סיפור בתוך המלחמה

אחרי שכבשנו את רמלה ולוד , במבצע דני, ואחרי שנכשלנו בניסיון לכבוש את משטרת לטרון, הודיעו שיורדים לנגב הנצור. נסעתי מסראפנד (צריפין) לקבוצת שילר לספר לאמא. ארוחת ערב. אמא לא אמרה מילה. זה היה אחרי קרבות משמר העמק ועמק יזרעאל וכיבוש הגליל המזרחי וצפת. אמא ידעה כמו כולם שאנחנו פלמ"ח נלחמים ונהרגים.

אחרי שכבשנו את רמלה ולוד , במבצע דני, ואחרי שנכשלנו בניסיון לכבוש את משטרת לטרון, הודיעו שיורדים לנגב הנצור. נסעתי מסראפ

סיפור בתוך המלחמה
צבי י' כסה

אחרי שכבשנו את רמלה ולוד , במבצע דני, ואחרי שנכשלנו בניסיון לכבוש את משטרת לטרון, הודיעו שיורדים לנגב הנצור. נסעתי מסראפנד (צריפין) לקבוצת שילר לספר לאמא. ארוחת ערב. אמא לא אמרה מילה. זה היה אחרי קרבות משמר העמק ועמק יזרעאל וכיבוש הגליל המזרחי וצפת. אמא ידעה כמו כולם שאנחנו פלמ"ח נלחמים ונהרגים. למחרת בלילה הסתננו אל הנגב הנצור. בן גוריון הגדול, בימי המנדט, החציף להקים את הקיבוצים במרחב שבבוא היום יהיה מדינת ישראל. התמקמנו במבנה של משטרת המדבר ליד קיבוץ שובל. (וזה חשוב כי שם התקלחנו. וכשחזרנו התמלאנו באבק הנגב). מהבסיס הזה היגחנו לכל המבצעים.

הקשר לנגב היה רק דרך שדה התעופה ברוחמה.

והנה אני יושב במשלט הגופרית ליד קיבוץ בארי. מודיעים לי לבוא למשמר הנגב, אימא שלך מחכה לך. מיהרתי למשמר הנגב. חגיגה לפגוש את אימא אחרי שבועות של אין קשר. איך היגעת? - נסעתי לשדה התעופה, עליתי על המטוס לרוחמה ובאתי. היא הביאה אתה פירות ועוף ענק. מי ראה פירות ומי אכל עוף. התאספו כל הבנות שלנו לחגיגה של פירות ועוף. איזו אכזבה. העוף היה מסריח.

איך קרה שזו הייתה האימא היחידה שפרצה את המצור לראות את בנה, איך? הנה היא: בת 12 שני פולנים מרחו לה חזיר על הפה. ובאותו יום החליטה שתעלה לארץ ישראל. עברו 4 שנים והיא הודיעה שהיא הולכת. אחותה הייתה בארה"ב ושלחה לה ניירות. ההורים לחצו שתיסע לשם. והיא אמרה "גם שם ישפילו אותי. אני הולכת למקום שיוכלו להרוג אותי אב, לא יוכלו להשפיל אותי".
לבסוף בת 17 עלתה לארץ, 1921, העליה השלישית. חלוצים בשדות הטבק שהברון ניסה בראש פינה, לכבישים בעמקי הירדן ויזרעאל. כקבוצת "בית אל" הקימו את קבוצת השרון (היום יפעת). סרבה לספר לי מדוע עזבה לרחובות. אני מנחש הטרדה מינית. אבל, מי אז הייתה מעיזה לספר. ברחובות מצאה חלוץ (חולוץ ביידיש) שהיה אבי. קנתה פרה שיהיה חלב ונסעה להדסה להביא אותי לרחובות ולכפר בילו ולקבוצת שילר.
ב - 1942, אני בן 12 ואחותי בת 9,5 - התגייסה לצבא הבריטי. ויצאה למצרים. התעקשה לתפקיד ברויאל אנג'ינירס במפעל לאחזקת נשק. הבריחה נשק להגנה ולנו אקדח אפ. אנ. קטן. לבר מצווה שלי באה לשבוע ממצרים. כששאלתי אותה: אמא איך את עושה דבר כזה להשאיר אותנו (התכוונתי לאחותי)? הסתכלה עלי ואמרה: "כשסבא שלך ישאל אותי פייגלה (ציפורה) מה את עשית כששרפו אותי? אני אגיד לו: התגייסתי לצבא למלחמה". ואני היכרתי את סבא גדליה וסבתא חנה כי בן שש אמא לקחה אותנו לביקור. עד היום אני זוכר איך בברודי, בשמחת תורה סבא לקח אותי לבית הכנסת וכולם רקדו שעות עם ספר התורה ועל הידיים אותי: "הנכד של ר' גדליה פון ארצישרואל". בליל הסדר שניהלה הבת שלנו, הלה. היא ציוותה על כל אחד לומר את מי היה מזמין לסדר. את סבא גדליה אמרתי. צעירי וצעירותי אמא מהעלייה השלישית שבאה אחרי השנייה. בני אלים. וככזו היא מגיעה לנגב הנצור. חג עצמאות שמח,



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל