עַל כֹּחַ וְרֶגֶשׁ
הַכֹּחַ תַּשׁ וְאֶת יָדוֹ הֵרִים
הָרֶגֶשׁ הוּא זֶה, שֶׁמַּכְתִּיב לִי שִׁירִים,
וְגַם לוֹ זְמַן קָצוּב
עֵת שָׂמֵחַ, עֵת עָצוּב.
כֹּחוֹ שֶׁל הָרֶגֶשׁ הוּא רָם
הוּא אוֹפֵף אֲנָשִׁים בְּתוֹךְ צַעֲרָם,
וּבְעֵת שִׂמְחָה הוּא גּוֹרֵם וְיָכוֹל
לְהוֹצִיא אֲנָשִׁים לְמָחוֹל,
הוּא זֶה שֶׁמַּכְתִּיב מָתַי וְאֵיךְ
כַּמָּה לִדְמֹעַ וְכַמָּה לְחַיֵּךְ.
לֹא אֵדַע, הַאִם אֲנִי שׁוֹלֵט בּוֹ ?
אוֹ שֶׁזֶּה הוּא, שֶׁאוֹמֵר לִי : בּוֹא !?
הָרֶגֶשׁ מֻכְתָּב עַל יְדֵי מְאֹרָע
יֵשׁ שֶׁהוּא טוֹב וְיֵשׁ שֶׁהוּא רַע,
הוּא אֵינוֹ מִתְעַלֵּם
אֵבֶל קוֹרֶה, שֶׁאֶת תְּחוּשָׁתוֹ הוּא בּוֹלֵם,
וְאִם קַיָּם מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְרַגֵּשׁ
הוּא רַק מִי, שֶׁאֶת הַחַיִּים לֹא פּוֹגֵשׁ.
גַּם כְּשֶׁהַכֹּחַ בִּתְקוּפַת אַבְטָלָה
הָרֶגֶשׁ יֹאמַר... אֶת הַמִּלָּה,
הָרֶגֶשׁ מוֹרִיד וּמֵרִים
וְהוּא מַעֲבִיר תְּחוּשָׁתוֹ לַשִּׁירִים.