גל המדנים והשנאות מאיים להפוך לצונמי שיטביע את כולנו.. ראו הוזהרתם !

מן הראוי להעריך אנשים מסוגו של מר צבי כסה, שבין יתר תאריו הרבים - יועץ למערכות ניהול ואסטרטגיה; אנשים מסוגו אומרים את מה שבליבם, את מה שחושבים באמת; הם לא מסתתרים מאחורי מכבסת מילים; הבעיה היא שמתחת להגיון הצרוף, כביכול, בו הם מציגים או עוטפים את דבריהם, מסתתרת שנאה עיוורת תהומית - ולך תתמודד עם זה!!!

במאמר שפרסם ב-דעתון קובע מר צבי כסה, במשתמע, שהאשכנזים בארץ הרימו את המזרחים מאשפות, נתנו להם את האפשרות לנשום ולחיות; מר כסה רוצה-מצפה שהמזרחים יודו על כך למי שהוא מכנה "קולטים", משמע לממסד האשכנזי. "עוצמות נפש ותעצומות כושר וכישרון ללא תקדים עולמי רכשו המזרחים בזכות הקולטים", הוא כותב; בזכותם התחולל אצל עולי ארצות ערב והאסלאם תהליך השינוי אל המודרנה וכמה כפויי טובה המזרחים האלה שאינם מסוגלים להודות בתהליך השינוי שחוו, שאינם מוכנים להכיר ולהתגאות בתמורה שחלה בהם בזכות אותו ממסד אשכנזי; ויש לו למר כסה הסבר מדוע נוהגים המזרחים כך : אם יכירו בשינוי תהיה בכך משום חשיפת ערוותם - גילוי מצבת עברם החשוך, הודאה בנחשלותם. שנאה עיוורת - אמרנו?

כיצד נעלם מעיני האיש שעמד בראש מערכות רבות, חינוכיות ואחרות, דוגמת מר צבי כסה, עברה המפואר של יהדות המזרח, תרומתה להמשך קיומו של העם היהודי, לתרבותו הדתית-תורנית? אף לא מילה.. מה ערך למודרנה – ללא קיום עם..? אף לא מילה על תקופת הפריחה התרבותית והכלכלית בקהילות היהודים בספרד מהמאה ה-9 ועד המאה ה- 13, תקופה שנודעת בשם "תור הזהב" של יהודי ספרד; אף לא אזכור אחד מן השמות שחיו ויצרו באותה תקופה והשפעתם ניכרת עד היום הזה בתחומים שונים: משוררים, ופילוסופים, בלשנים, הוגי-דעות רופאים ומתמטיקאים.. שנאה עיוורת – אמרנו?

מר כסה מעלה על נס את ההשתקמות המופלאה של ניצולי השואה בישראל - "אנשים רצוצים שבאו לארץ והפכו להיות בין לוחמיה ובוניה ויוצריה בכל מעגלי היצירה". הכותב מכוון דבריו, כמובן, לניצולי שואה יוצאי-אירופה, שהרי יש להניח שגם הוא כמו אחרים מאמינים שהשואה היא שואת יהודי אירופה בלבד ולא שואת העם היהודי כולו, כולל יהודי המזרח; הוא לא שמע, כנראה, על יהודים מהמזרח שחוו את מוראות מלחמת העולם השנייה, כמו יהודי עירי בנגאזי שנעקרו מבתיהם והושלכו, לאחר מסע מפרך, אל תוך מחנה הריכוז ג'אדו , בו נספו 562 נפשות כתוצאה מדיכוי מרעב ומחולי, בכללם אחייניתי התינוקת שמתה בזרועות אימה, כי לא היה לאם חלב להיניק; הוא מן הסתם לא שמע גם על דודי, אחי אימי, דוד יונה, לוחם ניצול שואה, שעם הגיעו לארץ בדרך-לא-דרך הוטל מיד אל שדה המערכה ונפל בקרב חוליקאת האכזר, מותיר אחריו אישה בהריון וילד.


מר כסה מעיד על עצמו שהיה מדריך בנגב בימי העלייה ההמונית בשנות ה–50; הוריי היו שם, נמנו עם 50 משפחות המתיישבים הראשונים שהובאו אל היישוב הנידח מג'דל, שם חוו שנים קשות בצל בעיות ביטחון ותעסוקה –זמן קצר יחסית לאחר טלטלת-השואה שפקדה אותם; הם קיבלו חלקת-אדמה שהייתה אמורה לשמש להם בסיס למשק עזר (לימים פקידי חברת אפרידר יפקיעו אותה מידיהם); אבי בכוחות משותפים עם בנו בכורו הקימו בעיירה את בית-הכנסת לעולי לוב "בית אל" וכן מקווה שאת שרידיו אפשר עדיין לראות ובכך חיזקו למעשה את האחיזה במקום של חלק ניכר מהמתיישבים. אבי לא יכול היה לעסוק במקצועו כצורף-אמן והופנה לעבודות עפר, ושלא במודע נעשה שותף לחפירות ארכאולוגיות שנועדו לגלות את שורשיו של העם היהודי בארצו; ומגיל 63 התחיל לעבוד באותן עבודות-עפר משך שנים, תחת שמש קופחת, מחרב ימיו ולילותיו למען פרנסת המשפחה. ניצול שואה "מזרחי" שלא "נגע" במודרנה אבל נטל חלק בחיזוק ההתיישבות בארץ, כשם שדודי נפל בהגנה עליה. בזכות משפחתי הענפה ואחרים החזיק המקום הזה מעמד, התפתח והפך לעיר ואם בישראל; האם מר כסה שם ליבו לכך שבקרב אותם מתיישבים היו גם מזרחים, ניצולי-שואה? ואיזו עזרה הוא הושיט להם? ואינני יכול שלא להזכיר כאן גם את סבי שהערבים טבחו בו בגרזן בביתו בבנגזי כחלק מפרעות הערבים ביהודי העיר כאשר ברקע - מאבק הישוב היהודי לעצמאות מדינית. אבא שהיה אדם מכובד ומוערך בקהילתו בנגאזי ותרם בארץ את תרומתו הצנועה; דוד לוחם נערץ וסבא אהוב שנפל קרבן כמעשה נקם – דמויותיהם כ ס מ ל י ם לא ייזכרו לטובה בפיהם של אנשים מסוגו של צבי כסה.

אני מודע לכך שזוהי אולי תגובה מאוחרת למאמרו של מר צבי כסה, אבל אין לי אלא לנסות להצדיק זאת בכך שהנחתי הנחת-שווא שהגל העכור הזה של מדנים ושנאות יחלוף מהר ולצערי התברר שהגל הופך נחשול וזה מאיים להפוך צונמי שיטביע את כולנו. כעיתונאי-מזרחן שעקב זמן רב אחר המתרחש בעולם הערבי אני נזכר בהקשר זה באמירה "חכמה" שמיוחסת לנשיאה הראשון של מצרים, מוחמד נג'יב, בתחילת שנות ה-60. כשנשאל לדעתו כיצד ניתן לטפל בבעיה הישראלית, אמר: צריך לעשות אתם שלום, אמר ופרש: הסכסוך תורם ללכידותה של החברה הישראלית, שלום יקעקע את יסודותיה ויביא להתפוררותה מבפנים של המדינה היהודית. האומנם באין מלחמה ובאין עתות חירום ומצוקה לאומית, אנו הופכים לארץ אוכלת יושביה? מדוע אצה לנו הדרך באותו כיוון שעליו הצביע המנהיג הערבי?!


 

אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל