מדוע קמו קיבוצים

האם השיטה הקיבוצית צמחה מתוך התאים הקשים או שהיא פרי האידיאלים? קראתי לאחרונה ראיון עם חוקר הקיבוץ ד"ר יפתח גולדמן. הראיון מענין מאד, כי למרות זהירותו של גולדמן כאיש מדע, הוא אומר ברור למדי שהקיבוץ המתחדש אינו קיבוץ בעיניו. קיבוץ בעיניו הוא רק חברה שמחזיקה בעקרון: "מכל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו".

האם השיטה הקיבוצית צמחה מתוך התאים הקשים או שהיא פרי האידיאלים?
קראתי לאחרונה ראיון עם חוקר הקיבוץ ד"ר יפתח גולדמן. הראיון מענין מאד, כי למרות זהירותו של גולדמן כאיש מדע, הוא אומר ברור למדי שהקיבוץ המתחדש אינו קיבוץ בעיניו. קיבוץ בעיניו הוא רק חברה שמחזיקה בעקרון: "מכל אחד לפי יכולתו, ולכל אחד לפי צרכיו". דבר זה עולה גם מהחלק האחרון של ספרו, שבו הוא דן בעתידו של הקיבוץ, ומתייחס רק לקיבוצים העירוניים ול"קבוצות הבוגרים".
אני מרגיש כי קביעותיו הנ"ל הן קיצוניות, ויתכנו רמות שונות של שיתוף וערבות הדדית, שעדיין תבדלנה את הקיבוצים מצורות חיים אחרות בארץ. אבל למעשה רציתי לעסוק בקביעה אחרת של גולדמן באותו ראיון שהוא חוזר עליה מספר פעמים בספרו.
"כל העקרונות הקיבוציים צמחו מתוך המציאות", אומר יפתח גולדמן בראיון שהוא מקיים עם אורית פראג. אמנם בהמשך הוא מרכך קצת הקביעה הזו באומרו: "עקרונות הקיבוץ צמחו מתוך המפגש הפורה בין המציאות לאידיאלים ולחלומות". אך בספרו הוא חוזר פעמים רבות על-כך שלראשוני הקיבוץ לא הייתה תוכנית או רעיון לבניית קומונה, ואלו נוצרו מתוך התנאים הקשים בארץ.
כמי שמאמין שכוחם של האידיאלים הוא שמעצב את המציאות (בניגוד למטריאליזם ההיסטורי של מרכס), יצאתי לחקור את התפיסה הזו של גולדמן ושל רבים אחרים על התהוות הקיבוצים. מצאתי שמייסדי הקומונות בארץ, מייסדי התנועה הקיבוצית באו עם תוכניות די מגובשות להקמת קומונות, ולא היה זה פרי התנאים שפגשו כאן ולהלן כמה ממצאי:
עיון בעמודי המבוא של ספר התעודות הידוע "כאן אחרי האדמה", מגלה כי טרומפלדור וצבי שץ כבר ב- 1908 מגבשים תוכניות למושבות-קומונות כשהם עדיין ברוסיה, וכל זאת שנתיים לפני הקמת דגניה (טרומפלדור כבר ב- 1905 גיבש תוכנית לבניית מושבה קומונאלית). גם בדגניה הגרעין החזק היה "הקומונה הרומנאית", שכבר מהשם שלה ברור שהיא חיה וחלמה על חיי קומונה. בויקיפדיה כתוב על דגניה כך: "עם הקמתה של דגניה נוצרה דרך חדשה של התיישבות היא הקבוצה, מתכונת המבוססת על עקרונות של עבודה עצמית, של ניהול עצמי, של עבודת אדמה, של שותפות ושל קירבה הדוקה בין החברים." מדברים אלה עולה כי רעיון הקומונה יושם בדגניה כבר מתחילת העלייה על הקרקע, ולא כהתפתחות פרי התנאים הקשים. כך עולה גם מדברי ראשוני
כך היה גם בתנועת "השומר הצעיר". למסקנה זו נגיע אם נעיין בכתבים של ראשוני השוה"צ שכונסו בקובץ "קהילתנו", (1924) והיו הבסיס למחזה "ליל העשרים", תתקבל אותה תמונה: לבוגרי תנועה זו אשר החלו להגיע לארץ ב-1920,היה ברור כבר בראשית דרכם בארץ, וכנראה עוד בחו"ל שהם יחיו בקומונות בהגיעם לארץ.
קיבלתי חיזוק להנחת הנ"ל כאשריצא לי לעיין לאחרונה בחוברת זכרון של קרוב משפחה שהיה בין מייסדי חפציבה, בשם אוסבלד לבל. לבל היה אישיות מיוחדת. הזעזוע של מלחה"ע הראשונה, קרב אותו לחוגים הציוניים, והוא פנה ב-1920, כשהוא כבר בין 30, עורך-דין, קצין בצבא האוסטרי בדרגת סגן אלוף, ודרכו סלולה בפניו להשתלב בחיי הבורגנות הצ'כית-יהודית. במהלך המלחמה העולמית הראשונה הוא התקרב לחוגים הציוניים בצ'כיה, ועמד בראש קבוצה חלוצית סוציאליסטית של חמישים איש,שנקראה בשם "העבודה". הוא עלה לארץ ב-1920 כמה חודשים לפני קבוצתו, עשה הכשרה בדגניה ועוד זכה לשוחח עם א.ד. גורדון ורחל המשוררת.
במכתב בשם קבוצתו למוסדות הציוניים בצ'כיה, שנתיים לפני עלייתו לארץ, הוא מדגיש כי תוכנית הקבוצה עומדת על שני יסודות: עבודה עצמית ועזרה הדדית. במכתב אחר הוא מדבר על חלוקת הכנסות שיוויונית בקבוצתם לעתיד לבוא. במכתב לידיד מאותה שנה, כלומר לפני עלייתו לארץ, הוא מדבר על עבודה משותפת, שיכון משותף, על חיים משותפים, והוא שולל את נטייתם של חברו וחוג ידידים שהתקבץ סביבו, לבנות משקים פרטיים.
לאחרונה גיליתי, כי המושבה כינרת הוקמה ע"י אנשי העליה השנייה שלא נטו אחרי הרעיון הקומונאלי, ופעמים רבות הם היו חבריהם של אלו שהקימו את הקומונות הראשונות.
כלומר, באותם תנאים קשים של תחילת ההתיישבות בארץ, אנשים עם אידאלים ותפיסות אחרות, לא פנו דווקא להקמת קיבוצים. כל האמור לעיל סותר את הקביעה כי הקיבוצים לא הוקמו מתוך אידיאלים, או תוכניות מראש, אלא בלחץ התנאים הקשים בארץ.
איתן קליש


אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל