הערכים של חג הפסח

הערכים שנושא עימו חג הפסח פילוסוף צרפתי מפורסם אמר פעם: "האדם נולד חופשי, אבל בכל מקום הוא כבול". אכן מושג החרות הוא מושג בעייתי. למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים שאנו רוצים בחרות או שואפים אליה? האם זו חרות מדינית בלבד? האם זו חרות כלכלית (לכמה אנשים יש אותה?), האם זה חופש הדיבור? האם זה מצב שלא יהיה לנו בוס על הראש? האם זו החרות לממש את עצמי?


הערכים שנושא עימו חג הפסח

פילוסוף צרפתי מפורסם אמר פעם: "האדם נולד חופשי, אבל בכל מקום הוא כבול". אכן מושג החרות הוא מושג בעייתי. למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים שאנו רוצים בחרות או שואפים אליה? האם זו חרות מדינית בלבד? האם זו חרות כלכלית (לכמה אנשים יש אותה?), האם זה חופש הדיבור? האם זה מצב שלא יהיה לנו בוס על הראש? האם זו החרות לממש את עצמי? האם זו חרות מפחדים, חרדות והתמכרויות למיניהן?

אליעזר שביד, בספרו "ספר מחזור הזמנים" מסביר את התהליך של השתחררות בני ישראל, כתהליך נפשי הכרתי בראש וראשונה, תהליך שהוא רלוונטי לכל דור ודור, ולכל חברה שרוצה להשתחרר, משעבוד זה או אחר. הוא מסביר כי בני ישראל היו משותקים במשך דורות ע"י כוח השלטון האדיר של פרעה, שזוהה עם כוחות הטבע. הם מתעוררים מהקבעון המחשבתי הזה, כאשר "הגיעו מים עד נפש" , כלומר, כאשר המצרים מתחילים להשמיד את ילדיהם.

בהצפנת משה בתיבה, כותב שביד, כבר יש מימד של מרד בשלטון. אך לצורך ההתנערות המוחלטת מהשעבוד הם זקוקים למופת שיראה להם שהחוק או האידיאל המוסרי עומדים מעל לכוח השלטון ולכוחות הטבע. את זה מספקים להם הניסים הקשורים במכות מצריים: "רק אם בני ישראל יסמכו על הראוי המוסרי שאלוהים ערב לו (כחילוני אני מוסיף – גם בלי אלוהים), ולא יירתעו מפני העוצמה של שלטון המעוגן בכוחות טבעיים, הם יהיו בני-חורין... העבדות כמציאות נפשית פנימית עדיין שרירה וקיימת התהליך נמשך "בכל דור ודור" עד היום הזה" (שם, 153). זהו ערכו של חג פסח, לדעת שביד, כמפעל מתחדש המחנך את העם לאור הזכרון של עברו.
גם מארכס הזקן, דיבר על תהליך דומה כאשר הוא דיבר על מושג "הניכור": האדם או החברה בונים להם מוסדות ומכשירים כלכליים שנועדו לשרתם. במשך הזמן הם הופכים לכל-כך חזקים, עד שהם ניתקים משליטת האדם, ומופיעים מולו כסדרי בראשית שאי אפשר לשנותם, וזהו "הניכור" במשמעותו המרכסיסטית . כמובן, שלדעתו, בכוח ההכרה, הבנת התהליכים החברתיים, ניתן לשחרר את בני האדם מסדרי חברה מאובנים, וזה תפקיד הפילוסופיה בזמננו, טען מארכס.
לדאבוני אין מנוס מלהכיר בכך שהיום אנו הפכנו לעם המשעבד עם אחר, והדבר בניגוד מפורש לערכי היהדות. ערכי היהדות הם לא רק "הארץ המובטחת", "ושלמות הארץ" אלא גם שחרור משעבוד. זה המיתוס המרכזי והערך המרכזי שהיהדות נתנה לעולם (ראו כמה השחורים באמריקה אימצו אותו).
בדברים שלעיל ישנו לקח לכל הקונפורמיסטים בימינו, והמתייאשים מהאפשרות לשנות דברים. כוחם של ערכים נצחיים חזק מכל.
איתן קליש 2017



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל