עובדים אצלנו או עובדים עלינו ?!

הם באים מחו"ל לעבוד אצלנו כדי להתפרנס – ואנו מקדמים אותם בברכה, פותחים בפניהם את שערינו, אבל מסתבר שיש בתוכם גם כאלה שעובדים עלינו, גונבים אותנו, כמו במקרה של עובדת ניקיון אחת שלכלכה את ידיה, הימרה על מקום עבודתה ואף-על-פי-כן יצאה נקייה.

כשהופיעה אצלנו לראשונה עוררה בי אי-נחת, ליל-עלטה היה בחזקת ליל-זוהר לעומתה; אבל זה לא הפריע לבת הזוג שלי שהייתה מוכנה לקבל אותה בכול תנאי, על רקע מצוקת המחסור בעובדות ניקיון ביתיים. התנגדתי להעסקתה בתוקף האינסטינקט הטבעי שלי, אבל התנגדותי לא עזרה נוכח עיקשותה של בת-הזוג והערכתה "המקצועית" החד-משמעית שעובדת הניקיון הזו עושה עבודה טובה, ויסודית. קיבלתי את הדין ומדי יום חמישי היא באה בשערי הבית ומתקבלת בנביחות-אזהרה של הכלב שלי; אני פותח את הדלת וכשהיא ניצבת בפניי במלוא קומתה – אני מברך אותה לשלום מרגיע את הכלב. במרוצת הזמן למדתי את הרגלי עבודת הניקיון שלה בבית, היכן היא מתחילה, באילו פינות.. איפה ממשיכה ומתיי מסיימת. היה חשוב לי לדעת בגלל הצורך בארגון סדר-היום שלי כך ששהותי מדי-פעם בבית לא תתנגש עם עבודתה.

בכול לילה, טרם שינה, אני מניח את ארנק הכסף שלי במעין כספת אישית - בכורסה, בחריץ שמחבר בין המושב למשענת היד, מין הרגל ישן משונה שכזה. אולי כדי שלא אשכח לשאתו עם בוקר. יום חמישי אחד אני פותח את הארנק להוציא כסף ומגלה שחסר בו שטר של 100 יורו.. בארנק היו 4 שטרות בני 100 יורו כול אחד ו-4 שטרות בני 50 יורו כול אחד, סך-הכול 600 יורו (נותרו אצלי מטיול בחו"ל) - והנה הם 500 יורו בלבד. במשך כמה ימים תהיתי היכן נעלם שטר של 100 ארו, כיצד לפתע נעדר במניין השטרות האחרים? הייתי להוט לפענח את התעלומה כאילו מדובר בשטר של מליון דולר; יכול להיות, אמרתי לבת-הזוג שלי שעובדת הניקיון "הזיזה" את הכסף ? התגובה הייתה בגדר התקוממות: "איך אתה בכלל מעז לחשוב כך? איך אתה מעז לחשוד במנקה המסכנה הזו..?", הטיחה בי בת-הזוג, "אתה בטח התבלבלת, יש לך טעות בחשבון.. לא היו לך ארבע שטרות, רק שלוש ..". לא היה טעם להתווכח אתה. היא אמרה את הדברים בצורה כול-כך נחרצת וחד-משמעית שלא השאירה מקום לספק. " טוב", התקפלתי ואמרתי, "יכול להיות שאני טועה".

אמרתי, אבל דעתי לא נחה.. כול הזמן ניקרה בראשי המחשבה שידה של עובדת הניקיון במעל.. לכן כשהגיע יום הניקיון הבא, יום חמישי, עלה בדעתי רעיון לטמון לה מלכודת ובכך רציתי לבחון קודם-כול את עצמי, את החוש האינטואיטיבי שלי וכמובן את מהימנותה של עובדת שמועסקת בביתי ומופקדת על תכניו. האומנם אני טועה וחושד באישה כשרה? נטלתי לידי את הארנק, שמתי בתוכו כסף כחול-לבן - סך 940 ₪, והנחתי אותו דקות אחדות לפני בואה, באותו מקום - בחריץ הכורסה שבין המושב למשענת היד; ליתר ביטחון רשמתי על פתק קטן צבעוני את פירוט השטרות – את ערכו של כול שטר, וכשהגיעה הודעתי לה שאני צריך לצאת לסידורים ואחזור כעבור שעה. יצאתי להסתובב בשוק התוסס שבעיר וחזרתי דרוך לקראת הבאות.

כשהבחנתי שהיא באמבטיה, נטלתי לידי את הארנק מתוך החריץ ורצתי אתו לחדר העבודה שלי, שבינתיים, בהיותי בחוץ, הספיקה לנקות אותו; אני פותח את הארנק, סופר את הכסף – ועיניי חשכו. 300 ₪ זלגו ממנו, מצאו את דרכם החוצה.. חזרתי וספרתי כדי לוודא שלא טעיתי בספירה, חזרתי ועיינתי בפתק הצהוב, שבו נרשם הסכום בצורה מפורטת ומדויקת, ולאחר שווידאתי שבאמת חסרים 300 ₪ עמדה בפניי עכשיו המשימה כיצד לחשוף את פרצופה האמתי של עובדת הניקיון.. כיצד להביא לכך שתודה שהיא גנבה את הכסף ותחזיר את הכסף מבלי לעורר מהומה מיותרת.

זו הפעם הראשונה שאני נתקל בסיטואציה מוזרה כזו; הרגשתי שעליי לנהוג זהירות, להימנע משטויות שעלולות לייצר תסבוכת, להוכיח אותה במישרין פנים-מול-פנים על מעשה הגניבה שלה ולדרוש חזרה את הכסף ? – גישה כזו עלולה להביא להתפוצצות; מי יודע אם לא תעלה בדעתה מחשבה שטנית שניסיתי לאנוס אותה או שנהגתי כלפיה באלימות, תרים קול-צעקה ותקהיל עליי את כול עדת הבית ואולי גם את תושבי העיר? תסבוכת - ועוד עם עובדת זרה – איש לא יוכל לשער כיצד תתגלגל.

כשסמרטוט-הרצפה שלה מלחך עדיין את האמבטיה – יצאתי במהירות מחדר העבודה שלי אל מחוץ לדירה; רציתי לשתף את בת הזוג בעניין, לשאול בעצתה. צלצלתי מספר פעמים – ללא מענה; ירדתי לקומת הכניסה של הבית לחפש אחרי אנשים שיהיו לי לעדים שעה שאבוא למנקה בדרישה להחזיר לי את כספי הגנוב.. עדיין דבק בי החשש שאם אהיה אתה ביחידות – מי יודע מהי עלולה להעליל עליי. במרחב הציבורי של קומת הכניסה של הבניין נפש חייה לא נראתה. לפתע נוחת מולי "זוג משמים", איש ואישה שירדו מקומה ה-11. אני מבקש את תשומת-לבם לרגע.. הם מקשיבים לדבריי בחצי-אוזן, נותנים לי להבין שאצה להם הדרך, במיוחד לאישה שמצפה מבן-זוגה שיסיע אותה בדחיפות לאי-שם. לא וויתרתי וביקשתי כמו מתחנן שיעלו איתי לרגע לדירה ולשמחתי הסכימו, לבסוף.. "נעלה לכמה דקות", אמר הבעל.

עלינו שלושתנו לדירה. הדלת הייתה נעולה, פתחתי אותה במפתח שהיה אצלי ונכנסנו. היא ישבה על כיסא במטבח, ממתינה לבואי מן הסתם כדי לקבל את שכר עבודתה; כשראתה אותי – קמה על רגליה; האיש שנלווה אליי עם אשתו, מתברר להפתעתי הנעימה, שוטר בדימוס; הוא ניגש אליה והציג את תעודת השוטר שלו.. פניה חתומות.. בשלב זה היא עדיין לא קולטת לאיזה מצב נקלעה פתאום. אני מנסה להסביר לה שחסרים לי בארנק 300 ₪ ושהארנק היה שם (מצביע על מקום המסתור) ומבקש ממנה שתחזיר לי את הכסף.. היא עדיין מעמידה פנים שלא מבינה על מה מדובר.. ואז שוב מתערב "השוטר" ושואל אותה אם היא יודעת עברית. "כן", היא עונה מיד, והוא בקול רם ובלשון חדה ותקיפה: "את גנבת כסף ואם לא תחזירי אותו תבוא המשטרה ותיקח אותך לבית-סוהר..", ואני מחזיק-מחרה אחריו, פונה אליה בדיבור ישיר: "את גנבת את הכסף.. הנה הפתק שעליו רשומים במפורט סכומי הכסף שהיו בארנק, חסרים 300 שקל.. תחזירי אותם ותלכי הביתה, לא רוצה לראות אותך כאן".

לרגע כמו לקתה בשיתוק, היא ניגשת בצעדים מהוססים אל תיקה המגושם שהיה מונח על אחד מכיסאות המטבח, ושולפת ממנו שני שטרות בסך 300 ₪; מיד אני מזהה אותם: שטר של 200 ₪ ועוד שטר של 100, יוצאים לאור. "כן, כן", אני אומר לה, "זה הכסף שגנבת" – והיא מושיטה אותם לידי.. טוב, עכשיו את יכולה ללכת – אני אומר לה, אבל היא, מודעת לזכויותיה: "מה עם כסף בשביל עבודה?", היא שואלת ..אה, כן, אני אומר לה, ונותן לה שטר של 200 ₪; היא לא מסתפקת בכך וטוענת שמגיע לה עוד כסף מה עכשיו ? - אני שואל והיא בטון לקוני: מגיע לי 20 ₪ דמי-נסיעה.. אני מסתכל עליה, לא מופתע מחוצפתה, חושב כמה שניות לקזז משכרה את 100 ארו הקודמים שנבלעו על-ידה. "תן לה", אומר לי השוטר, "ותתפטר ממנה". נתתי לה, ואתם חושבים שהתפטרתי ממנה? לא.

השוטר עם אשתו פונים ללכת ואני נועל את הדלת אחריהם לא לפני שאני מודה להם. נרגש עדיין, מטיל עצמי על הכורסה, מנסה להירגע, אבל לא להרבה זמן; בת-הזוג מתקשרת אליי בבהילות, באה אליי בטענות למה גירשתי את המנקה מהבית. "המנקה טלפנה אליה והתלוננה שהאשמת אותה בגנבה, ולמה בכלל לקחתי ממנה את הכסף?", שואלת-מעצבנת בת הזוג. נדהם מחוצפתה של המנקה שהעזה ליצור קשר עם בת-הזוג במקום להימלט על נפשה ונדהם עוד יותר מבת הזוג שקנתה את גרסת המנקה ומתפרצת נגדי בטענות לפני שביררה איתי במה מדובר..עכשיו פתיל הסבלנות שלי ניתק. יש גבול לכול תעלול, אני אומר לעצמי, וטורק את הטלפון.






אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל