האם אסור למנות מלך נוכרי

האם המסורת היהודית אוסרת למנות מלך נוכרי ואפילו יהיה גר? (תגובה לכתבתו של ב"צ ז"ל, ,'הדף הירוק' 12.08.10) ב"צ רצה להוכיח כי היהדות היא גזענית, והסתמך על הפסוק הבא: "מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא הוא" (דברים, י"ז, טו). ברצוני להוכיח כי המסורת היהודית אינה כל-כך אתנוצנטרית כפי שהיא מוצגת בכתבתו של

האם המסורת היהודית אוסרת למנות מלך נוכרי ואפילו יהיה גר?

(תגובה לכתבתו של ב"צ ז"ל, ,'הדף הירוק' 12.08.10)

ב"צ רצה להוכיח כי היהדות היא גזענית, והסתמך על הפסוק הבא:

"מקרב אחיך תשים עליך מלך. לא תוכל תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא הוא" (דברים, י"ז, טו).
ברצוני להוכיח כי המסורת היהודית אינה כל-כך אתנוצנטרית כפי שהיא מוצגת בכתבתו של ב"צ. את זה אני עושה במסגרת השקפתי כי עלינו המורים החילוניים ההומניסטיים למחשבת ישראל, מוטלת האחריות לקרב את הציבור שלנו למקורות היהדות, ע"י הצבעה על החלקים ההומניסטים שבהם, ולא לעשות ההיפך.
ראשית עלינו לדעת כי ליהדות פנים הרבה, וגם המקרא נכתב ממקורות שונים. כמעט כל החוקרים מסכימים כי את ספר דברים כתבו חוגים מאד קיצוניים ומסתגרים מבחינה לאומית ודתית כ-600 שנה אחרי יציאת מצרים. הייתה זו תקופת יאשיהו המלך של יהודה, שחולל מהפכה דתית של ריכוז וטיהור הפולחן ביהודה. אותם חוגים כתבו את ספר יהושע על כל זוועות השמדת העמים שבו והם נקראים האסכולה הדויטרונומיסטית. אבל יש רבדים אחרים בתנ"ך ובהיסטוריה היהודית שבהם אנו מוצאים הרבה יותר פתיחות כלפי הנכרים.

נתחיל במלך המלכים –דוד בן ישי, שהיה לפי מגילת רות, נכד של גיורת, הלא היא רות המואביה. בנו של דוד – אבשלום – שהיה מועמד לעלות על כס המלוכה, היה בנה של אשה מממלכת גשור, שאביה היה מלך גשור. נמשיך הלאה ברשימת המלכים ונראה כי בנו של שלמה רחבעם, שעלה אחריו לשלטון, אף הוא היה בנה של עמונית, נעמה שמה.
מה המסקנה שלנו? שהיו קולות אחרים ביהדות ביחס למוצא המלך וגם ביחס למוצא ראשי החכמים שעלו לגדולה. נקפוץ קדימה לסוף ימי הבית השני ונסתכל על משרות רמות לא פחות ממלך – נשיא הסנהדרין ואב בית הדין. למשרה זו נתמנו שמעיה ואבטליון, שהיו לפי המסורת בניהם של גרים. המשנה מגנה כל מי שמזכיר להם את מוצאם: "מעשה בכוהן גדול אחד שיצא מבית המקדש ביום הכיפורים אחרי העבודה והלכו כל העם ללוותו. עברו שמעיה ואבטליון. הניחו את הכוהן הגדול והלכו אחריהם. לסוף באו שמעיה ואבטליון להיפרד מן הכוהן הגדול. אמר להם: יבואו בני העממים לשלום (רמז שהם בני גרים). אמרו לו: יבואו בני עממים לשלום, שעשו מעשה אהרן (=רודף שלום), ואל יבוא בן אהרן לשלום, שלא עשה מעשה אהרן) (יומא עא,ע"ב).

לסיום נביא מדרש והלכה יפים המתמודדים ישירות עם קביעת ספר דברים, ולמעשה מבטלים את האיסור למנות מלך נכרי. המדרש הוא על המלך אגריפס הראשון שמלך על יהודה בשלהי הבית השני, שהיה רק יהודי למחצה: ולפנינו תיאור מעמד "הקהל" בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף מא עמוד א:
"מתני'. פרשת המלך כיצד? מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית, עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה, שנאמר: מקץ שבע שנים במועד וגו', חזן הכנסת נוטל ס"ת ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכ"ג נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי, זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה."
לסיכום, כפי שטענתי בפתיחת דברי, יש לנו במקורותינו מסורות הומניסטיות מאד יפות, וגם אם איני אומר שצריך להתעלם מן המסורות המכוערות, אין להתמקד רק בהן ולהשניא את היהדות והמסורת על הציבור החילוני.


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל