודי. רק בעוצמתם של אמונה ואהבה הנובעים מהכוח העליון, ליצור נאמנות לעצם החיים, למוסר, למצפון, לאישה, למשפחה, לעם, לסביבה, לטבע, לאנושות, לעולם, לבורא עולם. חיים ללא טרור אפשריים, רק אם כולנו נתאחד יחד לעבוד את האלוהים בשמחה.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל