מבוא נפרד למאמר: רְשׁוּת-הַשִּׁדּוּר: שְׁחִיתוּת אוֹ פְּחִיתוּת?

קוראות וקוראים יקרים. הפעם המאמר שלי עוסק בתעלומה דומה לזאת "משנת 1949" אז שאלו "למה פרקו את הפלמ"ח". המערכות הפוליטיות והתקשורת העניקו לפלמ"ח הילת-גיבורים: הם הצילו ישובים מנפילה בידי הערבים, הם מנעו רצח יהודים, הם ביצעו פעולות ליליות עטורות בסיפורים מלאי צ'יזבטים, הם היו האליטה של כוחות המדינה שבדרך.

השידור של דבר המנהיגות לעם היא הקשר-מסר הלאומי - כלי ראשון במעלה לאחדות.

מבוא למאמר: רְשׁוּת-הַשִּׁדּוּר: שְׁחִיתוּת אוֹ פְּחִיתוּת?
יגאל בור

שים לב, הקטע הבא הוא פתיח-עוזר למאמר הראשון והקרוב למאמר זה בתאריך פירסומו.
תודה:יגאל ב .

קוראות וקוראים יקרים. הפעם המאמר שלי עוסק בתעלומה דומה לזאת "משנת 1949" אז שאלו "למה פרקו את הפלמ"ח". המערכות הפוליטיות והתקשורת העניקו לפלמ"ח הילת-גיבורים: הם הצילו ישובים מנפילה בידי הערבים, הם מנעו רצח יהודים, הם ביצעו פעולות ליליות עטורות בסיפורים מלאי צ'יזבטים, הם היו האליטה של כוחות המדינה שבדרך. והנה, מייד לאחר ההכרזה על הקמת מדינה וצבא ישראלי רשמי, הפלמ"ח פורק והאנשים פוזרו בין החיילות השונים. אז נשאלה השאלה: "למה הפלמ"ח לא צורך כחטיבת-קומנדו בתוך צה"ל" התשובה שניתנה הייתה סבירה: "חברי הפלמ"ח פוזרו בין יחידו צהל דווקא בגלל היוקרה שלהם כיחידת עלית, אבל במציאות גם חטיבת הפלמ"ח לא הכילה חיילים מקצועיים. כולם היו טירונים אמיצים עם גאוות יחידה ושחצנות. פיזורם בין החטיבות הלוחמות הגדילה את הנסיות הצבאי של הגדודים החדשים, ונמנע מצב שבו יש צבא-הפלמ"ח בתוך צבא-הגנה-לישראל.


במאמר שלנו מוצגת השאלה "למה פרקו את קול-ישראל"? מאחורי המהומה שהתרחשה בין סיפור פירוק הפלמ"ח ובין פירוק "קול-ישראל" יש דימיון רב.
1. "קול-ישראל" נולד בשנות הארבעים שלפני מלחמת-השחרור, תחת השם קול-ירושלים. תוך זמן קצר הוא האולפנים הפכו לנכס הגדול של היהודים בארץ ישראל. התקבלו והתעצמו קריינים מעולים. שפתם הייתה עברית צחה ומצוחצחת. המוסיקה הלאומית והמוסיקה הקלאסית הוגשו בידי ידיים מקצועיות, והתחנה הפכה לכלי ענקי לגיבוש העם היושב על אדמת ארץ ישראל. התחנה השנייה בהיסטוריה של התקשורת המשוגרת היו "גלי-צהל". רמת-השידורים של התחנה הושוותה לרמת תחנת-השידור האזרחית. לכמו שלפני המלחמה כך אחריה, המאזינים לא היו צריכים לשלם על ההאזנה לשידורים. אבל כאשר התברר הכוח הענקי שיש בתחנות השידור הממלכתיות, התעורר התיאבון הטייקוני ליטול זהב מהמקור הזה. תוספות של תחנות ייקרה את ההוצאה והוטל מס על אחזקת תחנת-קליטה...(מכשיר-רדיו - בלע"ז...).
התפתחות הטכנולוגית של מכשרי קליטה הגדילה מאד את מספר המאזינים וניתנו רשיונות לתחנות פרטיות. כאן התחיל המאבק על ציבור המאזינים. לכוכבי הרדיו של "קול-ישראל" התחיל להיות מחוזרים עלידי המתחרים, הוצאו משכורות שמנות ושעות עבודה נוחות.
זה נמשך עשורים רבים עד שנוצר המצב שבו עלויות התחנות הממשלתיות הגיעו להוצאה שנתית של מיליארד שקל.
אבל. התמונה הזאת לא הוצגה לקהל.
במקום זה התחיל מאבק משונה בין ראש הממשלה, שר האוצר, ושר החינוך. התוצאה: הדמויות הפועלות הכריזו על גזר הדין של המלך שלמה: "לוקחים את התינוק וחותכים אותו לאורכו" ומשני החצאים עושים חלטורה.
ההרצאה המלאה על פרשת רשות-השידור מראה את הבלבול-מערכות וחוסר טיפול ענייני במציאות של רשות-השידור
העם עמד מבולבל. הרדיו והטלוויזיה שלו הולכים להרס, למרות שהעם אוהב אותם, כי הפוליטיקאים לא מבינים בדיפלומטיה.
זהו עכשיו לכו ותקריאו את תולדות-הבושות שממנו נוצרה ההצגה במלואה.




אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...
הצג הכל