ואת כלל לא ידעת...
לנוכח גדולתו
הַמַּבָּט נוֹתַר כְּשֶׁהָיָה,
הִילַת הַחִיּוּךְ בַּעֵינַיִים,
מַבִּיט בָּךְ מֵאוֹתָהּ הַתְּמוּנָה,
מַעֲלֶה תְהִיוֹת שִׁבְעָתַיִם.
הַזְּמַן אֵינוֹ עוֹמֵד מִלֶכֶתּ,
אַךְ אַתְּ מְהַרְהֶרֶת בּוֹ לַיְלָה וְיוֹם,
מוּעַקָת יִיסוּרָיִךְ בִּלְבָבֵךְ צוֹפֶנֶת,
זָר לֹא יִרְאֶה, עֵינַיִךְ כִּתְמוֹל שִלְשׁוֹם.
אַךְ לְצַּד הַכְּאֵב הֶעָמוּם,
לְעִתִּים קֶרֶן אוֹר תַפְצִיעַ,
עֵת יוּסָר הַלּוֹט מֵעוֹד רֹבֶד עָלוּם,
שֶׁפִּתְאוֹם כָּךְ יָצוּץ וְיוֹפִיעַ.
וְאַת, כְּלָל לֹא יָדַעְתָּ שֶׁהוּא כָּזֶה,
כִּי הִלֵּךְ בִּנְתִיבֵי הַצִנְעָה,
אוֹ אָז לָרֶגַע, הָעֶצֶב יַרְפֶּה,
יְעֻטַּר בִּתְחוּשַׁת חֲמִימוּת גּוֹאָה.
שׁוּב וְשׁוּב תִּוָּתְרִי נִפְעֶמֶתּ,
תְּנַצְנֵץ דִּמְעָתֵךְ לְנוֹכַח גְדוּלָתוֹ,
עוֹד טִיפָּה אֶל נַפְשֵׁךְ הַמְּדַמֶּמֶת,
קוֹרְטוֹב נֶחָמָה מִתְּהוֹם אוֹבְדָנוֹ.