מדינת ישראל ושואה זה אוקסימורון !!!

בין שני האירועים ההיסטוריים המכוננים בימינו – יום זיכרון השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נמתחת הוויית חיינו במדינה. זיכרון השואה היא התזה של הגלות. זיכרון חללי מערכות ישראל היא האנטי-תזה להיסטוריה של הגלות,

בין שני האירועים ההיסטוריים המכוננים בימינו – יום זיכרון השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נמתחת הוויית חיינו במדינה

מדינת ישראל ושואה זה אוקסימורון !!!
צבי י' כסה

בין שני האירועים ההיסטוריים המכוננים בימינו – יום זיכרון השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נמתחת הוויית חיינו במדינה.
זיכרון השואה היא התזה של הגלות. זיכרון חללי מערכות ישראל היא האנטי-תזה להיסטוריה של הגלות,

הגדרת הסינתזה שעולה מהשתיים היא נקודת המחלוקת האסטרטגית והתרבותית בין שני מחנות – "המחנה הבלתי אפשרי" "והמחנה האפשרי".- על "הקיום" ועל "טעם הקיום".
"המחנה הבלתי אפשרי" שולט בארץ, בהוויה שהקיום שלנו מאויים במונחים של שואה ע"י אויבים ביולוגיים. לכן, החובה היא להפעיל את הכוח כדי לקיים ולהתמיד בשליטה על כל הארץ מהירדן לים. על עניין זה מפעיל השלטון בהצלחה פוליטית את המלקחיים של ההפחדה וההחרדה - מלמעלה את המבוגרים ע"י ידי ראש הממשלה ומלמטה את הילדים מהגן ובתיה"ס ע"י שר החינוך. התפוקה הפוליטית של המלקחיים היא המבטיחה את שילטונם.

"המחנה האפשרי" טוען כי "הבלתי אפשרי" מקובע בתזה של החרדות והפחדים ההיסטוריים. התשתית שיצק בן גוריון לביטחון הבטיחה את הקיום. אין באזור ובעולם מי שיכול לאיים על הקיום שלנו. לאמור, לא אפשר - וצריך לאסור – לקשור שואה למדינת ישראל. מדינת ישראל ושואה זה אוקסימורון ! אפילו איראן או אחרת תילחם בנו זו תהיה מלחמה ולא שואה. אנחנו לא צ'כיה נחזיר מלחמה. על זה הקמנו מדינה וחישלנו אותה.
וכאן המחלוקת לא בין ימין לשמאל אלא בין "האפשרי" "ללא אפשרי". זו מחלוקת מימי ויצמן ובן גוריון נגד ציונים רבים ועד ימינו. "מחנה האפשרי" טוען שהקיום מובטח והמאבק הארכימדי הוא על "טעם הקיום". השליטה במיליוני פלשתינים שדודי זכויות ותקוות מסרסת את טעם הקיום של מדינתו של עם ישראל, מונעת לממש את חזון התקומה לנרמל את הקיום היהודי. ולפני ומעבר לכל אלה היא בלתי אפשרית.

היעד ההכרחי המכונן של "המחנה האפשרי" הוא לשכנע את הציבור כי לא רק שאין מי שיש לו כוח לאיים על הקיום שלנו אלא שמעגלי האזור והעולם הדמוקרטי פותחים בפנינו את אופק הניצחון העליון של הציונות = השלום. "באין חזון ייפרע עם".(משלי כט', יט'). "באין דימיון ייפרעו 8 מיליון" להחמיץ את האמת להכיר שהקיום עומד ללא איום אסטרטגי וטעם הקיום היהודי ישראלי הוא המאויים ע"י אותם המלקחיים השולטים בנו.

והיעד המספיק הוא לשרטט לעם שאפשר אחרת. שאפשר שלום ואפשר מדינה מתוקנת ואפשר להשתחרר כדי להציב את ייחודה בעמים של מדינת היהודים - היא מדינת המופת ישראל. אפשר !
לאורך 100 שנות הציונות האפשרי הוא שניצח את הבלתי אפשרי. מפשר לפשרה כוחנו עלה. חג עצמאות שמח.



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל