כל האמת על מלחמת ששת הימים

חמישים שנה כבר עברו ושקרים רבים להיסטוריה הפכו./ מאחור נשכחו, גם האזרחים שבאומץ מול אימת ההשמדה עמדו / וגם החיילים שנפלו ורק על הבית להילחם רצו...

עכשיו, חמישים שנה אחרי מלחמת ששת הימים, אנשים לא ממש זוכרים מה היה שם באמת. כרגיל, ההיסטוריה הופכת להיות סיפור שכל אחד מספר אותו אחרת.
אנשים חושבים שמלחמת ששת הימים הייתה מלחמה קלה, נינוחה, ניצחון בטוח. היום מהפרספקטיבה של "חכמים אחרי", אנו אמנם יודעים שהיינו באמת חזקים הרבה יותר מאויבנו (אם כי עדיין אלמנט ההפתעה שיחק תפקיד חשוב ביותר...) אבל האמת, שאז רוב תושבי ישראל לא הבינו דבר וחצי דבר בביטחון. אמנם האלוף הרצוג, הפליא בניתוחיו האופטימיים והמרגיעים, אבל עדיין הפחד היה מושרש עמוק בלב היהודי...


כל מי שחי אז יספר לך שבאוויר הייתה הרגשה של שואה חדשה. הרגשה של סוף מפתיע לנס תקומת מדינת ישראל. די היה לאזרח הפשוט להביט סביב, מדינות ערב סגרו על מדינת ישראל הקטנה והאגרסיביות הערבית חדרה עמוק ללב ועוררה חרדות, שקשה לתאר. סיפורי מבצע קדש אמנם כיכבו בעיתונות, כ"היסטוריה שחוזרת על עצמה", אבל רוב תושבי ישראל לא ידעו באמת מה היה המבצע הזה. מה עוד, שהיה מדובר במלחמה שישראל נעזרה בה בשתי מעצמות. ועכשיו, האזרח הקטן של ישראל, היה חייב להאמין שהוא, הקטן כל כך ונחות מספרית, אמור לשרוד את המתקפה הפרועה, של הערבים המתלהמים עד בלי די...


לא מעט אנשים (בנוסף לרבין...) שקעו בחרדות נוראיות ואף התמוטטו.
מלחמת ששת הימים החלה בקול דממה דקה, כאשר נאצר סגר את מיצרי טירן וישראל נאלצה להיכנס למצב של הכנה למלחמה. אני זוכר היטב כיצד באותו יום שידרו ברדיו, מיד אחרי החדשות, את השיר:
אנחנו נעבור בחושך ובאור
אנחנו נעבור במצרי טירן
שיר שהיה אמור להפיג חרדות ולהעלות את המורל, לא היה ממש שיר ניצחון...


כל האווירה הזאת, גם מסבירה את גודל הניצחון, ההתלהבות, שיש הטוענים שהייתה הרסנית. למעשה הדבר נבע מההקלה העצומה, שחשו האזרחים, כאשר הפכו מנדונים למוות, המועמדים להיות מושלכים לים, למנצחים גדולים... מבור עמוק, מהקבר ממש, עלינו פתאום וניצבנו על הר גבוה, על דוכן המנצחים...


עכשיו כל כך נוח לבוא ולנתח את מלחמת ששת הימים, דרך המנטליות החדשה, של הריסת כל הישן והרצת רעיונות ודעות סותרות. ההיסטוריה הרי תמיד עברה עיצוב חדש. אבל הדבר שנראה להיסטוריונים ופרשנים כל כך ברור: שההחלטה לצאת למלחמה הייתה החלטה שצריך לשקול אותה מחדש, לא היה באמת קיים בשטח. איש לא החליט באמת לצאת למלחמה, מלבד נאצר, שסגר את מיצרי טירן. לא הייתה שום אפשרות לסגת, אחרי זה, מההחלטה לצאת למלחמה. הוא חיכה לנו ואנחנו הגענו. זה לא נעים ולא מקובל על אלו, שגם היום חושבים שאנחנו יכולים לפעול אחרת, מול העוינות והשנאה הפלסטינאית. הם לא מבינים שישראל ניצבה מול משבר מורלי עצום, שהיה עלול להחליש אותה ולהפוך אותה לקרבן קל. אלו שהמובן מאליו הוא בעיניהם לצנינים... כל אלו מנסים לעוות את ההיסטוריה בפרשנויות שונות ומשונות. זה מגיע עד כדי כך, שיש שטוענים שישראל זממה לצאת למלחמה כדי להיחלץ מהמצב הכלכלי הנואש שלה. קל כל כך לנתח את הכול אחרי, בראש שקט, בלי להרגיש באמת מה היה שם ומה היו המניעים האמתיים של הפעולה שעשינו... כל אחד יודע מניסיונו האישי, שברגע שאתה נמצא במצב נואש, אתה רק יכול להרגיש חסר אונים ונואש יותר נוכח כל קושי שעולה... שהרי הערבים ניסו לטרוף את ישראל, בדיוק כמו שזאב צמא דם מריח דם...


עוד מיתוס בקשר למלחמה ששת הימים, שהמלחמה בודדה אותנו מהעולם והפנתה את כולם נגדנו. למעשה אחרי המלחמה מדינות רבות קשרו אתנו יחסים דיפלומטיים והחרם הערבי הממושך על ישראל, סוף סוף נשבר...
ישראל יצאה לא רק מנצחת מהמלחמה, אלא גם מחוזקת כלכלית, אחרי המשבר החמור שהייתה שרויה בו לפני המלחמה.


שלא לדבר על האימה שהישראלים היו צריכים להתהלך בירושלים בצל רובי הצלפים הירדניים, או יישובי הצפון שסבלו מהפגזות הסורים מהגולן... כל זה חלף ואיננו. מה שנשאר היום זה ספקולציה ובליל שקרים שמנסים להדביק למלחמה ההיא...



אהבת? לחץ כאן וקבל עדכונים על תכנים חדשים שלי
+ שמירה על זכויות היוצרים למאמר באחריות הכותב בלבד

תגובות

טוען...

כותבי המדור

הצג הכל