עצות לנוסע ברכבת

עכשיו כשהרכבות הגיעו לארצנו ואפילו רכבות קלות הולכות ומוקמות אצלנו, נזכרתי בסיפור ישן של זוכה פרס נובל, וויליאם סרויאן, שתרגמתי בזמנו. הסיפור הזה מוקדש לרכבת העמקים הנוסטלגית, שגם כן קמה מחדש בארצנו. הסיפור מוקדש גם לחג הפסח, חג החירות, שגם הרכבות סימלו את החירות של האדם, שהיה חופשי לנוע ממקום למקום.

שנה אחת דודי יוסי נסע מעיר המחוז ברומניה שבה נולדתי, לעיר הבירה. לפני שעלה לרכבת, דודו, יונל, ביקר אותו וסיפר לו על הסכנות של הנסיעה.
"כאשר אתה עולה על הרכבת", האדם הזקן אמר, "בחר את הכיסא שלך בזהירות, שב, ואל תביט סביבך."
"כן אדוני", אמר דודי.
"כמה דקות אחרי שהרכבת התחילה לזוז", אמר הזקן, "שני אנשים לבושים במדים יבואו אליך ויבקשו לראות את הכרטיס שלך. התעלם מהם, הם יהיו מתחזים."
"כיצד אדע?" שאל דודי.
"אתה תדע", אמר הזקן. "אינך יותר ילד".
"כן אדוני", ענה דודי.
"לפני שנסעת עשרים קילומטרים, יבוא אליך צעיר חביב ויציע לך סיגריה. אמור לו שאינך מעשן".
"כן אדוני", אמר דודי.
"בדרכך לארוחה, צעירה יפהפייה תתנגש בך בכוונה וכמעט תביך אותך", אמר הזקן. "היא תהיה מאוד מתנצלת ומושכת, והדחף הטבעי שלך יהיה לטפח את ידידותה. התעלם מהדחף הזה והמשך בדרכך לאוכל. האישה תהיה הרפתקה".
"מה?" שאל דודי.
"פרוצה!" צעק הזקן. "המשך לאכול. הזמן את האוכל המשובח ביותר, ואם האולם מלא והיפהפייה יושבת מולך, אל תביט בעיניה. אם היא תדבר אליך, העמד פנים שאתה חירש."
"כן אדוני", אמר דודי.
"העמד פנים שאתה חירש", אמר הזקן, "זוהי הדרך היחידה לצאת מזה."
"לצאת ממה?" שאל דודי.
"מכל התסבוכת חסרת המזל", אמר הזקן, "אני נסעתי די הרבה כדי לדעת על כך."
"כן אדוני", אמר דודי.
"הבה לא נדבר יותר על כך", אמר הזקן.
"כן אדוני", אמר דודי.


"בוא לא נדבר על עניין זה יותר", אמר הזקן. "זה גמור. יש לי שבע ילדים. חיי היו מלאים והוגנים. בוא לא נחשוב על כך יותר. יש לי אדמות, כרמים, עצים, בקר וכסף. אי אפשר שיהיה לך הכל, חוץ מיום יומיים בתקופה".
"כן אדוני", אמר דודי.
הזקן שקע בהרהורים, ואחר כמה רגעים התעשת, והמשיך:
"בדרכך למושבך מחדר האוכל, תחלוף על פניו של אדם מעשן. שם תמצא שמתקיים משחק קלפים בשלב מתקדם. השחקנים יהיו שלושה אנשים בגיל העמידה, עם טבעות יקרות על אצבעותיהם. הם ינודו לך בראשם, בהבעת פנים נעימה, ואחד מהם יזמינך להצטרף למשחק. אמור להם: אינני מבין את שפתכם."
"כן אדוני", אמר דודי.
"זה הכל", אמר הזקן.
"תודה רבה לך", אמר דודי.
"דבר אחד נוסף", אמר הזקן. "כאשר תלך לישון בקרון השינה, הוצא את כל הכסף מארנקך ושים אותו בנעלך. שים את הנעל מתחת לכרית, החזק את ראשך על הכרית כל הלילה, ואל תירדם."
"כן אדוני", אמר דודי.
"זה הכל", אמר הזקן.
הזקן הלך ולמחרת דודי יוסי עלה על הרכבת וחצה איתה את ההרים כל הדרך לכיוון המישור של הבירה. שני האנשים במדים לא היו מתחזים. הצעיר עם הסיגריה לא הופיע. היפהפייה לא ישבה מולו בחדר האוכל ולא היה שום משחק קלפים בשלבים מתקדמים אצל המעשן. דודי שם את כספו בנעלו ואת הנעל הניח מתחת לכרית ועליה הניח את ראשו ולא ישן כל הלילה הראשון. אבל בלילה השני עזב את כל הנוהל הזה.
ביום השני הוא בעצמו הציע לצעיר אחר סיגריה והלה קיבל את ההצעה. בדרכו לארוחה דודי ישב בכוונה אצל שולחנה של צעירה. הוא החל משחק קלפים בקרון השינה, והרבה לפני שהרכבת הגיעה לבירה דודי הכיר את כל הנוסעים שעל הרכבת וכולם הכירו אותו. כאשר הרכבת הגיעה למישור של עיר הבירה, דודי והצעיר שקיבל ממנו סיגריה ושלוש צעירות שנסעו למולדובה, יצרו רביעיה ושרו שירי עם.
הנסיעה הייתה מאוד נעימה.

כאשר חזר דודי יוסי מהבירה, דודו הזקן בא לבקרו שנית.
"אני רואה שאתה מרגיש טוב", אמר, "האם ביצעת את הוראותיי?"
"כן אדוני", אמר דודי.
הזקן בהה הרחק בחלל.
"אני מרוצה שמישהו נהנה מהניסיון שלי", אמר.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל