רְשׁוּת-הַשִּׁידּוּר: שְׁחִיתוּת אוֹ פְּחִיתוּת?

רְשׁוּת-הַשִּׁידּוּר: שְׁחִיתוּת אוֹ פְּחִיתוּת?

רְשׁוּת-הַשִּׁדּוּר: שְׁחִיתוּת אוֹ פְּחִיתוּת?
יגאל בור - ‏11/05/2017
מכתב גלוי לראש הממשלה מר בנימין נתניהו.
אֲנִי מֵעָדִיף לְהַאֲזִין לְשִׁדּוּרֵי הָרַדְיוֹ שֶׁל גַּל א', ב,' ג' וְגַלֵּי-צַהַ"ל, וְלִרְאוֹת בְּטֶלֶוִיזְיָה אֵת עָרוּץ 11, הוּא הֶעָרוּץ-הָרִאשׁוֹן, יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר כָּל הַתַּחֲנוֹת וְהָעֲרוּצִים הָאֲחֵרִים.
הַסִּבּוֹת: רָמַת-הקריינות בעברית היא הטובה ביותר. כמעט בלי שיבושי לשון, הִמָּנְעוּת מִשִּׁמּוּשׁ קָבוּעַ בְּמִלִּים שֶׁבָּאִים מכיוון האסלה-הציבורית של לשון הרחוב בערוצים ותחנות שאינם ממלכתיות.
בזבוז "זְמַן-הַחַיִּים" של המאזין על פרסומות רעשניות שתמיד מסתיימות במילים "בֵּרָק איקס שקלים...". כאילו כל ציבור הצופים הוא קהל-יעד למכונית בֵּרַק 199,999 שקל...

שתי התחנות המסחריות מביאות תוכניות "ריאליטי-גועל לקידום הטעם-הרע של הצופה הישראלי הנמוך". בערוצים המסחריים יש ניצול לרעה של האמביציה "להיות מפורסם" של אומנים בסוף-דרכם, "השכבה הציבורית-הגאה" בהיותה חד או רב-מיניים, היפראקטיביים רעשניים, וסתם מסכנים יוצאי דופן.
זה כל כך בולט שהנבחרים לתוכניות הריאליטי נבחרו בעיקר "מי-יהיה-הכי-יוצא-דופן ומי ימשוך יותר צופים".
זה כל כך בולט שכל חוקי הריאליטי אינם נשמרים על ידי המפיקים בכך שהם מנחים חלק מהמשתתפים כיצד להתעלל במשתתפים אחרים כדי ליצור מתח-מסך גבוה. התקשורת הכתובה מביאה כל כך הרבה כתבות על משתתפים שמעידים כי ההשתתפות בתוכניות ריאליטי הרסו את אישיותם ואת חייהם בגלל התערבות מפיקי התוכניות. עד היום אין תביעות משמעותיות של משתתפים מהסיבה שהם מוחתמים מראש על התחייבות שלא להיחשף לתקשורת לאחר סיום התוכניות.
כל הזבל הזה לא קיים בתקשורת הציבורית, ומיליונים ישראלים שעיניהם פקוחות מבינים זאת ובוחרי בערוצים הממלכתיים.
אז אם זה כל כך טוב, אז למה השידור-הציבורי קורס?
הסיבה האמיתית היא שחיתות. שחיתות ועוד שחיתות מכל הצדדים.
צד א': הממשלה, הכנסת, הפקידות הממשלתית, והאלפיון העליון של האזרחים.
צד ב': הצד האנושי של עובדי רשות השידור.
צד ג': חולשת הַוַוסַת הרשמי של "הממונים על ניקיון הידיים הציבוריות".

על מה לא מוותרים כל הנאשמים במצב? הם לא מוותרים על הכוח העצום של עובדי מערכות השידור ברדיו, בטלוויזיה, ובעיתונות.
כולם אלה שהוזכרו למעלה, רוצים לקבל פרסום ברדיו, בטלוויזיה, בעיתונות ובאינטרנט.
• איך הם משחדים את אנשי המקצוע למעול בתפקידם הממלכתי?
- אנשי-הממשל לסוגיו מבטיחים עלייה בדרגות, שיפור משכורות, שליחויות בחו"ל, הכול "עובר לסוחר...".
- הם מבטיחים משרות מכניסות בכל רשתות הפרסום.
- הם מבטיחים הדלפת מידע סנסציוני בלעדי.
- הם מבטיחים הטבות במינויים לבני-משפחה בכל דבר אפשרי.
• שאלה: האם זה בא רק מבעלי הכוח בקואליציה?
- תשובה: זה בא מכל הכיוונים. במציאות יש בחירות פוליטיות, ויש מידע סודי מתוך הוועדות ומתוך האופוזיציה. ויש תיקווה שהמשחד יהיה פעם שר, או פקיד גבוה...

• שאלה: ומה קרה עכשיו, למה תהליך שנהוג עשרות שנים קורס עכשיו?
- תשובה" כל תהליך שכרוך בשוחד בסופו סיר השיחודים התמלא עד למעלה... וגלש! ההוצאות הגיעו למאות מיליונים בשנה והממשלה חשה שהכסף שנועד לקנות פרסום חיובי לֹא מְמַלֵּא הֵיטֵב אֵת שְׁלִיחוּתוֹ .

אָיִּן לִי מֻשָּׂג מָה הִתְרַחֵשׁ בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים שֶׁל הַמְּשַׁחֲדִים וְהַמְּשֻׁחָדִים (שִׂימוּ לֵב. באמת אֵיִּן לִי מֻשָּׂג מִי הַמְּשַׁחֵד וּמִי הַמְּשֻׁחָד. פָּשׁוּט אָיִּן לִי שׁוּם מִיֶּדַע יַשִּׁיר.... אֲנִי לֹא מֵחֵלֶק כְּסָפִים לאנשי תקשורת וַאֲנִי לֹא מַעֲנִיק פִּרְסוּם לְמֹשְׁחָתִים...), אבל אני ישראלי זקן ובעל מידע שפורסם בכל כלי התקשורת מזה שבעים שנה. זה ברור שלביבי נתניהו ההוצאה הענקית על השידור-הציבורי חייבת להיפסק.
אני מעריך שנתניהו חיפש דרך אל שתי מטרות: האחת, להיפטר משמאלנים טרדנים, השנייה לחסוך בהוצאות השידורים.

ברגע שנודע שנתניהו מחפש דרך לפרק את "רשות-השידור", במפלגת "הבית-היהודי" (?) צלצל פעמון הזעקה:
"מה נתניהו ירוויח מפרוק "רשות-השידור"?. למעשה הם לא מצאו את הסיבה העיקרית אבל הם העריכו שנתניהו עושה את זה כדי להפטר ממגישי החדשות שהפגינו גישה שמאלנית, אבל אולי דווקא מפני שאולי המפלגות החרדיות חשבו שרשות השידור טובה ליהדות-החרדית על פני רשתות השידור האחרות.
כאב הראש שאי-הבנת התועלת מפרוק רשות-השידור, לא הסתיים עד היום. אבל נפתלי-בן.ט החליט שפירוק הרשות יפגע קשות במשרד החינוך-והתרבות ומשום כך הוא הגיש הצעת-נגד להצעת נתניהו. הבאלגן נמשך ונמשך. שני הצדדים לא יודעים למה ואיך, אבל לנתניהו נמאס והוא החליט לכופף לבן.ט את היד והודיע: "או פרוק הרשות או פרוק הממשלה".
נפתול קיבל חלחלה. מקומו העלוב בסקרי מראה שפרוק הממשלה משמע: "ישיבתו היהודית תתמוסס באופוזיציה. בן-הארנב נסוג וביקש פשרה. התקיימה פגישה וזה הסתיים באופן צודק. חצי מהשרות יושבת והחצי השני יתקיים. הבעיה שנוצרה "איך מחלקים את רשות השידור לשני חלקים ומה יהיה בכל חלק.
הכול התבלגן בחמישית ולמישהו נמאס והוא פרסם שתוך שעתיים צריך לפרק את חטיבת החדשות ברדיו.
• למה?
- ככה!
• מה זה ככה?
- זה פרוק עכשיו!
מצב אידיוטי. מהפכת-תקשורת שבה כולם משקרים, כולם נפגעים וכולם מתביישים מהמתרחש. ולמה?
למה שהמצב לא היה יכול להמשך כמו שהוא. רשות שידור ממשלתית שההוצאות עליה מגיעים לקרוב למיליארד שקל בשנה זה יצור שהגיע קיצו. הוא גדל מידי, התנוון מידי, והתעשר מידי.
למה לעזאזל צריך ברשת שידור שיש לו רק תחנת טלוויזיה אחת, ורק שלוש תחנות שידור קטנות, 1500 עובדים?
למה המשכורות של רק 1500נפש מגיעות להוצאה כל כך גבוהה?
חשבון פשוט אומר שאם כל הסכום מחולק באופן שווה בין כולם זה מגיע לחמישים ושש אלף שקל לחודש...
ברור שהאריות שבין הקריינים והמגישים מקבלים הרבה יותר מהממוצע והנהגים והסבלים מקבלים הרבה פחות מהממוצע אבל ברור שמדובר ברמה גבוהה של המשכורות.
למען האמת, יש גם הוצאות הפקה של סרטים יוקרתיים וכתבות חוץ חשובות אבל עדיין ההוצאה הכללית גדולה מדי ומיותרת בגודלה.
ליבי נמלא כְּאָב וְחֶמְלָה לִרְאוֹת אֵת הַדְּמָעוֹת בְּעֵינַיִם הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל עוֹבְדוֹת וְעוֹבְדֵי הַשִּׁדּוּר.
הֲכִי מַרְגִּיזִים הֱיוּ כּוֹכְבֵי-הָרַדְיוֹ שֶׁל הֶעָרוּץ הָרִאשׁוֹן, הֲרֵי בָּרוּר שֶׁהֵם לא יסולקו מהשידור העתידי שהרי הם אלה שאהובים על הציבור. הרי קיים גם הסיכוי האמיתי של המושחתים שהערוץ ימשיך "להזרמת-החלב החדשותי" אל ציבור הנאמנים לשידור.
והרי האנשים האלה הם בראש רשימת האחראים למשבר הזה.
כן. הם בראש הרשימה, אבל בוודאי שהאשמה שלהם היא חלקית. הסיבה נעוצה במשחק "גנוב את המגיש המוצלח" בין שלושת ערוצי הטלוויזיה.

כוכבי הערוץ הראשון הם שהביאו חלק גדול של הצופים אל מסכי הערוץ אבל כאשר הערוצים המסחריים הציעו להם משכורות גבוהות יותר הם נטשו את תחנת-הבית שלהם והפליגו לשוטט בין אגמי-הבוץ שמכונים "עכשיו נצא לפסקה קצרה של 10 דקות ומייד נשוב...".

גם כוכבי ההגשה והאנשים בתפקידי צלמים, עורכים, תאורנים, מאפרים, במאים שהעדיפו משכורות גבוהות בערוצים המסחריים הם שאחראים להתמוטטות הערוץ האזרחי.
שהרי, מה הייתה אמורה הנהלת "רשות -השידור הציבורי" לעשות כדי לשמור על העובדים הטובים אם לא להתחרות במשכורות העובדים על-ידי תשלום מיוחד לשבתות, חגים, משמרות, משלחות-חוץ?
אבל האינטרס הציבורי של המדינה ואזרחיה הוא לקבל שירותי ידיעות ובידור במחיר הוגן, ברמה תרבותית נאותה, בפיקוח ממשלתי על כל תחומי התפעול, העלות, התרבות, ויושרה החברתית. בנקודה זאת של הזמן כל גופי הבקרה והביקורת כשלו.

איפה שר האוצר? מבקר המדינה? היועץ-המשפטי-לממשלה? משרד האוצר? ועוד גופים משפיעים?
במציאות של היום כל האחראים לאינטרסים של הציבור כולם יודעים את כללי המשחק אבל איש לא מוכן לסכן את ראשו בשביל קופת המדינה.
• עד מתי נמשך מחול המסטיק –ארוך ודביק בשחיתות ציבורית והכול על חשבון ציבור הצרכנים?.
- עד שביבי נכנס עם בולדוזר "לחנות-החרסינה" של השידור.

במקום לקחת אישיות רצינית בעלת ניסיון במשא-ומתן ולהכניס אותה/אותו לחדר אחד עם עובדי-השידור "עד שיצא עשן לבן", הוא החליט "סוגרים את החנות המכולת הטובה בעיר".

שמע כחלון והחליט "במקום שנופלים העצים אני אבנה לי ספינה גדולה", וזינק לתוך הבאלאגן שביבי עורר.
ומרגע זה התכליתיות של הויכוח נעלמה כעשן ברוח. מרגע זה התחרות בין המחט-והחוט הפכה לפרינציפ' כאשר החוט הרים ראש והכריז: "אני אשחיל אותך' והמחט ענתה "נראה אותך משחיל מחט בידיים רועדות..."

אסיים בדברים אחדים לכבוד ראש הממשלה:

מר נתניהו הנכבד,
אתה הוא האיש החשוב ביותר ליציבות מדינת-ישראל.
בעיני אתה האיש המתאים ביותר לניווט המדינה בים הסוער היום.
אבל למרות חוכמתך, ידיעותיך ונחישותך לנצח בשביל מדינת ישראל, יהירותך היא האויב האכזר ביותר של הוד-מעלתך ואתה מתקשה להציג ענווה אמתית.
מר נתניהו, בעולם אתה נחשב מדינאי גדול, אבל כפוליטיקאי אתה נחשב ברמה כמעט-בֵּינוֹנִית.
יהירותך שמה מוקשים לרגליך. כבר בעתיד הקרוב עליך שים לב לאישים הפועלים בשני מישורים. האחד: על הבמה הפוליטית הישראלית.
והשנייה הבמה הפוליטית בעולם. במזרח התיכון. לחוד. באגן הים התיכון, לחוד. במכלול המדינות הנוצריות ביבשת אירופה לחוד. במכלול האישים על המפה הרוסית.
כנ"ל בארה"ב. וארצות דרום-אמריקה.
מעולם לא שיחק איש על לוח שח-מט תלת-קומתי עם מאה-כלי משחק בכל צד
ואני תוהה אם אפשר ללמוד את כל אפשרויות המשחק על-הלוח הקטן הזה. לפחות רק לראשי-ממשלה...

במציאות אָיִּן לָךְ מֻושָּׂג קָטָן אֵיךְ מְשַׁתְּפִים פְּעֻלָּה עִם כֹּוחוֹת אִישִׁיִים גְּדוֹלִים.\
וְהַצָּרָה הִיא שֶׁאַתָּה לֹא מוּכָן לְהִתְמוֹדֵד עִם הַמְּשִׂימָה שֶׁל שִׁתּוּף פעולה ,ואתה מפעיל דטונטורים במקום שצריך למרוח וזאלין.

עד כן עיקר המאמר.

האסטרטגיה שבה ראש ממשלה צריך ללמוד ולהפעיל בהכנות לתפקיד הקשה הזה.
פעם היה לי בוס שהיה המורה הטוב ביותר בחיים והוא אמר לי:
כלל ראשון: כשרוצים לשנות כיוון של מערכות גדולות יש צורך לעצור גחמות ולהפעיל מוח.
כלל שני : אין לך אדם שעם שכל אתה לא יכול להגיע אליו.
כלל שלישי: לעולם אל תפרסם מידע על כוונות השינויים של לפני שאתה סוגר את רצונך עם האנשים שעשויים
להפריע לך. כשאתה רוצה שבהצבעה אתה תקבל את הרוב עליך להגיע להסכמים עם האנשים
שאתה תלוי בהם.
כלל רביעי: לעולם אל תתחייב בישראל להצטרף לחבורה שאינך המנהיג המוכר שלה.

כראש ממשלה אתה צריך להסביר את השיטה הזאת לכל מי שרוצה אותך לקואליציה, הרבה לפני שמתחילים בתהליך הקמת קואליציה.

בפגישות משא-ומתן תן קדימה לצד השני להציג את עמדותיו לפני שאתה מציג את עמדותיך. זה ייתן לך יתרון עצום כשתנסח את עמדתך.

בפגישות משא-ומתן דאג שהיושבים אתך לעולם לא יהיו רעבים צמאים או עייפים. דאג לרוח הומוריסטית ואל תגזים בבדיחות אבל אסור שהם תעדרנה.

לעולם אל תשב לבד מול יריבים. הצג את אנשיך ברוב הוד והדר במילים פשוטות. ציין את הישגיהם השכלתם ומקומם בצוות שלך.

לאחר שתשמע בתשומת לב את אשר יש לצד השני, הצג עמדה חזקה, אמתית עמוסה בהחלטיות, מוסר וידע מוחלט בנושא המדובר.
מוטה לעקרונות שאתה הצגת.
בסוף, בהצגת עמדתך לשיתוף-פעולה קואליציוני, השען על מה שהצד השני דיבר, לפניך.
שים דגש לאחריות קולקטיבית ומשמעת קואליציונית מוחלטת.

לעולם אל תפתיע את שותפך לקואליציה בנקיטת צעד חשוב כדבר מוגמר.
הכוונה: קואליציה מקימים עם מפלגה שיש לה משקל-ביצוע החלטות הממשלה והכנסת. בראש כל מפלגה יש אדם אחד. אדם זה חייב להיות במעמד "שותף-פעיל בהחלטות הממשלה". כאשר הוא מוזמן לדיון על החלטה חשובה, הוא חייב לדעת ולהסכים שכל האמור ביניכם הוא סודי-ביותר, אלא אם אתה מוסר לו תקציר השיחה עם אישור שאפשר לשתף בנושא רק לחברי הסיעה. כשזה ברור לך ולשותף הוא מוזמן להצגת רעיון לפעולה חשובה בניהול המדינה.
בפגישה ראשונה בנושא אתה מציג את הנושא את חשיבות ואת הבעיות שקיימות בתפקוד הנושא. בשלב זה אין שום הצעה לשינויים. זה חוק שסופו פרח הילולים.

בהעדר תקנון זה הקואליציה תהייה גועליציה.
ראש המפלגה שאצלך הוא אחת מתוך חמשת המפלגות החברות בממשלה. במפלגתו של שותפך הוא ראשון בין שווים והוא לא יקבל ממך הכתבה של החלטות ממשלתיות. משום כך צריך ללכת בשביל שמותווה כאן ועכשיו.

באופן קבוע אתה פועל כאילו אתה-יודע/מעריך/וחושש שההחלטה שאתה רוצה להשיג מנוגדת לחלוטין לתפיסת עולמו של שותפך, ומשום-כך עליך לחשוב על דרך-הצגת הנושא שתאפשר לך לתמרן בשיחה בלי להביא לפיצוץ ביחסים.


חשוב לזכור ולעשות:
- מעמדך כראש-ממשלה מקנה לך את הזכות למנות את השרים שלך בעצמך כאשר הבקשות של היריב למול עינך.
- בחר לתפקידים חשובים רק אנשים מתאימים להם. אל תמנה רב-טוראי לשר-הביטחון ולבוגר בצלאל את תפקיד שר-האוצר.
- כאשר אתה ממנה עיתונאי או קצין-קבע לתפקיד שר האוצר הציבור צוחק ממך ומהשר.
- רכז סביבך מומחים מכול התחומים החשובים למדינה. העזר ביועצים מומחים בתפקידם.
- סלק מסביבך חנפנים ומלקקי-ישבנים.
- הזהר מאד "מאומרי: כן מקצועיים...". הם הראשונים שיזרקו את האחריות לכישלונות שלהם למגרש שלך.


פעם מישהו אמר: 'עִם קְצָת חָכְמָה וּמַרְגָּרִינָה הַפִּיל פָּרָה חִישׁ-קַל יַרְבִּיעַ".
וזה לא מאוחר מידי להתחיל היום בשיטה שהיא אטית אבל מבטיחה הצלחה.







אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל